ביוני 2021, הוסמך המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים על ידי משרד הבריאות כמרכז טראומה על-אזורי. כיום, עם היקף טיפול של יותר מ-2,500 פצועים בשנה בדרגות חומרה שונות – החל מפצועים קשה ואנוש מתאונות דרכים, דרך נפגעי אירועי טרור ומלחמות, ועד למוכנות שיא לאירועים רבי-נפגעים (אר"ן) – נחשב שערי צדק לאחד מהמוסדות הרפואיים המובילים בישראל בכלל, ובירושלים והסביבה בפרט, בטיפול במקרי חירום וטראומה.
רגע לפני יום ירושלים, ולאור הקשר ההדוק של המרכז הרפואי לעיר – קשר השזור בהיסטוריה המקומית כבר יותר מ-120 שנה – יצאנו לשוחח עם כמה מהאנשים שעומדים בחזית הרפואה הדחופה במרכז הרפואי שערי צדק: ד"ר אלון שורץ, מנהל יחידת הטראומה; ד"ר גל פחיס, מנהל האגף לרפואה דחופה ונעמה בגריש, האחות האחראית במלר"ד מבוגרים (מחלקה לרפואה דחופה).
"כל דקה עושה את ההבדל בין חיים למוות"
"ביוני 2021 הוסמך שערי צדק רשמית למרכז טראומה על-אזורי, וזאת לאור הגידול המשמעותי של המרכז הרפואי", מסביר ד"ר אלון שורץ. "המיקום האסטרטגי שלנו, על הצירים המרכזיים של פינוי הפצועים מצפון ומדרום, מגוש עציון, יהודה, בנימין וכביש 16 שנפתח לאחרונה, עושה את ההבדל בין חיים למוות. עבור פצוע במצב קריטי, כל דקה היא קריטית ומשמעותית".
ד"ר שורץ מציין כי תוספת דרמטית ליכולות המרכז היא מנחת המסוקים, שהוקם בנסיבות יוצאות דופן ב-7 באוקטובר. "עד אותה שבת שחורה לא היה לנו מנחת בבית החולים. ב-7 באוקטובר הגיע לכאן צוות של חיל האוויר, והקים את המנחת בתוך שעות ספורות. עוד באותו היום התחלנו לקבל פצועים מהלחימה ומהטבח במיגוניות".
מאז, המרכז הרפואי נכנס באופן שוטף לסבב "מעגל הפינוי השני". "הפצועים הקריטיים, שכל דקה קובעת עבורם, מפונים לבתי החולים הקרובים ביותר לזירת הלחימה בהתאם להחלטת הצוותים בשטח", מסביר ד"ר שורץ. "אנחנו נמצאים בסבב השני, יחד עם עוד שישה מרכזי-על, מתוך אסטרטגיה של משרד הבריאות להוריד את העומס מבתי החולים בחזית".
ד"ר אלון שוורץ (צילום: דוברות שערי צדק)
גם כיום, המרכז הרפואי שערי צדק שותף מלא במשימה הלאומית וממשיך לקלוט פצועים מהגזרות השונות – הן מהלחימה בעזה והן מלבנון (כולל פצועים מ"עם כלביא" ו"שאגת הארי"). "זה מדהים לראות את החיילים מועברים מהמסוק למיטת בית החולים, כשחול הים של עזה נשפך מהאלונקה. פתאום יש חול ים בירושלים", הוא אומר, ומציין כי התמונה הזו ממחישה היטב את קפיצת המדרגה וההתפתחות של יחידת הטראומה.
מטריבונה שקרסה ועד להצלת לוחמים בערב שבת
לצד המלחמה, מזכיר ד"ר שורץ, כי בית החולים ממשיך להתמודד עם שגרת החירום שהייתה כאן תמיד: תאונות דרכים, פציעות על רקע פלילי ואלימות, דקירות וירי. כל זאת, במקביל להדרכות, אימונים שוטפים ותחקור מעמיק של אירועים. "הטלפון הראשוני מגיע לחדר הטראומה, והצוותים שנמצאים בכוננות מוקפצים מיד. מבצעים הערכה ראשונית ומקבלים החלטות בזמן אפס: האם להוריד את הפצוע מיד לחדר ניתוח או להעביר להדמיה מתקדמת, CT או צנתור. כיום עומדים לרשותנו אמצעים מתקדמים במיוחד לטיפול בפציעות מורכבות תוך הפעלת שיקול דעת מהיר", הוא אומר ומדגיש כי השירות הפסיכולוגי של בית החולים מעניק מענה רציף גם לצוותים הרפואיים, שנחשפים למראות קשים ומתמודדים עם עומסים נפשיים אדירים. "אנחנו לא מקילים ראש בשום מקרה אשר מגיע לפתחנו".
