דעה | המאבק על החיים הטובים בירושלים

דוח חדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מציב את ירושלים במקום השני מהסוף מבין הערים הגדולות בישראל במדדי איכות החיים. אמנם מדובר בשיפור של מקום אחד לעומת השנה שעברה, אך התמונה הכללית מדאיגה: ירושלים בתחתית.

מתוך 56 מדדים שנבחנו, מצבה של ירושלים טוב מהממוצע הארצי רק ב־23 מדדים, ופחות טוב ב־33 מדדים. אלו אינם נתונים תיאורטיים, אלא מדדים שמשקפים את חיי היומיום של מאות אלפי תושבים: פרנסה, דיור, תחבורה, בריאות ויכולת לבנות עתיד בעיר.

יש גם נקודות אור. שביעות הרצון מהאיזון בין עבודה לחיים פרטיים בירושלים גבוהה מהממוצע הארצי (74.3 אחוז לעומת 65.9 אחוז). שיעור מקרי הסרטן החדשים בקרב גברים נמוך משמעותית מהממוצע הארצי, ואיכות מי השתייה בעיר מצטיינת ללא חריגות בקוליפורמים כלל. אלו הישגים חשובים.

אבל איכות חיים אינה בנויה מנקודות בודדות. היא נשענת על בסיס אחד מרכזי, רמת החיים. ובירושלים, המדדים הכלכליים המרכזיים מציגים תמונה קשה:

• שיעור המועסקים במשרה חלקית שלא מרצון גבוה כמעט פי שניים מהממוצע הארצי
• ההכנסה החציונית מעבודה של משק בית עומדת על 12,904 שקל בלבד, לעומת 18,837 שקל בממוצע הארצי
• רק 12.2 אחוז מהדיור בירושלים מוגדר כבר־השגה, לעומת 29.1 אחוז בכלל הארץ

בערים מובילות בעולם, מווינה ועד ברצלונה, מסיאול ועד אמסטרדם, דיור בר־השגה הוא אבן יסוד של עירוניות מצליחה. בלי דיור נגיש, תושבים פשוט עוזבים. זה לא רק אובדן אוכלוסייה, זו בריחת מוחות, בזבוז השקעה ציבורית בכישרון, ופגיעה ישירה בעתיד הכלכלי של העיר. וזו בדיוק הסכנה שעומדת כיום בפני ירושלים.

ירושלים היא ביתם של שניים מהמוסדות האקדמיים החשובים בישראל. האוניברסיטה העברית היא מובילה עולמית במדעים, רפואה ומחקר. בצלאל נחשב לאחד מבתי הספר המובילים בעולם לאמנות, עיצוב ותרבות. אלפי בוגרים מסיימים כאן מדי שנה את לימודיהם, ורבים מהם רוצים להישאר בירושלים, להקים כאן משפחה, לפתח קריירה ולהיות חלק מהעיר. אבל בפועל, הם לא יכולים להרשות זאת לעצמם.

גם מי שרוצה לבנות את חייו בירושלים מוצא את עצמו מודר החוצה, לרוב לאזור גוש דן. וזה לא בגלל מחסור בכישרון או הזדמנויות, אלא בגלל יוקר מחיה ודיור בלתי אפשרי.

(צילום: באדיבות חברת מוריה)

משבר הדיור

משבר הדיור בירושלים אינו גזירת גורל, הוא תוצאה של החלטות תכנוניות וכלכליות. בעלות זרה על דירות, במיוחד במרכז העיר, מעלה מחירים ומותירה דירות ריקות. במקביל, העיר נשענת יותר ויותר על מגדלי מגורים יקרים, שאינם מייצרים דיור נגיש אלא להפך. הם מעלים את עלויות הקרקע והתשתיות, ופונים למשקיעים במקום לתושבים. בניגוד למה שספרא אומרת, מגדלים אינם פתרון קסם, אלא בירושלים, הם לעיתים קרובות הבעיה.

העיר זקוקה לבנייה אחרת: בנייה אנושית, יעילה, איכותית ובר־השגה. כזו שמתאימה למשפחות, לסטודנטים ולחיים עירוניים אמיתיים.

החדשנות כבר כאן

ירושלים לא חסרה חדשנות, היא תמיד היתה מקור ליזמות. חברות כמו מובילאיי נולדו כאן, וסטארטאפים רבים הוקמו בירושלים, ואז עזבו. לא בגלל חוסר בכישרון, אלא בגלל חוסר בתנאים שמאפשרים לצמוח כאן לאורך זמן. בפועל, ירושלים היא מרכז חדשנות ישראלי. הבעיה היא שעד היום, העיר לא השכילה לשמר ולהעצים את ההון האנושי שלה.

ארי אושר פרי-צדיק (צילום: אלבום פרטי)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

העולם מלא בדוגמאות לערים ומדינות שבחרו להתמקד בענף אחד או שניים והפכו למעצמות. טייוואן וההשקעה בתעשיית השבבים היא הדוגמה המובהקת. ירושלים יכולה וצריכה לעשות מהלך דומה בתחומי מדע, טכנולוגיה עמוקה, רפואה וחדשנות עתידית. אבל חדשנות לא מתקיימת בלי אנשים, ואנשים לא יכולים להישאר בעיר בלי קורת גג. כשהדיור אינו נגיש, משפחות צעירות עוזבות. הילדים שלהם, הדור הבא של היזמים, המדענים והיוצרים פשוט גדלים במקום אחר.

החדשנות של ירושלים אינה מקרית. כבר בימי עזרא הסופר, הנהגת חינוך ציבורי לכלל הילדים היתה מהפכה חסרת תקדים. בפעול, חדשנות היא חלק מהדי.אן.איי של העיר. אבל עיר שלא מאפשרת לחיות בה מאבדת את עתידה.

לשים את התושבים במרכז

שיפור איכות החיים בירושלים מחייב שינוי כיוון ברור.

זה אומר לבנות עיר יפה ואנושית, לא רק גבוהה.

זה אומר להשקיע בתשתיות איכותיות; כבישים טובים, תחבורה שקטה יותר, פחות עומסים וזיהום רעש.

זה אומר לעודד עסקים לעבור לירושלים ולהיפתח בה, כדי ליצור תעסוקה יציבה.

זה אומר לחזק עסקים קטנים, שהם נשמת אפה של העיר.

זה אומר בעיקר לשים את התושבים לפני משקיעים.

לירושלים יש קסם שאין דומה לו, אבל קסם לא מספיק. עיר חיה נמדדת ביכולת של אנשיה לחיות בה בכבוד. אם ירושלים רוצה עתיד, לא רק עבר, עליה להפוך את איכות החיים למשימה לאומית עירונית. והכל מתחיל בדיור, בפרנסה, וביכולת של אנשים טובים להישאר בבית.