עמית: אז מה היה לנו עד כה בחופש הגדול – גרסת "אוכלים צהריים"?
יהונתן: עוף מטוגן, טורטיות ספק מקסיקניות, נקניקיות נהדרות. מה אגיד ומה אומר? שלא ייגמר לעולם.
עמית: אז ממשיכים, רעיונית וגם גיאוגרפית, במעלה המדרחוב לרחוב שמאי – לעבר קודש הקודשים של האוכל המהיר, בית המקדש של הקשתות המוזהבות, המקום שבמשך שנים היה עבור רבים משאת נפש רחוקה ועתה הוא שוב מציאות.
יהונתן: כל כך הרבה מילים פומפוזיות כדי להגיד פשוט שהולכים לאכול במקדונלד'ס?
עמית: לא סתם מקדונלד'ס – הסניף המיתולוגי ברחוב שמאי שחזר לפעילות באותו המקום שבו נפתח לראשונה באמצע שנות ה-90. ולא סתם חזר לפעילות אלא בדיוק במתכונת המקורית של פעם, כלומר – לא כשר ופתוח בשבת.
יהונתן: שזה בירושלים תמיד מעניין, אפילו כשמדובר ברשת עולמית. ובהקשר הזה צריך לומר נוכח הרמת הגבה הקולקטיבית שבוודאי נרשמת אצל הקוראים – תמיד יהיו מי שיגידו שלרשת כמו מקדונלד'ס אין מקום במדור ביקורת, שזה לא אוכל, שלא ברור איך הם עדיין קיימים ומה לא. המציאות היא שכולם, באמת כולם, אוכלים מקדונלד'ס מדי פעם.
עמית: זה נכון. מה גם שבעולם ההמבורגרים, שהפך להיות צפוף בצורה חסרת תקדים, צריך מדי פעם לבדוק מה קורה אצל השחקנים הרשתיים, בעיקר לאור העבודה שבשנים האחרונות מקדונלד'ס מכוונים הרבה יותר גבוה מאשר בעבר, ולא מתביישים להצהיר שהם מתחרים ברשתות הפרימיום.
יהונתן: צריך גם להודות שהפרסום האינסופי שלהם – עובד. מדי פעם אתה מסתכל על מודעה למוצר חדש – עכשיו זה קרה לי עם הדאבל ביג מק – ואומר לעצמך "וואלה, צריך לנסות". תוספות מקוריות, קציצות גדולות – מדובר ברשת שלפחות בגרסתה הישראלית לא מפסיקה להתחדש, להתאים עצמה למודרנה ולקהל.
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
המבקרים מתייצבים בפתח הסניף החדש ובצעד נרגש חוצים את המפתן על מנת לגלות שהכתובת והחלל אמנם זהים, אבל גם שהסניף התכווץ משמעותית לעומת גלגולו הראשון. הקומה השנייה נעלמה, החלל המרכזי נדמה קטן יותר, ובמקום סוללת קופות אינסופית ללקיחת הזמנות מקדמים את פני הלקוחות שורה של מסכי מגע ענקיים.
עמית: מודה שיש משהו טיפה מרגש בלחזור לכאן. שעות ארוכות מאוד, העברתי כאן בחטיבת הביניים ובתיכון. בכל פעם שהיינו מבריזים משעתיים רצופות היינו נוסעים לעיר, אוכלים חומוס ב"פינתי" ואז באים למקדונלד'ס כדי לשבת בספסלים בקומה השנייה ולעכל תוך שתיית מילקשייק.
יהונתן: זה בלי שום ספק היה אחד ממרכזי החיים של צעירי העיר באמצע וסוף שנות ה־90. מקום שתמיד ידעת שתפגוש בו מישהו שאתה מכיר, קצת כמו הריף-רף הסמוך מנוחתו עדן. עוד דבר חשוב שהסניף הזה סיפק הוא שירותים נוחים, זמינים ועל פי רוב נקיים – לא דבר שיש להקל בו ראש במרכז העיר.
עמית: על אף חיבתנו לנוסטלגיה אני מודה שהסניף נראה מצוין, הרבה יותר יפה ממה שהיה בעבר.
יהונתן: החידוש העיקרי אולי הוא המעבר להזמנה במכונות והוספת השירות לשולחן – עוד הוכחה לכך שהרשת לא נחה לרגע.
עמית: מדהים לראות לאיזה רמה של פרטים מערכת ההזמנות הזו יכולה להגיע – עד רמת הרכיב הבודד בהמבורגר. רמת השליטה של הלקוח היא מוחלטת.
