שיפוצים נרחבים והתקנת מערכות מודרניות בתוך מערת צדקיהו שערכה החברה לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י), בשיתוף משרד ירושלים ורשות העתיקות, הפכו את האתר לאחד ממוקדי ביקור המרתקים לכל המסייר בירושלים. בהשקעה של כ-60 מיליון שקל בין השנים 2023-2019, עברה המערה העתיקה ואפופת המסתורין שדרוגים מקיפים שכללו תאורה, חיזוקים של רשתות לקירות, אינסטלציה, שירותים ושבילים מוארים עם מעקות. הותקן חזיון אור קולי מושקע ומעשיר לצופים בשם "סודות מתחת לחומה" המספר על קורות המערה והאטרקציות הצפונות בה.
המודרניזציה הנוכחית נוספה לעבודות שיקום שבצעה פמ"י במקום בשנת 1986 בתכנונו של האדריכל נחום מלצר. העבודות התאפשרו אז בזכות תרומה נדיבה של הקרן לירושלים וכללו יצירת מסלול הליכה מעפר מרוסק, בניית מדרגות במקומות תלולים, התקנת מערכות בטיחות בקרבה לתהומות, תאורה עילית ותחתית לשבילים והארכת המסלול לסיור למבקר העצמאי.
מערת צדקיהו (צילום: אדם אקרמן)
מערת צדקיהו היא החלל התת קרקעי המלאכותי הגדול ביותר בארץ. היא שמשה כמחצבה למפעלי בנייה מלכותיים ובתי מידות מפוארים בירושלים, משלהי בית ראשון ועד ימי המנדט הבריטי. שמה של המערה לקוח מן האגדה המספרת על צדקיהו, אחרון מלכי יהודה, שנמלט דרכה מירושלים מפני הבבלים שכבשו את העיר אל ערבות יריחו (מלכים ב', כ"ה 5-4). ישנם המייחסים לשלמה המלך את תחילת חציבת המערה וזאת על סמך הפסוק "ויהי למלך שלמה שבעים אלף סבלים ושמונים אלף חוצב בהר… ויצו המלך ויסיעו אבנים גדולות לייסד הבית אבני גזית" (מל"א, ה' 31-29) ואי לכך המערה מכונה "מחצבות המלך שלמה" בשפות לועזיות רבות וגם חקוק כך על שלט הכניסה. אך אין לכך עדות היסטורית או ארכיאולוגית. אכן סלע המערה הוא איכותי ומכונה "מלכה" בצורת גושי סלע לבנים שצבעם נשמר במרוצת הדורות, לכן שימשו לבנייה איכותית. קרבת המחצבה לשער שכם, דמשק בעבר, הקלה על הובלת האבנים לפנים העיר. הם הובלו לאזור שני בתי המקדש וארמונות המלכים ולרובע שועי העיר. המערה הטבעית שנוצרה על ידי פעולה קרסטית של המסת הסלע הפכה למחצבה תת-קרקעית והחציבה בה משך דורות ארוכים מסבירה את ממדיה הענקיים.
מערת צדקיהו (צילום: אדם אקרמן)
דמעות המלך הזורמות והחסימה של סולימן המפואר
כל הנכנס למערה נדהם מיופייה ומגודלה ומן הניגוד שבין הרחוב הרועש הסמוך לה לשקט ולקרירות בפנים. אורכה כ-300 מטר, רוחבה 200 מטר וגובה התקרה בין 16-9 מטר. משקל התקרה כחצי מיליון טון, והיא נתמכת בעמודים עצומים שנחצבו בסלע הלבן והושארו בידי החוצבים לשמירת יציבותה. שטחה הכולל כ-9 דונם וניכרים במקומות רבים על הקירות סימני עבודות חציבה שמניחים כי רובם נעשו בידי פועליו של הורדוס עבור מפעלי הבניה האדירים שלו בירושלים. המערה נמזגת ונמשכת מתחת לבתי הרובע המוסלמי. אחת האטרקציות שבה היא זרימת מימי מעיין קצר כשכ-20 מטר אורכו והנובע בתוכה משך כל השנה הנעלם לתוך פתח נסתר מעין. חלחול המים של זרם המים נקרא בשפה העממית "דמעות צדקיהו המלך" ומפתיע כל הנכנס למערה. הפתח הצר והנמוך החיצוני, דרכו נכנס המבקר למערה מהרחוב, הוחלט שלא להרחיבו ובכך לשמור על האותנטיות הקדומה שלו.
