דווקא בזמן מלחמה קל לדחות שאלות של ייצוג ושוויון ל”אחרי”. קודם ננצח, אחר כך נדבר.
אבל המציאות מלמדת את ההפך. דווקא ברגעים של חוסר ודאות, כשהמציאות משתנה במהירות והמדינה נדרשת לקבל החלטות מורכבות תחת לחץ, גיוון סביב שולחן מקבלי ההחלטות הוא לא מותרות – הוא צורך קיומי.
החודשים האחרונים, ובמיוחד המערכה מול איראן, ממחישים עד כמה ריבוי נקודות מבט הוא כוח. החלטות טובות יותר מתקבלות כשסביב השולחן יושבים אנשים שמגיעים מרקעים שונים, עם ניסיון חיים שונה ועם נקודות מבט שונות על המציאות.
וכש-51 אחוז מהאוכלוסייה כמעט לא נמצאות שם – משהו בסיסי חסר.
אבל אם מסתכלים על מה שקורה בשטח, רואים שהשינוי כבר מתחיל. והוא מגיע מלמטה.
30 טייסות שלוקחות חלק פעיל בהגנה על חיינו הן לא סמל. הן מציאות. נשים נמצאות היום במקומות שבהם מתקבלות החלטות קריטיות ומבוצעות פעולות שמעצבות את הביטחון והעתיד של כולנו.
וככה בדיוק נראה שינוי אמיתי. לא כזה שמגיע כי מישהו למעלה החליט לפנות מקום, אלא כזה שנוצר כשעוד ועוד נשים נכנסות פנימה.
גם בפוליטיקה השינוי הזה חייב לקרות.
תמיד כשאני מספרת שאני אחת מ-6 נשים בלבד מתוך 31 חברי מועצה בירושלים, ושאני האישה הצעירה היחידה סביב שולחן קבלת ההחלטות שגם מגדלת ילדים קטנים, אני רואה את הפרצופים המופתעים. אבל הנתון הזה הוא לא רק סטטיסטיקה – הוא מציאות.
אני לא נכנסתי לפוליטיקה במקרה. כששאלתי את עצמי האם האינטרסים והצרכים של נשים באמת נלקחים בחשבון במוקדי קבלת ההחלטות, התשובה שלי הייתה לא. וכשהפכתי לאמא הבנתי שאני לא יכולה להשאיר את זה כך.
אז עשיתי את הצעד קדימה ונכנסתי. דרך פעילות חברתית וציבורית שהובילה בסוף גם לעשייה פוליטית.
והאמת היא שאני פוגשת בירושלים כל הזמן נשים שעושות בדיוק את זה – מובילות קהילות, יוזמות פרויקטים, מנהלות מאבקים ומשנות מציאות. רבות מהן לא קוראות לעצמן “מנהיגות”, אבל זה בדיוק מה שהן.
לכן ביום האישה השנה המסר צריך להיות פשוט: לא מחכות להזמנה. מחפשות איפה אפשר להשפיע. מצטרפות למסגרות ציבוריות, לקבוצות פעולה, לפוליטיקה המקומית והארצית. נכנסות למקומות שבהם מתקבלות החלטות.
השינוי כבר קורה. הוא מגיע מלמטה. והוא צריך לקרות אפילו יותר.
כי 50-50 הוא לא יעד תאורטי בתוכנית עבודה. זו המציאות שאנחנו צריכות לבנות כאן ועכשיו.
ובתקופה כמו זו – זו כבר לא רק שאלה של שוויון. זו שאלה של איך מקבלים החלטות טובות יותר על העתיד של כולנו.
- הכותבת היא חברת מועצת העירייה, סגנית יו"ר 'התעוררות בירושלים', אמא ירושלמית צעירה





תגובות