כשד"ר שורץ מתבקש לשתף באירועים בולטים, הזיכרונות צפים מיד: "לצערי, יש לנו לא מעט מקרים כאלה. אחד הזכורים לי ביותר התרחש עוד לפני המלחמה – אירוע האר"ן בגבעת זאב, בערב חג השבועות של שנת 2021, כשקרסה הטריבונה. מתוך 220 פצועים באותו אירוע, הגיעו לשערי צדק כ-120 פצועים בתוך פחות משעה. נדרשנו למפות במהירות את הפצועים הקריטיים, ושמונה מהם היו זקוקים להתערבות דחופה בחדר ניתוח. זה היה אתגר לוגיסטי ורפואי עצום, אך הטיפול היה מוצלח ביותר ולשמחתנו לא איבדנו אף חיים".
אירוע דרמטי נוסף חרוט בזיכרונו מימי הלחימה בעזה: ארבעה חיילים שנפצעו באורח קשה מאוד. "זה קרה בערב שבת, לאחר תקרית קשה ברצועה. מסוקים פיזרו פצועים לכל בתי החולים, והחיילים שהגיעו אלינו היו מחוסרי הכרה, חלקם עם קטיעות של גפיים תחתונות. ברגעים האלה, אתה לא רוצה לאבד אף אחד. אתה מחפש לתת את תשומת הלב המדוקדקת ביותר ולזהות מהי הפציעה המשמעותית ביותר שדורשת טיפול מיידי. הפעלנו באותו ערב שבת ארבעה חדרי ניתוח במקביל. הזעקנו צוותים מהבית – גם כאלה שבכלל לא היו בכוננות. הענקנו להם יותר מ-150 מנות דם ומוצרי דם, ולשמחתנו העצומה כולם השתקמו, וחלקם אפילו חזרו לרוץ".
הקשר עם הפצועים, מתברר, לא מסתיים בשחרור מבית החולים. "נפגשתי איתם באחת האזכרות לחללים שנפלו באותו הקרב", משתף ד"ר שורץ, "והדבר המשמעותי ביותר מבחינתי היה לראות את כולם עם חיוך על הפנים. חלקם התחתנו מאז, לאחרים נולדו ילדים. מה שחשוב הוא לא רק הטיפול הרפואי המוצלח, אלא החזרה שלהם לחיים מלאים ופרודוקטיביים".
ד"ר שורץ מבקש לנצל את ההזדמנות כדי לשבח את המשפחות של הצוותים הרפואיים: "אנחנו עובדים בשעות לא שעות, והמשפחות שלנו משלמות מחיר. אני יכול להיות באירוע עם הילדים, במפגש משפחתי או בחג, וברגע שמוקפצים, אנחנו עוזבים הכול ומתייצבים. המשפחות שלנו מתורגלות לזה. מה שנותן לנו את הדלק והסיפוק זה החיוך של הפצועים ומשפחותיהם בסוף תהליך השיקום". בנוסף, הוא מבקש לציין לשבח את מתאמת הטראומה, מרי בבקין קליין, שדואגת במסירות לכך שכל פצוע יקבל מעטפת רפואית ונפשית שלמה.
חוד החנית הטכנולוגית: החדר ההיברידי והאקמו התת-קרקעי
אחד הפרויקטים המעוררים גאווה מיוחדת עבור ד"ר שורץ הוא חדר הניתוח ההיברידי, שנחנך לפני חודשים ספורים בסיוע הקרן לידידות. מדובר בחוד החנית הטכנולוגית לטיפול בטראומה ובפציעות רב-מערכתיות. "בחדר הניתוח ההיברידי אנו מסוגלים לבצע ניתוחים מורכבים במיוחד, תוך שילוב של בדיקות דימות מתקדמות וכל סוגי הצנתורים – מוח, לב, כלי דם ואנגיוגרפיה", הוא מסביר. "עד היום, לעיתים נדרשה חצי שעה עד שעה רק כדי להעביר מטופל מחדר הניתוח לחדר הצנתורים כדי לקבל הדמיה מדויקת. כיום, אנו מבצעים קשת רחבה של טיפולים דחופים בחלל אחד, מה שחוסך זמן קריטי כשמדובר בפצוע מדמם. מדובר באופרציה מורכבת ורב-תחומית, הדורשת סינרגיה בין שלושה צוותים רפואיים שונים העובדים באותו החדר. התיאום הזה הוא הטופ העולמי בטיפול בפצועים כיום".
