הגיעה להדסה כדי לבקר את בתה והתמוטטה: כך ניצלו חייה של רויטל

רויטל שריקי, תושבת ירושלים בת 63, לא העלתה בדעתה שהדרך שלה לבית החולים בשבת בבוקר, כמבקרת, תסתיים כשהיא עצמה הופכת למטופלת במצב קריטי — ובמרכזו של מאבק רפואי להצלת חייה.

ברגעים שבהם התנדנדה בין חיים למוות, היו אלה צוותי הדסה שהעניקו לה טיפול מהיר ומנעו אסון גדול.

רויטל הגיעה להדסה עין כרם כדי להיות לצד בתה הגדולה. בתה, בעצמה אם לארבעה ילדים, אושפזה בעקבות דלקת בתוספתן והייתה מועמדת לניתוח בהדסה. בימים שקדמו לכך שהו ילדיה אצל רויטל, סבתם, בזמן שאימם הייתה בבית החולים.

בשבת בבוקר יצאה רויטל לדרכה לכיוון הדסה. בדרך אספה את אחותה, ויחד הגיעו השתיים לבית החולים כדי לתמוך בבתה במהלך האשפוז.

שום דבר לא הכין אותה למה שקרה דקות לאחר מכן.

"אני לא זוכרת כלום", משתפת רויטל. "שמעתי את הכול מהסיפורים של כולם סביבי". בעוד רויטל ואחותה עומדות ליד המעליות בבניין החנייה בבית החולים, בדרכן למחלקה שבה אושפזה בתה, היא החלה לפתע להרגיש לא טוב.

בתוך רגעים ספורים הכול השתנה. רויטל חשה סחרחורת קשה — והתמוטטה.

אחותה, שהייתה לצידה, הבינה מיד שמשהו חריג מתרחש וחייגה למד"א. אך עוד לפני שהספיקה להבין את חומרת המצב, התרחש צירוף מקרים נוסף: ברגע שבו סיימה את השיחה, נפתחה אחת המעליות.

ד"ר אוהד עינב, רופא בכיר מהיחידה לניתוחי עמוד שדרה בחטיבה האורתופדית, היה כונן באותה השבת. כשסיים את התורנות, פנה לצאת הביתה. "נקראתי על ידי עובר אורח לסייע לאישה השרועה על הרצפה", הוא מספר.

עם הגעתו לרויטל, הבין מיד כי מדובר באירוע חירום משמעותי ומסכן חיים. תוך שניות הוא החל לבצע פעולות החייאה. "לא היה זמן לחכות", הוא מספר. "במצבים כאלה כל שנייה משמעותית". בעזרת עוברי אורח, ד"ר עינב הפך את רויטל, פתח נתיב אוויר ויידע את צוות האבטחה בבית החולים לצורך הפעלת קוד החייאה. במקביל, החל במאמצי החייאה תוך גיוס עוברי אורח לסיוע.

למרות שהאירוע התרחש בתוך שטח בית החולים, בשל הפתאומיות והדחיפות של המצב, הדקות הראשונות התנהלו למעשה כמו החייאה המתרחשת ברחוב ללא הכנה מוקדמת — באמצעות פעולה מהירה ומיידית של מי שנמצא במקום.

"החייאה מהסוג הזה מוגדרת למעשה כהחייאת רחוב", מסביר ד"ר עינב. "מדובר במצב שבו אדם מתמוטט באופן פתאומי, והדבר החשוב ביותר הוא שמישהו יתחיל לבצע החייאה מיד". לדבריו, ברגעים הראשונים לאחר אירוע לבבי, הזמן הוא הגורם הקריטי ביותר.

"מהרגע שבו אדם חווה אירוע לב, עומדות לרשותנו דקות בודדות", מסביר ד"ר עינב. "אחרי כשש דקות ללא זרימת דם תקינה למוח, מתחיל להיגרם נזק מוחי שהולך ומתקדם, ובהמשך עלול להפוך לפגיעה בלתי הפיכה".

הוא מדגיש עד כמה העובדה שרויטל התמוטטה דווקא בתוך בית החולים, בדיוק ברגע שבו עבר במקום רופא, הפכה למשמעותית במיוחד.

עוד ועוד אנשי צוות הצטרפו למאבק על חייה

בזמן שד"ר עינב המשיך בהחייאה, החלו להצטרף אליו אנשי צוות נוספים מהדסה. גדעון אלמו, מאבטח בבית החולים, מיהר לאזור האירוע והביא עימו דפיברילטור. רויטל טופלה בשוקים חשמליים עוד לפני הגעתם של צוותים נוספים מבית החולים.

הסיוע של צוותי הדסה בשלב הזה רק התרחב. "דיווחו לנו בקשר שיש מקרה רפואי", מספר ד"ר שנער טביב, קצין ביטחון בהדסה עין כרם. "עדכנו שיש 'קוד צופן', כלומר צורך בהחייאה. ברור ברגע כזה שהאירוע הוא אירוע קשה, ולכן יצאנו לאירוע במהירות ככל האפשר."