לפי חישוב של חוקרי המערה, הוצאו ממנה בתקופות החציבה השונות כ-350 אלף מטרים מעוקבים של סלע. הפתח הצר של המערה נפתח ונסתם חליפות אחרי שהשליט הטורקי סולימן המפואר בנה את חומות העיר הנוכחית בשנים 1541-1537. הוא הורה לחסום את פתח המערה על מנת למנוע חדירת אויבים לתוך העיר דרכה. המקום הפך לנשכח למשך למעלה מ-300 שנה.
תחרות שחמט לנוער במערת צדקיהו (צילום: באדיבות גורה ברגר)
הכלב שנעלם בבור והכינוסים הסודיים של המסדר
בשנת 1854 נתגלתה באקראי המערה מחדש, על ידי המיסיונר והארכיאולוג האמריקאי ג'יימס ברקלי, שעל שמו שער ברקלי בכותל הר הבית. הוא טייל עם כלבו בסמוך לשער שכם ביום חורף סוער ולפתע הכלב החליק לפתח שנחשף בשל הגשם העז ונעלם. ברקלי המתין עד שובו של הכלב והציץ דרכו פנימה וראה חלל ענק. נדהם מהגילוי ברקלי יצא שוב אל המקום בחברת שני בניו, מחופשים לערבים כדי לא לעורר תשומת לב ומצוידים בלפידים ובנרות וסיירו בה משך שעות ארוכות. הם נפעמו מכל סעיפיה ונפתוליה, ברקלי סיפר עליה לחבריו הארכיאולוגים ותוך זמן קצר הייתה המערה למוקד ביקורים של חוקרים ומטיילים. ברקלי גרס כי המחצבה היא מימי שלמה המלך וכך הצית את דמיונם של חברי מסדר "הבונים החופשיים", המאסונים, שעבורם שלמה המלך נחשב כ"בונה החופשי הראשון במקרא". מאז גילוי המערה מחדש, הפכו "הבונים החופשיים" את אחד החללים הגדולים בתוכה לכינוסים ולהשבעת חברים חדשים.
רוצים להישאר מעודכנים?
חקירה מדעית של המערה ופרסום תוכניתה המדויקת נעשו על ידי החוקר והקצין הבריטי צ'ארלס וורן בשנת 1867. הוא פעל מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל וגילה עניין מיוחד במערה, כחבר בארגון "הבונים החופשיים". המשיך את פועלו של ברקלי בשנת 1873 הארכיאולוג הצרפתי קלרמון גאנו. הוא גילה במערה על אחד הקירות חריטה של בעל חיים אגדי דמוי ספינקס. החריטה נעקרה על ידו והועברה למוזיאון הבריטי בלונדון שם היא שמורה עד היום. גאנו זיהה את הדמות כאשורית בסגנונה וקישר אותה עם הכרוב שקישט את ארון הברית המקראי. גילוי זה וכן של ארבעה נרות חרס מאפשרים לחוקרים לשער כי פעילות החציבה במערה החלה בשלהי בית ראשון. פעילות המחצבה נמשכה דורות ארוכים ובאותה שיטה קדומה: ביקוע הסלע נעשה באמצעות קידוח חורים בתוכו, והכנסת גזרי עץ יבשים לתוכם. לאחר מכן יצקו עליהם מים, והיתדות שהתנפחו הפעילו לחץ על הסלע וגרמו להתבקעותו, וכך הוקל על החוצבים ביתוק האבן וכרייתה.
הצעת נישואין במערת צדקיהו (צילום: באדיבות גורה ברגר)
מגדל השעון בשער יפו והשם שחרץ ברוך קטינקה
שתי החציבות האחרונות במערה היו במחצית הראשונה של המאה ה-20. הראשונה שבהן הייתה בשנת 1907 כאשר האבנים שנחצבו שמשו להקמת מגדל השעון שנבנה מעל לשער יפו לכבוד 30 שנה לשלטונו של הסולטן עבדול חמיד השני. מושל העיר הבריטי, רונלד סטורס, ראה במגדל פגיעה במראה המסורתי של החומות וציווה לפרק אותו בשנת 1922. כרייה נוספת מהמערה נעשתה על ידי מהנדס הבניין היהודי ברוך קטינקה. הוא בנה מאבני המחצבה בשנת 1929 את בניין מלון פאלס. כמו כן החברה שהקים בנתה את בניין ימק"א שנחנך בשנת 1933. קטינקה שהיה איש "הבונים החופשיים" מספר בזיכרונותיו שלקח אבנים ממערת צדקיהו גם עבור בניית "חדר התייחדות" הנמצא בימק"א. כאשר חצבו את האבנים מהמערה, קטינקה שפיקח על הכרייה חרט את שמו על אחד מעמודי התמיכה.