ד"ר גל פחיס (צילום: דוברות שערי צדק)
החתירה למצוינות טכנולוגית ואנושית משתקפת היטב גם בדבריו של ד"ר גל פחיס, מנהל האגף לרפואה דחופה. מבחינתו, הקרדיט העיקרי להצלחה שייך להון האנושי. "צוות המלר"ד, שמתפקד ללא דופי גם בשגרה וגם בחירום, הוא צוות יוצא דופן ביכולותיו ובאיכויותיו המקצועיות. לא פחות מכך, הם ניחנים בתכונות שאנו חורטים על דגלנו: מצוינות אשר שלובה ברגישות וחמלה".
ד"ר פחיס מציין כי תקופת המלחמה העמידה את החוסן הארגוני למבחן חסר תקדים. "התמודדנו עם אתגרים מורכבים: גיוס נרחב של אנשי מילואים והרבה מאוד שינויים בזמני שיא. ראינו התגייסות מדהימה של כלל הסקטורים כדי להקים הלכה למעשה 'בית חולים בחירום'. תוך שעות ספורות עברו המטופלים והצוותים למתחמים ממוגנים אשר נבנו בתת הקרקע בדיוק לרגע האמת. היה חשוב לנו לשמור על רמה רפואית גבוהה ולהעניק את הטיפול הטוב ביותר ללא קשר למקום בו מאושפז החולה. זוהי עוצמה שמתבטאת בחירום, אך מעידה על האיתנות שלנו גם בשגרה".
האגף לרפואה דחופה בשערי צדק מאגד תחתיו את כל המחלקות לרפואה דחופה (מיונים): מלר"ד מבוגרים ומלר"ד ילדים , נשים, עיניים ואף-אוזן-גרון. "אנחנו אחד האגפים הגדולים בישראל, והגדול ביותר באזור ירושלים", מסביר ד"ר פחיס. "המורכבות והייחודיות של ירושלים הן שעיצבו את המחלקה לאורך השנים. זה בא לידי ביטוי הן בעומסים הנגזרים ממיקומנו המרכזי והנגיש, מול פסיפס של מגזרים ואוכלוסיות, והן בהתמודדות עם אירועים ביטחוניים ואירועים רבי -נפגעים, שלצערנו העיר הזו מכירה מקרוב".
רוצים להישאר מעודכנים?
מעבר לאמפתיה, ד"ר פחיס מדגיש את החשיבות שבהישארות בחזית הרפואה העולמית. "אחד התחומים שבהם שערי צדק בולט במיוחד הוא השימוש במכשיר האקמו (ECMO). אנו מקבלים מטופלים שעברו דום לב מחוץ לכותלי בית החולים או בתוכו. לא פעם, ניידות מד"א מפנות אלינו מטופלים תוך כדי ביצוע החייאה. צוות מתוגבר של רפואה דחופה, טיפול נמרץ וקרדיולוגיה ממתין להם בחדר ההלם, ותוך דקות ספורות מחבר אותם למכשיר האקמו. אנו נחשבים לאחד המרכזים המובילים בארץ בחיבור למכשיר תוך כדי החייאה פעילה (ECPR)".
ד"ר פחיס משתף בדוגמה עוצמתית מימי המלחמה: "במהלך המלחמה, חרף האתגרים הלוגיסטיים הכרוכים בהעברת מחלקות לאזורים ממוגנים, הגיע אלינו מטופל שהתמוטט. הוא חובר מיד למכשיר אקמו, הועבר ישירות לביצוע צנתור שבו נפתחו העורקים החסומים בליבו, ומשם הועבר ליחידה לטיפול נמרץ שהוקמה בתת-הקרקע, בבונקר שלנו. זו הייתה המחשה מרשימה ליכולות הרפואיות של הצוות. הקפדנו לאורך כל חודשי המלחמה שלא להתפשר על הסטנדרט הטיפולי, והגענו לתוצאות מרשימות ואף מרגשות בזכות מסירות הצוות".
כדי לתת מענה לאוכלוסייה ההולכת וגדלה, האגף עומד בפני התרחבות משמעותית. "אנו נמצאים לקראת שיפוץ מקיף של אחד מאגפי מלר"ד מבוגרים, ובשנה הבאה יחלו העבודות על הקמת בניין אשפוז חדש אשר יהיה מהגדולים בעולם. הגידול הדמוגרפי דורש מאיתנו לצמוח ולהתפתח בהתאם, כאשר המטרה העליונה הינה להמשיך להעניק למטופלים את השירות הרפואי הטוב ביותר", אומר ד"ר פחיס.
