הפינה ההיסטורית: המאבק העיקש על קו הרקיע והאופי של ירושלים

האדריכל דוד קרויאנקר (2025-1939) עסק משך 55 שנים, מאז שנת 1968, בעבודה מאומצת ויסודית בנושאי תכנון הקשורים בשימור, שיקום והחייאת מבנים ושכונות בעלות ערך ארכיטקטוני, וכן בתיעוד ארכיטקטוני היסטורי של ירושלים. הוא היה פעיל מאוד באירועים ובתכנון בתקופה המכריעה שבין השנים 1968 ל-1983, שני העשורים שעצבו את פני ירושלים לאחר איחודה שהפכו אותה לעיר תוססת ומודרנית.

קרויאנקר עבד במחלקה לתכנון בעיר בעיריית ירושלים, וכך הכיר באופן בלתי אמצעי את חומר התכנון הרב והמגוון. הוא יצר קשרים עם הגופים והאנשים שהיו שותפים להחלטות ולמאבקים שאפיינו תקופת בנייה ופיתוח אינטנסיבית וחסרת תקדים זו. קרויאנקר סיכם ותיעד את עוצמת הפעילות, ההתרחשויות, התחבטויות והמאבקים התכנוניים בספרו עב הכרס "ירושלים: המאבק על מבנה העיר וחזותה 1988". בספר זה, שהיה הראשון בספריו שהקנו לו את פרסומו, בלטה עבודתו השיטתית, שמירת האובייקטיביות, והטכניקה הגרפית חזותית המלווה במאות איורים ומפות, ומעל לכל אהבתו לירושלים, לרחובותיה, בנייניה, כיכרותיה וסמטאותיה.

דוד קרויאנקר בתערוכה במוזיאון (צילום: באדיבות המשפחה)

קרויאנקר רכש את אהבתו הרבה של טדי קולק הודות לגישתו הריאליסטית והמנומקת במאבקו לשימור אתרים ובניינים בעלי חשיבות לאומית. טדי קולק כתב הקדמות מושקעות ומלאות הערכה לסדרה המונומנטלית בת ששת הכרכים שכתב קרויאנקר משך תריסר שנים, הנקראת "אדריכלות בירושלים: תקופות וסגנונות". הסדרה הוצאה לאור על ידי מכון ירושלים לחקר ישראל, והיא עשירה בהיבטים היסטוריים, גיאוגרפיים, אתנוגרפיים, פוליטיים, כלכליים וחברתיים של ירושלים. הסדרה, שנכתבה בין השנים 1981 ל-1993, עשירה בהיבטים היסטוריים, גיאוגרפיים, אתנוגרפיים, פוליטיים, כלכליים וחברתיים של ירושלים.

הכרך הראשון עסק בשכונות ובבנייני ציבור שציינו את ראשית ההתיישבות המאורגנת של היהודים מחוץ לחומות (מאמצע המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה). הכרך השני עוסק בבנייה הערבית הכפרית בסביבות ירושלים, שנמשכה דורות רבים, וכן בשכונות ובמבנים עירוניים שהוקמו על ידי האוכלוסייה הערבית (מוסלמים ונוצרים) מחוץ לחומות החל משנת 1870. הכרך השלישי הוקדש לבנייה האירופאית-נוצרית מחוץ לחומות בין השנים 1955-1918. הכרך הרביעי עוסק בתקופת המנדט הבריטי בין השנים 1948-1918. הכרך החמישי עוסק בבנייה המודרנית מחוץ לחומות, 1990-1948 ומתחלק לבנייה בתקופה שמיד לאחר קום המדינה, והכרזתה של ירושלים כבירת ישראל, ולתקופה השנייה מאז איחוד העיר ב-1967 ועד שנת 1990. הכרך השישי והאחרון בסדרה עוסק באדריכלות בעיר העתיקה לתקופותיה השונות, כולל הבנייה החדשה ברובע היהודי. תרגום מתומצת של הסדרה הופיע ב-1994, תחת הכותרת 'Jerusalem Architecture' ותורגם לאנגלית, צרפתית, גרמנית ואיטלקית, והקנה כלי עזר רב חשיבות לכל חוקר ומתעניין בהתפתחותה של ירושלים.

דוד קרואינקר (צילום: בועז אפלבאום, ויקיפדיה)

משכונת רחביה ללימודים בלונדון

דוד קרויאנקר נולד בירושלים בשכונת רחביה בשנת 1939 להוריו יוצאי גרמניה. אביו היה פובליציסט שכתב בעיקר לעיתון "הארץ" והיה פעיל מאוד בארגוני היקים, ואימו הייתה משפטנית בכירה. הוא למד בתיכון ליד"ה במגמה ריאלית וסיים לימודיו בשנת 1958, כאשר חברו הטוב לכיתה היה פרופ' אלכסנדר לויצקי, חתן פרס ישראל לכימיה. את לימודי האדריכלות למד בין השנים 1963 ל-1968 בלונדון, אותם סיים בהצטיינות.

