אתחיל ואומר שאני לא מחסידי המשפט – ״אם זה לא שבור, אל תתקן״. הפועל ירושלים מודל 2025/26 היא קבוצת כדורסל נהדרת, עמוקה ומועמדת רצינית לזכייה בכל המפעלים בהם היא לוקחת חלק העונה גם אחרי ההפסד לבאשקשהיר. ועדיין – לעניות דעתי ישנן כמה נקודות שהיישום שלהן עשוי לעזור מאוד בהשגת המטרות בזירה האירופית ובליגה המקומית.
אתחיל בדבר המרכזי – רועי הובר. הרכז המחונן נמחק כמעט קליל מהרוטציה באירופה (ובליגה הוא זוכה לפירורי דקות בלבד). מדובר בהחתמה החשובה ביותר שהפועל ביצעה בשנה האחרונה. אז נכון שג'ראד הארפר וקסיוס וינסטון הם שני גאנרים, שכל אחד מהם הוא כאב ראש ענק להגנה היריבה, אולם ניהול המשחק של הובר יכול לסייע לשניים להתרכז יותר במלאכת הקליעה ולא בהובלת הכדור. כישראלי בכיר, ערכו עולה אף יותר בליגה הישראלית, וכשהכסף מונח על השולחן – היכולת שלו לנהל משחקים ולנצח משחקים (ד״ש למשחק השלישי של חצי גמר הפלייאוף אשתקד) היא קריטית.
נקודה נוספת: אני חושב שהקבוצה צריכה לקחת החלטה בנוגע לעתידו של סקפינצב. אמנם בליגה הוא ממעט להירשם, אבל גם באירופה הוא לא מקבל מספיק קרדיט. אני לא רואה טעם בלהחזיק זר שממעט לקבל הזדמנויות, ואם אין כוונה אמיתית להשתמש ביכולותיו כשחקן מטרה בצבע (בהינתן כדורסל של גארדים) – אולי צריך למצוא סנטר אחר, שיידע לתת תפוקה לשיטת הכדורסל של אלון.
נושא שלישי – סייז. במשחק מול מכבי (ולפרקים במשחק מול הפועל ת״א) היינו עדים לדומיננטיות של היריבה בריבאונד ובקלות ההגעה למצבי קליעה בצבע. הפועל היא קבוצת התקפה מעולה, אבל היעדר סנטימטרים (בעיקר בעמדות 4-3) עשוי להיות בעוכריה במשחקים הקריטיים. לטעמי, ראוי לנסות להשתמש באנתוני לאמב כסמול פורוורד לצד נמרוד לוי ב-4, כשיובל זוסמן נח, או להשתמש בקו אחורי גבוה יחסית עם זוסמן ב-2, בהרכבים בהם אוסטין ווילי לא על הפרקט (הרכב פורוורדים, עם סמית׳ ב-5), כשהקבוצה היריבה מנסה לשחק פנימה.
רוצים להישאר מעודכנים?
נושא אחרון, אנתוני לאמב. אני חושב שכדי שהעונה תסתיים עם יותר מאשר שני ה-״תארים״ המינוריים בהם הקבוצה זכתה העונה, יש חשיבות עליונה בלהשתמש נכון יותר בלאמב כדי לממש את האיכויות שלו. הוא לגמרי יכול להיות ההבדל בין עונה מדהימה לכזו שמסתיימת בקול ענות חלושה. בין אם להכניס אליו את הכדור בפוסט אפ או בפינוי הצבע עבורו, לאמב הוא כלי נשק נהדר שלא מצליח לבוא לידי ביטוי.
תגובות