לצד המצוינות הרפואית, במלר"ד של שערי צדק שמים דגש משמעותי גם על חוויית המטופל ועל תחושת הביטחון והליווי ברגעים המורכבים ביותר. "אנחנו מבינים שאנשים שמגיעים למלר"ד נמצאים לעיתים ברגעי חרדה, כאב וחוסר ודאות", אומר ד"ר פחיס. "לכן אנחנו משקיעים רבות לא רק בטיפול הרפואי עצמו, אלא גם במסע המטופל כולו – החל מקליטה מהירה וטריאז' מקצועי, דרך זמינות של צוותים רב-תחומיים ועד תקשורת אנושית, הסברים וליווי למשפחות. המטרה שלנו היא להעניק טיפול רפואי איכותי, אבל גם חוויה אנושית, רגישה ומכבדת".
לפני סיום דבריו, ד"ר פחיס מבקש לשתף ברגע של אור בתוך מלחמת שאגת הארי: "באחד מימי השישי האחרונים, חווינו בוקר משמח במיוחד. בתוך זמן קצר מאוד, הגיעו אלינו שלוש נשים בשלבי לידה מתקדמים יחד עם בני זוגן ברכבים פרטיים. הן הוכנסו ישירות לחדר הטראומה – חלל שבדרך כלל מכיל מקרים קשים ועצובים – אך הפעם, קיבלנו שם לעולם שלושה תינוקות מקסימים ובריאים, יחד עם אימהות מאושרות. זה מסוג הרגעים אשר פשוט מחממים את הלב".
"שגרה שהיא אירוע רב-נפגעים מתמשך"
את החיזוק לעוצמה האנושית של המרכז הרפואי אנו מקבלים מנעמה בגריש, האחות האחראית במלר"ד מבוגרים. גם היא מדגישה את גודלו ועוצמתו של המיון הירושלמי. "השגרה שלנו, לעיתים קרובות, מרגישה כמו אירוע רב-נפגעים מתמשך", היא מתארת. "זו שגרה קשה ועמוסה מאוד. מדי יום עוברים דרכנו מאות חולים, ובתוך כל ההמולה הזו מתרחשים במקביל אירועי טראומה, מקרי חירום לבביים והחייאות. אך מה שבאמת מאחד ומחזיק אותנו היא רוח הצוות; צוות שרואה קודם כל את האדם שמאחורי החולה ושם אותו במרכז, מעניק תמיכה, אכפתיות ונותן מעצמו את המקסימום האפשרי".
נעמה בגריש (צילום: דוברות שערי צדק)
בגריש מספרת כי המלחמה הביאה עימה דינמיקה חדשה. מכיוון שמלר"ד המבוגרים פועל במתחם ממוגן, צורף אליו גם מלר"ד הילדים, ושני הצוותים פעלו יחד בחלל אחד. "אני עובדת כאחות משנת 1995 וכבר עברתי כמה מערכות ומבצעים בעבר, אבל הפעם הרגשנו שמשהו קצת שונה. בימים הראשונים חווינו ירידה בהיקף הפניות, אך מהר מאוד הציבור חזר לשגרה – ואפילו הגיע יותר מהרגיל. ראינו מטופלים שמגיעים מתוך תחושות קשות של בדידות, פחד וחרדה; אנשים שלא ידעו היכן תתפוס אותם האזעקה הבאה, חולים כרוניים שהפסיקו לקחת תרופות, או כאלה שפחדו להיכנס להתקלח ופיתחו חרדות. קיבלנו הרבה מאוד קשישים שנפצעו תוך כדי ריצה לממ"ד או נפלו במדרגות וסבלו משברים וחבלות".
מאחורי המסכות והחלוקים, אומרת בגריש, ניצבים אנשים שמתמודדים עם עורף מורכב בעצמם. "ללא מעט מאנשי הצוות יש ילדים קטנים בבית ובני זוג שמשרתים במילואים, חלקם כבר נמצאים בסבב גיוס תשיעי. ועדיין, אנחנו רואים בעבודה שלנו שליחות אדירה. חלקנו עברנו לעבוד במשמרות כפולות של 12 שעות, ואף אחד לא התלונן או אמר מילה. להיפך. אנו עושים הכל כדי לאפשר האחד לשני להגיע לעבודה, מתוך עזרה והערכה הדדית".
את דבריה מסכמת בגריש במשפט שמזקק אולי את המהות של שערי צדק: "להיות אחות ולעבוד במלר"ד זו לא רק עבודה לשם פרנסה. זו שליחות וייעוד – הזכות לעזור לאנשים ולהוות עבורם משענת עוטפת ומרגיעה ברגעים הקשים והפגיעים ביותר בחייהם".
תגובות