יהונתן: הדיבור המקדים המאוד חיובי שלנו על הרשת גורם לי לרצות להזכיר שאני, היסטורית, מהנאמנים הנאמנים ביותר דווקא של "בורגר ראנץ'". אלא שבעת האחרונה חוויתי בכמה סניפים חוויות גרועות במיוחד, כולל העובדה שמישהו, בצעד אווילי להפליא, החליט לשנות את המתכון לרוטב אלף האיים המיתולוגי.
עמית: נפגעת?
יהונתן: לא רק מזה. היה קרב מכוער למדי בין הרשתות לאחרונה סביב הפעלת מסעדות המזון המהיר בנתב"ג כשדווקא בורגר ראנץ' הם מי שבחרו לשחק מכוער ולדרדר את הדיון מכזה שעוסק באוכל לרמות של פוליטיקה הזויה.
עמית אהרנסון ויהונתן כהן, מקדונלד'ס (צילום: ארנון בוסאני)
- זלמנ'ס: נקניקיות כמו באמריקה
- המקסיקני בשלומציון: השם מחייב – הביצוע פחות
- סנסציה קוריאנית בלב הרובע היהודי
המבקרים ניגשים לאחת המכונות ומתחילים בגיבוש ההזמנה – עניין שמתברר כלא פשוט נוכח התפריט הגדול למדי שמציעה כעת הרשת.
עמית: פעם הדברים היו פשוטים – ביג-מק, צ'יפס, קולה. קצת נאגטס למנה ראשונה. מה צריך יותר?
יהונתן: גם אצלי זה תמיד היה הביג-מק, אבל בלי גבינה ועם אקסטרה רוטב. לאחרונה אני כן מתנסה בדברים חדשים, בעיקר הודות לאפשרות ההתאמה האישית והוספה להמבורגר של דברים כמו טבעות בצל, גוואקמולה או פלפלי חלפניו.
עמית: אנחנו הולכים על המבורגרים חדשים שאנחנו מכירים מהפרסומות – הדאבל ביג-מק, שכנראה נוצר בניסיון לעשות מתיחת פנים לאחד השחקנים הוותיקים, ובארץ מתיחת פנים זה לרוב הגדלה. ואם כבר הגדלה – המבורגר "ביג פריז" במשקל קציצה מטורף של 270 גרם. אני מוכן להתחייב גם בלי לבדוק שבשום מקום אחר בעולם לא תמצא קציצה בגודל הזה במקדונלד'ס.
יהונתן: יש אפשרות לקציצת 200 גרם, שנשמעת יותר שפויה, אבל אם באנו לבחון את ספינת הדגל, נעשה את זה עד הסוף. לחמניית בריוש, רוטב חרדל, טבעות בצל, ותג מחיר של 59 שקל לארוחה עם צ'יפס ושתייה – כזה שכולו זועק תחרות מול מקומות רציניים יותר. השיפוט יהיה בהתאם.
עמית: ונוסיף קצת מסביב, כי לאור המהפך הבריאותי-תדמיתי שהרשת עברה חייבים איזה טורטייה עם עוף וסלט. וחייבים נאגטס, כי אי אפשר בלי. ובוא ננסה גם את המק-דג, כי זו מנה שאני מודה שאף פעם לא העזתי לטעום.
מקדונלד'ס (צילום: ארנון בוסאני)
כרטיס האשראי עובר, המכונה פולטת קבלה ומורה לקחת את השלט ועליו מספר ההזמנה לשולחן. כעבור דקות ספורות מגיעה לשולחן עובדת הנושאת שלושה מגשים ועליהם הכבודה כולה.
עמית: איפה הימים שהדבר הכי מפחיד בעיר היה לעלות לקומה השנייה כאן עם מגש ועליו כוס של ליטר קולה? אתה יודע מה זה לאזן דבר כזה? נהיינו מפונקים…
יהונתן: נתחיל ברשותך בהמבורגרים, ובמבחן הראשון שהוא תמיד ויזואלי. לביג-פריז יש אריזה ייחודית, מעין קופסת ענק. בפנים יש לחמנייה עצומה שנראית טוב מאוד, אלא שהעין נמשכת לקציצת הענק – דסקית עצומה בגוון שאין דרך להגדירו אלא כ"אפור מקדונלד'ס", הכל זועק יובש לקילומטרים.
עמית: ואכן, ביס מהקציצה בלבד משדר תחושת יובש קשה מאוד מאוד. כמו המבורגר שחף כמעט לחלוטין משומן, אולי גם כדי לחסוך בקלוריות ולתקן את התדמית. זו קציצה שבפני עצמה כמעט בלתי אפשרי לבלוע, צריך המון רטיבות מסביב כדי להחליק.
