בדרך כלל אינני נוהג להתלונן על שופטי כדורגל. אני מודע לתפקידם הקשה מנשוא ולכך שבלי השופטים אין כדורגל. אבל, ביום שישי שעבר, במשחק בין הפועל קטמון לבין הפועל נצרת עילית הערצתי כדרכי את האיפוק של המאמן יוסי מזרחי. הוא ידע היטב שהשופט איתן שמואלביץ' קיפח את הקבוצה שלו, גזל ממנה שתי נקודות יקרות מאוד ועוד במשחק כל כך חשוב – משחק שהוגדר כמשחק העונה בין הראשונה (נצרת עילית) לבין השנייה (קטמון). יתרה מכך, מדובר בשתי נקודות חשובות מאוד במאבק על כרטיס העלייה לליגת העל. למרות זאת, כפי שכבר ציינתי, שמר מזרחי על איפוק מרשים ולא התלהם והתפרץ על השופט שמואלביץ'.
על כר הדשא – קטמון שיחקה מצוין, החלוץ הצעיר והכישרוני וילי אגאדה היה בשיאו וכל השחקנים נלחמו על הנקודות ועל הכבוד. אולי לא נעלה לליגת העל בגלל אטימותו של השופט, אבל במלחמה על לבו של הקהל ניצחנו שוב.
גם ערן לוי שיחק היטב ואפשר רק לקנא בו על כישוריו המגוונים. יש לקטמון קבוצה טובה ומאמן הגון ומעולה. אני באופן אישי הייתי משאיר את יוסי מזרחי בקבוצה גם אם היא תישאר בליגה הלאומית גם בעונה הבאה.
מיקו ממן לחם היטב והטריד מאוד את שחקני ההגנה של הפועל נצרת עילית. בנוסף, הוא גם הבקיע שער נהדר. כך עשה גם אגאדה. שני החלוצים של קטמון נהנו ממסירות מופלאות של ערן לוי. הסך הכל הוא שזו היתה הופעה בהחלט מעודדת של קטמון.
למצער, התמונה החיובית קצת נעכרה בשל התנהגותם הפראית של חלק מאוהדי הקבוצה כלפי השופט שמואלביץ' בסיום המשחק ולאחריו. תרבות קטמון מחייבת איפוק ועל האוהדים, שמרביתם נמנים על ארגון האוהדים 'ברגידה', שמוכר יותר מהכדוסל, לשמור על הכללים ועל התרבות הזו גם כשמשהו מכעיס אותם, ואין בכלל ספק על כך שהשופט הכעיס במשחק הזה.
חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)
בזרועות פתוחות
השבוע קיבלתי שיחת טלפון מאוהד של הפועל הוותיקה. היטבתי את מיטת הדווי שלי והצלחתי לנהל איתו שיחה טובה. הוא ביקש שאנצל את השפעתי בהפועל קטמון כדי שיהיה איחוד בין שתי הקבוצות. הסברתי לו שההשפעה שלי היא מיתוס, אחרת אריאל הדר הנהדר היה נשאר שחקן של הפועל קטמון.
עוד הסברתי לאותו אוהד שהמצב כיום השתנה, ומתי המעט שנשארו עם הפועל הוותיקה אינם יכולים כיום להכתיב תנאים. לטעמי, וכבר כתבתי זאת בעבר יותר מפעם אחת, השם קטמון חייב להישאר בשם הקבוצה לצד השם הפועל ירושלים. יחד עם זאת, נקבל את כל אוהדי הוותיקה, כולל אלה שהשמיצו אותנו, בזרועות פתוחות.
שמחת עניים
מיותר לגמרי להטיף לאוהדי בית"ר ירושלים על אהבת האדם באשר הוא. רובם, אבל לא כולם, הם מקרה אבוד. לפני המשחק של בית"ר מול בני סכנין ביום ראשון האחרון שמענו רק חרפות וגידופים. רבים מקרב אוהדי בית"ר מסרבים להבין שיכולתם להשפיע על מעמדה של סכנין בליגת העל נובעת אך ורק ממצבם הגרוע בליגה. ממתי בית"ר שייכת לפלייאוף התחתון? הפגיעה בסכנין תהיה ההישג העיקרי אחרי עונה שלמה של לא כלום ולא תהיה תפארתם על הדרך הזאת.
