להיות הורה לילדים קטנים בירושלים הפך למשימה כלכלית כמעט בלתי אפשרית. בתוך גל יוקר מחיה, ההורים משלמים היום הרבה יותר על גנים, צהרונים וחוגים מאשר לפני המלחמה דווקא בעיר שבה השכר הממוצע נמוך משמעותית מגוש דן. כל יציאה לעבודה מתחילה בשאלה אם בכלל משתלם להמשיך לממן את המסגרת.
במקביל, המערכת עצמה מתקשה לתפקד: מחסור חמור בתומכות חינוך, גנים שנסגרים בהתראה של רגע, והורים שנשארים בבוקר בלי מסגרת לילדים. מי שנפגעים ראשונים הם הילדים, במיוחד אלה הזקוקים ליציבות, לחום ולשגרה.
ובתוך המציאות הזו צריך להגיד גם דבר טוב: ראש העיר משה ליאון חרט על דגלו את הגיל הרך. זו בחירה נכונה ואמיצה. אבל כוונות טובות לא פותחות גנים בבוקר ולא סוגרות מינוס בבנק. אם ירושלים רוצה באמת לעשות מהפכה – היא חייבת ללכת עד הסוף.
הצעד הראשון – לאחד את יום החינוך: ההפרדה המלאכותית בין "בוקר" ל"צהרים" יוצרת שני חוזים, שני מעסיקים, שתי מערכות ומחשבון אחד אצל ההורים. יום חינוך רציף, 08:00–16:00, עם צוות אחד ושפה מקצועית אחת, הוא אינטרס של כולם. כעיר באשכול 2 במדד החברתי-כלכלי, ירושלים יכולה לבקש יום חינוך ארוך (יוח"א) במימון המדינה. זה כסף שמונח על הרצפה, והעיר יכולה (וחייבת) להתכופף ולהרים אותו. מהלך כזה מבוסס קריטריונים שוויוניים ויכול לעמוד גם במבחן בג"ץ.
ד"ר יערה שילה (צילום: שרון גבאי)
רוצים להישאר מעודכנים?
הצעד השני – מהפכה במעמד תומכות החינוך: בלי תומכות אין גן. צריך להכיר בעבודה זו כ"עבודה מועדפת", להציע מלגות לסטודנטיות בתמורה להתחייבות לעבודה בעיר, ולשלב אותן במסגרת סטאז’ חכם – בוקר בגן והמשך בצהרון. כך מגדילים את כוח האדם וגם מעלים את הרמה המקצועית.
הצעד השלישי – להוציא את המגב מהגן: בדיוק כמו בבתי הספר, הניקיון צריך לעבור לקבלנים חיצוניים. תומכת חינוך צריכה להיות עם הילדים, לא על הברכיים עם דלי וסמרטוט. שחרור מהעומס הלא-פדגוגי יוריד שחיקה ויעלה איכות.
אם ירושלים תאמץ מודל של איכות לצד שכר, ורצף חינוכי לצד יעילות כלכלית היא לא רק תקל על ההורים בעיר, אלא תהפוך למודל לחיקוי עבור המדינה כולה.
- הכותבת היא מומחית לגיל הרך, מרצה בכירה במכללת אפרתה, חברת ועד בעמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך, וחברה במועצה לגיל הרך.
ליאורה הראל
כל מילה נכונה.הלוואי שעירית.ירושלים תצליח ליישם את מה שנאמר בכתבה.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
זה לא בר ביצוע כי את הכן מנקים במהלך היום שיש זמן. הגרכ נצהרוניות בסוף נחום צריכות לנקות את נגן. והרוב מנקות כשיש ילדים בגן כדי לצאת מוקדם. מי יתחיל להביא חברה חיצונית לא הגיוני
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אני אשמח להבין על מה מבוססת הטענה שירושלים יכולה להכיל את יוח"א בכל העיר.
עד כמה שאני מכירה, הנושא של יוח"א הוא שכונות שבעת החלת החוק היו חלק מיוח"א (יום חינוך ארוך) ונכון להיום משרד החינוך לא מאפשר לאף רשות בארץ להוסיף מסגרות ליוח"א (להפך. הוא מוציא חלק, ומבטל בהם את יוח"א)….
מעבר לכך שיש מורכבות בלקחת סייעת שעד כה עבדה עד 14, ולחייב אותה לעבוד יום שלם עד 16, כנ"ל לגבי גננת…. ואם לא מחייבים אותם לעבוד, אז חזרנו למודל של 2 צוותים- רק בשכר נמוך יותר מצהרוני ניצנים (ולכן בגני יוחא המעטים שיש בעיר יש בעיות כח אדם מורכבות יותר מאשר בצהרון.
כי למה שתומכת חינוך תסכים לעבוד בגן, שבגן הסמוך היא יכולה לקבל יותר?!)
איריס
צודקת. ואפשר להחליט שגם כח עזר משירות לאומי יסייע בגנים ובפעוטונים גם הפרטיים לאחר הכשרה מתאימה. כמו שיש הקצאה לשירות לאומי בחינוך המיוחד , במשטרה ועוד.
מה שיוכל למנוע סגירת גנים כאשר תומכות החינוך נעדרות.
איימי
בתור גננת אני יכולה להגיד שיוח״א לא עובד. תומכות לא רוצות לעבוד 9 שעות ביום, זה מאוד קשה וגם גננות לא. הגנים לא ערוכים למנוחה של הילדים בצהריים, אי אפשר להכניס חברת ניקיון באמצע היום כדי לנקות ועוד.
אם היו לנו גנים עם מספר קטן של ילדים ובהם צוות קבוע ויציב, מקום למנוחה בצהריים- אז אולי. אבל התנאים האלה לא מתקיימים.
כותבת המאמר צריכה לבקר יותר בגני יוח״א ולהבין מה המצב.
רחלי
בתור אשת חינוך הצעה טובה אבל לא עובדת במציאות תומכות וגננות לא יעבדו 8 שעות ברצף זה שוחק ומעייף
ובלי שום קשר למצב היום אנשים לא רוצים לעבוד בחינוך מעדיף לעשות כסף במשרות אחרות עם תנאים יותר טובים, כדיי לגייס אנשים לעבוד בחינוך צריך לייקר את המקצוע משכורות גבוהות תנאים טובים ואז כולם ירצו לעבוד ואז יבחרו רק את אנשים האיכותיים לעבוד בחינוך.