ד"ר שנער וקצין ביטחון נוסף מיהרו למקום והחלו לסייע. שנער הצטרף לד"ר עינב וסייע בפעולות ההחייאה. "אני רופא שיניים במקצועי, והתמחיתי בכירורגית בעבר. יש לי ידע בהחייאה, ואני שמח מאוד שיכולתי להצטרף ולעזור", משתף ד"ר שנער. "עד שהגיע הצוות הרפואי לא הפסקנו לרגע".

בתוך דקות הפך אזור המעליות לזירת טיפול חירום. אנשי ביטחון, צוותים סיעודיים, רופאים ועובדים נוספים שהיו באזור הגיעו לסייע. חלקם סייעו בפעולות הרפואיות, אחרים דאגו לפינוי הדרך ולהבאת ציוד — וכולם פעלו יחד סביב מטרה אחת: להחזיר לרויטל את הדופק.

ההחייאה הצליחה — אבל המאבק רק התחיל

המאבק נמשך זמן רב. בסופו של דבר, לאחר מאמצים ממושכים, שכללו מספר סבבים של מתן שוק חשמלי וטיפול תרופתי, הוחזר הדופק.

רויטל הועברה בדחיפות ליחידה לטיפול נמרץ לב, שם המשיך הצוות הרפואי להילחם על חייה. גם לאחר שהוחזר הדופק, מצבה נותר קשה ביותר. במהלך האשפוז היא קרסה שוב מספר פעמים ונזקקה להחייאות נוספות.

במסגרת אשפוזה במערך הלב בוצע צנתור לבבי והיא חוברה למערכת אקמו — מערכת מתקדמת לתמיכה חוץ־גופית, המחליפה באופן זמני חלק מפעילות הלב והריאות במצבי קיצון, כאשר הגוף אינו מסוגל לבצע זאת בכוחות עצמו.

לאחר מכן הועברה רויטל להמשך טיפול בצוות טיפול נמרץ ואף עברה ניתוח כירורגי דחוף. במשך שעות וימים נמשך המאבק. משפחתה המתינה מחוץ לחדרה, בין תקווה גדולה לחשש כבד.

"התכוננו להיפרד", מספרת בתה. "עמדנו כמות גדולה של אנשים מחוץ לחדר שלה בטיפול נמרץ. לאט לאט התחלנו להבין שאולי זה הסוף". עבור המשפחה, המעבר היה בלתי נתפס. רגע אחד רויטל הייתה הסבתא שהגיעה לעזור ולשמור על הנכדים. רגע לאחר מכן היא הייתה זו שכל המשפחה עומדת ליד מיטתה ומחכה לסימן קטן של שיפור.

"היא הגיעה בשבילי", מספרת בתה. "היא בכלל לא הייתה אמורה להיות שם כמטופלת". למרות הסיכויים הנמוכים, ובזכות עבודת צוות אינטנסיבית בהדסה, גופה של רויטל החל להגיב. בהדרגה חל שיפור במצבה.

המערכות החלו להתייצב, הצוות הצליח להפחית את התמיכה הרפואית, ובני המשפחה החלו לראות סימנים ראשונים של התאוששות.

מהסכנה לחיים — להחלמה יוצאת דופן

אחד החששות הגדולים ביותר לאחר אירועים כאלה הוא לא רק עצם ההישרדות, אלא האפשרות לנזק מוחי בעקבות הזמן שבו הגוף היה ללא תפקוד תקין.

אלא שרויטל הצליחה להתאושש באופן יוצא דופן. לא רק שהיא שרדה את האירוע הקשה — היא חזרה לעצמה.

"הסיכוי לצאת מאירוע כזה בחיים וללא נזק משמעותי הוא נמוך מאוד", מסביר הצוות. "במיוחד לאחר החייאות ממושכות וצורך באקמו. המקרה שלה הוא בהחלט יוצא דופן."

היום, כשהיא מביטה לאחור על אותו יום שבת בבוקר, רויטל עדיין מנסה להשלים את החלקים החסרים מהסיפורים שסיפרו לה בני משפחתה והצוות.

"קיבלתי את החיים שלי בחזרה", היא אומרת. מה שהיה אמור להיות ביקור קצר בבית החולים כדי לתמוך בבתה, הפך לאירוע ששינה את חייה. "אני פשוט אסירת תודה", אומרת רויטל. "על כל מי שהיה שם באותם רגעים ולא ויתר".

ד"ר עינב הוסיף כי הוא היה רק האיש הראשון מתוך שורה ארוכה מאוד של עובדי בית החולים שסייעו וטיפלו ברויטל — רופאים, אחים ואחיות ועובדי עזר. כמו כן, הוא מדגיש כי הוא ממליץ לכל אזרח ללמוד לבצע פעולות החייאה בסיסיות ולהשתמש בדפיברילטור חצי־אוטומטי הנמצא, על פי חוק, במקומות ציבוריים.

"כפי שאנו רואים, כמו במקרה כזה, ידע בפעולות החייאה יכול להציל חיים".