רוח חדשה נשבה בתוך מסדרונות בית וגן בשלהי 2018. זה קרה, כמובן, עם הגעתו של משה "רבנו" חוגג. אותה רוח שנראה כי תביא את בית"ר ירושלים אל הארץ המבוטחת שלא ראו במשך יותר מעשור, קירבה חיבקה וליטפה את האוהדים שעל אף העובדה כי בכל אחת מחמש העונות האחרונות התקרבו לכדי שתי פסיעות מאליפות הזבת, חלב ודבש, ברחו מהרודן אשר לא בחל באמצעי חסכון.
משה, אשר בימים כתיקונם בשיחותיו עם פרעה הבליח עם ניצוצות של קסמים ופלאים, נכנס למערכה בכיסים מלאים ברצונות טובים, אך כשזרק את המקל הוא לא הפך לאותו לאיזו קוברה אימתנית, וגם הסנה שאותו הדליק אוכל אף אוכל, והתמסמס כלא היה. השפע וכל הטוב שהעניק משה לעם הבית"רי בתחילת הרומן מיציאת טביב היה נראה ראוותני, חסר פרופורציה ומנקר עיניים. יעילות, איזון וראייה לטווח ארוך לא ראינו במסע הקניות בשוק הפשפשים בסיני של רבנו משה מהדרום. וכך, אט-אט, פג תוקפם של רוב הקניות, ומשה נשלח לעשות "חושבים" לקראת הניסיון השני להגעתו לאותה אליפות שכלל איננה מובטחת.
- תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר" [email protected]
אין ספק שצדקת הדרך בניגוד לפעמים רבות אחרות, לא הוכיחה את עצמה. חוגג רבנו, שדאג להתייעץ עם מומחי כדורגל ובעיקר עם כאלה שמומחים פחות, לפני כל צעד שרצה להתקדם בדרך שאבדה אל המילה הגסה שלא מובטחת, בטח עם ממלכה מגודרת, מחומשת ומשוריינת כמו שיש לזאת מתל אביב, חייב להתחיל להנהיג ולקבל החלטות עצמאיות – כמו משה מיציאת מצרים. הרצון לשתף ברחשי קניות ליבו, מובילים את חוגג למערבולת רצונות, שממנה יהיה קשה מאוד לשוב בביטחון ולהיות עמוד האש והענן של המועדון בדרכו אל המטרה המסומנת.
אלעד חמני (צילום: פרטי)
לאו דווקא מדובר בהחלטות פזיזות או לא נכונות, אלא יותר דרך ניהול וצורת התנהגות. נכון, חוגג כבש את הקהל הבית"רי, אך ריבוי ההתייעצויות וחשיפת מחשבותיו בפומבי ובגלוי עם כל העם בצהוב שחור בדרכי מדיה כאלו ואחרים, עלולים להתגלות כעקב אכילס בכל המאמץ להגיע אל היעד הנכסף, גם אם מדובר בתחנת עצירה בדמות גביע כלשהו. ההתנהלות הזו, שבה באמת נראה כי חוגג לא רק מקשיב, אלא גם ממושמע להוראות הקהל, עלולה להמשיך ולפגוע במאמץ.
לפחות ממה שנראה באמצע העונה הנוכחית עם ניפוי ומיפוי הסגל, יחד עם ההחלטה למנות את יוסי בניון למנהל המקצועי לעונה הבאה, חוגג מפתח רעיונות עצמאיים ודוחף להגשמתם גם על חשבון ערכים ונורמות שמקובלות על אחרים. התוצאה חייבת להיות בריכוז הסמכויות המקצועיות אצל אדם אחד (בניון), כן טוב או לא טוב הזמן יגלה, אך חלוקת המפתחות למשרדים השונים בעונה הבאה החלה, וכדאי שההחלטות כולן יהיו עצמאיות. השיקול של איזה מאמן יעמוד על הקווים בעונה הבאה הוא בדיוק הדוגמא הקלאסית לכוונות הטור – סלובדן דראפיץ' ופאקו אייסטרן ראויים פלוס, אך בבית"ר משום מה מושכים לכיוונו של רוני לוי, ששכח בשנים האחרונות כיצד רושמים קבלות. מישהו אמר יוסי אבוקסיס? כנראה שאליפות, לפחות עדיין, זו מילה גסה.
