חמישה מחזורים בלבד בתוך עונת המשחקים הנוכחית, וניתן כבר לקבוע בצורה נחרצת ובלתי משתמעת לשני פנים: החלפת המאמן שקיבל מעמד מיתולוגי וקאלט במועדון, זיו אריה, היתה החלטה נכונה, מדויקת ומתבקשת. החשש הגדול, העמוק והטבעי שליווה את ציבור האוהדים ואת ראשי המועדון לקראת סוף העונה הקודמת עם ההיפרדות האמיצה מזיו אריה, היה אמיתי לחלוטין. הפועל ירושלים היתה מזוהה באופן מוחלט עם זיו, וזיו היה מזוהה עם הפועל. כיוון שהיינו קבוצה צעירה, דלת אמצעים וחסרת ניסיון מוכח בליגת העל, התרגלו כולם לסמוך עליו בעיניים עצומות ולייחס לו יכולות טקטיות ומאגיות כמעט.
בלא מעט שיחות יציע שקיימתי עם אנשים שונים, נטען בפניי שוב ושוב שזיו אריה הוא המאמן הטוב ביותר בליגה הישראלית ושפשוט לא נוכל למצוא לו מחליף ראוי, כפי שנהוג לעשות בקלות בכל מועדון כדורגל אחר. חלק מהמיתוס שנבנה סביבו היה מוצדק, כיוון שהאיש הוא סוס עבודה אמיתי, מקצוען שהיה תמיד הראשון להופיע למגרש האימונים והאחרון לעזוב אותו. חלקו השני והפחות מקצועי נבע ממעמד הקאלט הציבורי שרכש לעצמו בזכות מסיבות העיתונאים ההזויות והדמות האקסנטרית שנבנתה לו בתוכנית הסאטירה "בובה של לילה". לדעתי האישית, והבעתי אותה פעמים רבות בעבר, זיו הינו מאמן סביר בלבד, עם יכולות מוגבלות מאוד והרבה חסרונות בולטים.
מכדורגל משמים להצגה הכי טובה בעיר
החיסרון הבולט, המרכזי והגדול ביותר של המאמן לשעבר היה חוסר היכולת המובנה שלו להבין שכדורגל הוא קודם כל משחק ספורטיבי שאמור גם לגרום להנאה, ריגוש ושמחה לצופים בו ביציע. כאן בדיוק טמון ההבדל התהומי והגדול ביותר בינו לבין ליאור זדה שהחליף אותו על הקווים בבירה. בניגוד לעונות האחרונות והשחורות, שבהן התרגלנו כקהל למשחק משמים, הגנתי, אפרורי ומייאש – כזה שאם צפית בו בטלוויזיה יכולת בקלות להרכיב פאזל של אלף חלקים, לשוחח בנייד ולקום להכין קפה במטבח בלי שום חשש אמיתי שתפסיד משהו על המגרש ומתוך רצון עז שלא לנקר ולהירדם – הרי שהעונה הזאת הכל השתנה.
העונה, לצופה האדום אין אפילו שנייה אחת של הזדמנות לקום לשירותים, מתוך חשש אמיתי ומוצדק שיחמיץ שער מהיר לזכותנו או לחובתנו, או לכל הפחות מהלך כדורגל מרתק, התקפי וקצבי. אנחנו לא זוכרים תקופות שבהן הקבוצה כבשה כל כך הרבה שערים בפתיחת עונה. שלושער מטורף כמו שחווינו במשחק האחרון מרגליו של וראסנה הצעיר – הכישרון המשמעותי והגדול ביותר שצמח כאן מימיו של איש המקצוע המוערך גדי כרמלי – לא חווינו במועדון מאז ימי אלי בן רימוז האגדי.
הדרך החדשה של ליאור זדה והמנהרה שמחכה בפגרה
אין הדבר אומר, כמובן, שנמשיך לכבוש בכמויות כאלה בכל שבוע בעתיד, וכולנו תקווה שההגנה תתייצב ונפסיק לספוג כל כך הרבה שערים קלים. אך השינוי בסגנון הצרכני של הכדורגל הוא ברור, חד, חיובי ומפתיע במיוחד, בטח בהתחשב בעובדה שמדובר באותו ליאור זדה ששימש כעוזר המאמן הצמוד של זיו אריה לאורך שנים ארוכות, ולמרות זאת לא שכח ולא איבד את עקרונות הכדורגל ההתקפיים שלו. הוא מנחיל לקבוצה דרך חשיבה ושיטת משחק שונות לחלוטין, להנאתם ולשמחתם של חברי הקהל האדום, שמאסו באופן סופי במשחקי הנפל ההגנתיים והפחדניים של קודמו, שלא הביאו לשום תוצאות יוצאות דופן או הישגים משמעותיים בשנים האחרונות.
מייד לאחר תום ימי הפגרה הנוכחית, הפועל ירושלים צפויה להיכנס למנהרה קשוחה ומורכבת של משחקים רצופים מול הקבוצות הגדולות והעשירות של הליגה. שם, באופן טבעי, יהיה קשה מאוד לצפות לתוצאות מלהיבות או נקודות קלות, בעיקר בגלל פערי התקציב האסטרונומיים והבדלי הרמות הברורים בסגלים. יחד עם זאת, כולנו תקווה שנמשיך להיות קבוצה תוססת, אמיצה, מעניינת ויוזמת על כר הדשא. שהרי באליפות המדינה אנחנו לא נזכה העונה, אבל לשרוד בליגה בכבוד ואפילו להשיג מעט מעבר לכך – אפשר בהחלט להשיג גם עם כדורגל התקפי, שמח ופתוח, בדיוק כפי שהתרגלנו לראות בשלושת המשחקים האחרונים שלנו. לליאור זדה רק נאמר בשלב זה תודה ענקית מעומק הלב, פשוט תודה שהחזרת לנו את הניצוץ וההנאה המזוקקת מכדורגל.
תגובות