בחוזרו ארצה נישא לליאורה, שהייתה שותפה מלאה למפעלו הספרותי מחקרי העצום בעריכה, תחקירים והגהות, והייתה למעשה הארכיונאית שלו. ארכיונו העצום, שעבר עמם לדירתם בתל אביב בשנת 2013 כדי להיות קרובים לבנותיהם, נחשב לארכיון הגדול ביותר בארץ לאדריכלות ירושלמית.
האזהרה מפני מגדלי ה-40 קומות בבירה

ספרו האחרון, שהתפרסם בשנת 2024 תחת הכותרת "בהיבט אישי: ירושלים שהייתה ואינה עוד", נכתב מתוך ערגה ונוסטלגיה רגשית, ועסק בהיבטים האורבניים והעיצוביים של ירושלים אשר נהרסו או התנוונו מאז ראשית המנדט הבריטי.

ספר של דוד קרויאנקר (צילום: אדם אקרמן)

דוד קרויאנקר מציין בספר זה, שלושה עקרונות תכנון שנשמרו בתקופת המנדט הבריטי ואשר אינם נשמרים בקפדנות, ואלו הם:

* בניית המגדלים לגובה רב, הפוגעים בקו הרקיע המסורתי.
* הפסקת הבנייה הבלעדית באבן טבעית, מרובעת ומסותת.
* בנייה בעמקים ובגאיות ופגיעה בערכי נוף וטבע.

קרויאנקר מציין כי משך דורות רבים הזדקרו מתוך קו הרקיע של ירושלים אך ורק מגדלי פעמונים של כנסיות וצריחים של מסגדים, ומספר מגדלים במרכז העיר. הוא מספר שהבניין הגבוה בעיר עד שנת ה-1960, היה בניין מגורים בן 9 קומות ברחוב המלך ג'ורג' 41. משנות 70 החלה הקמתם של מגדלי מגורים ומלונות בני 26-22 קומות, והחל מהעשור השני של המילניום הנוכחי, הוחל בבניית מגדלים בני 30 קומות. ניתן לתאר כי לו קרויאנקר היה מודע למגדל המתוכנן בצומת "המשולש", 35 קומות גובהו, וכי מגדל 'אפשטיין' ליד הר הרצל יגיע עם ביצוע תוכניתו ל-42 קומות, היה נרעש מאד מכך.

מושל העיר הבריטי של ירושלים רונלד סטורס, קבע תקנה כי ירושלים תבנה אך ורק מאבן טבעית, אולם קרויאנקר קובל כי תקנה זו נשחקה. עקב הצורך לפתור בעיית דיור של גלי עלייה, קמו בעיר שיכונים רבים מבלוקים מצופים בטיח ובטון. בנוסף לכך, בשל הקושי בכריית אבן טבעית ומחסור בסתתים היודעים לעבד אותה, החלו לבנות מבנים רבים מצופים מאבן נסורה (אבן דקה, חלקה וזולה).

באשר לעיקרון של שמירה על העמקים והגאיות הפנויים, מדגיש קרויאנקר כי קיים מאבק מתמיד נגד מיזמים הרוצים לגלוש גם לכיוון עין כרם, מורדות בית החולים "הדסה" ורכס הלבן. שכונת ארנונה הצעירה ליד תלפיות, מציין קרויאנקר, היא דוגמה לפגיעה בנוף הירוק בשטח שהיה כולו מטעים. הוא מבין את מצוקת השטחים לבנייה בשל התרחבות העיר, אך לדעתו יש לעמוד על המשמר ולהימנע מסלילת כבישים דרך העמקים וכריתת חורשות עצים. קרויאנקר מצר על עקירת עצים רבים שגדלו בשוליה המערביים של האוניברסיטה בגבעת רם, כדי לפנות תוואי נוסף של הרכבת הקלה. הוא כואב גם את עקירת חורשת תל ארזה בה שכן בעבר גן החיות התנכ"י, שהיה השטח הירוק היחיד ששרת השכונות הצפופות והדחוסות של צפון העיר, כדי לפנות מקום לבניית שלוש שכונות חרדיות: קרית צאנז, קריית מטרסדורף וסנהדריה.

(צילום: אדם אקרמן)

כמו כן, הוא מתאר את האובדן של האופי הכפרי והנוף הפסטורלי שהיה לשכונות הגנים, כמו רחביה, בית הכרם, בית וגן, קרית משה ומקור ברוך, שבתים חד קומתיים רבים מהם נהרסו ובמקומם הוקמו בתים חסרי אופי והשראה. הוא מספר על השחיקה הפיזית של שכונות ותיקות כמו הבוכרים, שמרבית בתיה נתפסו על ידי אוכלוסייה חרדית של משפחות קשות יום וברוכות ילדים, אשר בנו על הבניינים הקיימים תוספות מאולתרות, ורק במעט מהבתים המרשימים אפשר לראות את פאר העבר ליופיים המקורי.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

מתחם שנלר היה לשכונה חרדית, ורק חלק מהמבנים הייחודים בו השתמרו. תופעה נוספת הכואבת לקרויאנקר, המתרחשת בכל השכונות הוותיקות, היא העלמות השערים המסוגננים, פתחי כניסה לשכונות ולבתים, דלתות ברזל מסוגננות, קשתות, חלונות, סורגים, שהעניקו לבתי ירושלים את אופייה המיוחד. הוא הקדיש לפתחים הייחודים שהיו לשכונות, החצרות ולבתים ספר המשלב צילומים של שערים ודלתות ברזל ועץ ולסורגים שהיו בעבר והוסרו, בשם "פתחים בירושלים". בספר הוא מראה כי סוגי הפתחים השונים של ירושלים על מגוון תקופותיה וסגנונותיה הארכיטקטוניים -היו המרכיב הארכיטקטוני הדומיננטי ביותר בחזיתה של העיר.