בין השנים 1967-1948 מערת צדקיהו נחסמה לחלוטין על ידי הירדנים. הם חששו שכוחות צה"ל יפרצו דרכה לעיר העתיקה. לאחר איחוד העיר בשנת 1967 הוכשרה המערה לביקורי מטיילים, אך אולם תנאי הבטיחות והתאורה בה היו לקויים ומדי פעם נסגרה לשיפורים וחלקים נרחבים ממנה היו סגורים מפאת הסיכון להליכה בתוכה. הביקורים במערה התקיימו עדיין בעזרת נרות ולפידים. המערה הסבוכה והמפותלת הצריכה זחילה במקומות חשוכים. המטיילים התקשו למצוא במבוך את הדרך חזרה ואי לכך המערה נסגרה לגמרי עד השיפוץ היסודי שנעשה בשנת 1986. במסלול העפר החדש שולבו אדני מסילה מעץ ובמקומות סלעיים נבנו מדרגות מאבני המכרה שנמצאו בערמות. ההליכה במפלסים השונים המתפרסים למספר כיוונים בשל תקופות החציבה שלא ברצף לאורך הדורות נהייתה בטוחה יותר ומוארת ופחתה הסכנה של נפילה לתהומות שגודרו.
מערת צדקיהו (צילום: אדם אקרמן)
הגרפיטי של דור החלוצים ומופעי ענק באפלולית
אטרקציה מיוחדת היא המקבץ הגדול של חריטות הגרפיטי עם שמות החורטים והשנים בהם ביקרו במקום. רובן של החריטות הן משנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת על ידי חברי תנועות נוער ובתי ספר חילוניים ודתיים. הביקור במערה היה אז במסגרת מסלול אתרי חובה שלהם כמקום קדום, זכר לחורבן ירושלים וסמל לתחייה הלאומית-ציונית. הקדימו אותם חלוצי העלייה הראשונה בשנים 1882–1903 והעלייה השנייה בשנים 1904–1914, מקימי המושבות הראשונות שחיפשו להזדהות עם נופי הארץ והאתרים התנכ"יים. המערה עבורם הייתה מקור להמשכיות בין העבר הקדום לשובם לארץ ישראל וירושלים. בשנות מלחמת העולם הראשונה סגרו הטורקים את המערה ובשנות מלחמת העולם השנייה הפכו אותה הבריטים למקלט מפני הפצצות מהאוויר.
מערת צדקיהו בימינו המשודרגת זוכה להצלחה ולביקורים של רבבות מבקרים הודות למופע האור-קולי ומעוררת עדיין סקרנות רבה בשל עומקה הרב ומבוכיה המפותלים. היא מהווה אטרקציה מיוחדת גם לבני נוער ולילדים וניתן לראות משפחות בהרכב כל הדורות בין קהל מבקריה. תורם רבות לריבוי הביקורים האקלים הנוח בתוכה שהוא קבוע על 19 מעלות ונעים בעיקר לשהייה בו בחודשי הקיץ החמים. האפלולית עם התאורה המעומעמת תורמת נופך מיוחד להרגשת העתיקות וההליכה התת-קרקעית האותנטית. מיטב אמני וזמרי ישראל מופיעים בה וביניהם יהורם גאון, דני סנדרסון, נורית גלרון, ארקדי דוכין, שולי נתן ואחרים. במקום מתקיימות תחרויות שחמט וגם אירועים פרטיים משפחתיים כמו חתונות, בר מצוות והצעות נישואין מרגשות. לסיכום מערת צדקיהו המסתורית הפכה לנכס תרבותי וכלכלי חשוב לעיר וממקום נסתר מעין השתלבה כעת בין אתרי התרבות המרכזיים ומשיכה למבקר בכל גיל.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"
מערת צדקיהו (צילום: אדם אקרמן)
מערת צדקיהו (צילום: אדם אקרמן)
תגובות