בספרו המרתק והמרגש "ירושלים של עמוס עוז: בעקבות ספרו 'סיפור על אהבה וחושך'", צועד קרויאנקר דרך עשרות תחנות משכונת כרם אברהם (בה התגורר הסופר עם הוריו) ועד שכונת תלפיות (בה מידי שבת טייל עמוס הנער עם הוריו). קרויאנקר סוקר בספרו את השינויים שחלו באבני דרך אלו, במרקם הבנוי של ירושלים בתקופת המנדט ועד ימינו. הוא מתאר מה נשמר, מה נהרס ומה נבנה במקומם – ואילו שכונות ובניינים שינו את ייעודם.

דוד קרויאנקר בתערוכה במוזיאון (צילום: באדיבות המשפחה)

אולם, קרויאנקר לא חי רק התרפקות על העבר לפני קום המדינה. הוא גאה מאד בהישגים החשובים, שעוצבו בשני העשורים הראשונים אחרי איחוד העיר. בהקמת הגן הלאומי המקיף את חומות העיר העתיקה, ויחד עמו את טיפוח גן בלומפילד וגן הפעמון, הוא רואה את ההישג הגדול ביותר בתחום פיתוח השטחים הירוקים. בנוסף לכך, קרויאנקר משבח את הקמת פארק סאקר ועמק הצבאים, שיצרו את הריאה הירוקה הנוספת שהעיר יכולה להיות גאה בה.

חותם אדריכלי ייחודי בנוף הירושלמי

בין עבודותיו אישית כאדריכל, ולא רק כמתעד ושותף לתכנון, נציין את שפוץ ספריית "בני ברית" בשכונת החבשים, שיקום והפיכת בית אנה טיכו למוזיאון והקמת מונומנט טליתא קומי ברחוב המלך ג'ורג' (זאת לאחר שלא הצליח המאבק שבו היה פעיל מאוד, למניעת הריסת המבנה). קרויאנקר עמד בראש הצוות לשימור שכונת "שערי חסד", הפיכת המבנה של טחנת הרוח ברחוב רמב"ן (בראש שכונת רחביה) למרכז לשימוש מסחרי. שיקום מבנה בית החולים לעיניים לשעבר סנט ג'ון, על דרך חברון למלון "הר ציון", החזרת בניין מלון פאלאס ברחוב אגרון לייעודו המקורי עם הפיכתו למלון היוקרתי "וולדורף אסטוריה". קרויאנקר ליווה את פרויקט ממילא, שביצועו נמשך עשרות שנים, תוך הכנסת שנויים בתוכנית של אדריכל העל משה ספדיה ומאבק החרדים שניסו לטרפד אותו. ולבסוף זכה יחד עם ספדיה, לראות טיילת אורבנית המשמרת מבנים היסטוריים הפזורים לאורכה ובתי עסק ברמה בינלאומית, שהיא לתפארת ירושלים.

ספר של דוד קרויאנקר (צילום: אדם אקרמן)

דוד קרויאנקר הציג שתי תערוכות יחיד המבוססות על מחקריו וספריו במוזיאון מגדל דוד: בשנת 1993 (חלום בהקיץ: ירושלים הלא בנויה), ובשנת 2013 התקיימה תערוכה שהתבססה על מאות איוריו למבנים בעיר. בשנת 1993 הוצגה גם במוזיאון ישראל תערוכתו "לגור בירושלים". בשנת 2017 התקיימה במקום גם תערוכתו "ירושלים של פרטים". על כל אלו הוענק לו עיטור טדי קולק על מפעל חייו (ב-2006) ואות יקיר ירושלים (ב-2010).

במלאות שנה למותו יזמה עיריית ירושלים בשיתוף אגודת האדריכלים, המועצה לשימור אתרים והאקדמיה בצלאל ערב מחווה לכבודו. בנוסף, כהוקרה למפעל חייו היוצא דופן למען ירושלים, התקיימו יומיים של סיורים מודרכים בעיר בעקבות ספריו. לסיום נסכם במשפט בו תמצת קרויאנקר את דרכו הייחודית: "המצאתי דרך חדשה להתבונן אל ירושלים, לא רק דרך ההיסטוריה ולא דרך הדת, אלא דרך המרקם הפיזי-אורבני שלה. לו היו לי עוד ארבעה מחזורי חיים לא הייתי ממצא את נושא ירושלים, בו מצאתי את מחוז חיי".

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית

ספר של דוד קרויאנקר (צילום: אדם אקרמן)