יהונתן: הרטיבות קיימת – המון רוטב חרדל, קצת ירקות, טבעות בצל שמוסיפות פריכות ושומניות נדרשת. בתור ביס מאוזן זה לא המבורגר נוראי, אבל אני חושש שבמחיר הזה – שהוא כזה שקונה ארוחה במסעדות המבורגר רציניות – אפשר לצפות ליותר, אם כי אסייג ואומר שהתראתי שלדעתי מקדונלד'ס בכלל לא אמורים להציע קציצות בסדר גודל כזה, כי קשה מאוד לצאת מהן טוב.
עמית: ביס מהדאבל ביג-מק מוכיח את תחושת הבטן לפיה מדובר בגימיק ותו לא. טעמי הילדות עדיין כאן – השילוב האלמותי של רוטב הביג-מק הצהבהב, הבשר היבשושי, החמוצים המתקתקים והחסה יחד עם לחמניית הסומסום, אלא שתוספת הבשר מורידה את העסק כולו למחוזות היובש.
יהונתן: והנה שתי מילים שלא חשבתי שאפשרי לומר במקדונלד'ס – הצ'יפס מאכזב. לא פריך, לא מלוח מספיק, לא יום טוב של מי שנמצא בעמדת הטיגון.
עמית: אין דבר כזה יום לא טוב במקום כל כך מתוכנת. הכל הרי מנוהל במטבח לפי טיימרים קבועים, בדיוק כדי למנוע מצבים של צ'יפס רופס כזה. המקום הזה הפך לאימפריה בזכות היכולת להיות אחיד ומדויק, נפילות כאלה פשוט לא יכולות לקרות.
יהונתן: דווקא הפוטטוס, למרות תוספת מעצבנת של שקל במחיר, מזכירים כמה מתגמלת יכולה להיות הבחירה האמיצה להימנע מצ'יפס רגיל.
מקדונלד'ס (צילום: ארנון בוסאני)
המבקרים מניחים להמבורגרים ופונים למנות הנוספות – הטורטייה עם רצועות העוף, לחמניית המק-דג וחמישיית נגיסי העוף שמובילה לוויכוח עז על זהות הרוטב – יהונתן לא מוכן להתפשר על חמוץ-מתוק ואילו עמית חייב ברביקיו. תשלום של שקל פותר את העניין.
עמית: מעל רבע מאה עברה מאז אכלתי לראשונה במקדונלד'ס בישראל ב-1993 ומעולם לא הרהבתי עוז להזמין את המק-דג. מאיזה דג זה עשוי בכלל?
יהונתן: דג פילה כמובן. הדג היחיד בעולם שצורתו הטבעית מרובעת. המרקם לא שונה מהותית משניצל דג שאפשר לקבל בלא מעט מסעדות פועלים, אין טעם לוואי חזק או דגי מדי ובסך הכל זה ממש בסדר גמור – כריך חביב עם רוטב מיונז ועגבנייה.
מקדונלד'ס (צילום: ארנון בוסאני)
עמית: חטיף ראוי. האריזה של הטורטייה גאונית – מה שבכל רשתות הטורטייה הייעודיות לא הצליחו לעשות, מקדונלדס מצליחים – לספק אריזה קשיחה למדי ועם זאת קלה והגיוניות לפתיחה.
יהונתן: המרכיבים בפנים טריים וטובים, בעיקר אבוקדו ופלפל חריף. מצד שני הטורטייה עצמה לא הכי טרייה ומרגישה קצת משוחזרת. איך אתה אומר לפעמים? טעם של קרטון רטוב.
עמית: בסוף הדבר הכי טעים פה, כמו תמיד בעצם, הוא הנאגטס. אין למה לעשות – לא משנה כמה סרטונים מטרידים על דרך הייצור של המאכל הזה יציגו לי, כמה פעמים יגידו שזה לא באמת עוף, שזה מעובד עד אימה, זה פשוט ממכר בצורה שקשה להסביר.
יהונתן: ואולי בכלל לא צריך לנסות.
עמית אהרנסון ויהונתן כהן, מקדונלד'ס (צילום: ארנון בוסאני)
אחרי כמעט חודש של התנזרות ממתוקים קורץ פרסום על קינוח חדש למבקרים בדרכם החוצה מן הסניף. סיבוב פרסה זריז משיב אותם למכונות ההזמנה ומשם לדלפק על מנת לאסוף את המנה החדשה והמסקרנת – פאי תפוחים שמוגש בתוך גביע גלידת וניל עם רוטב קרמל.
עמית: אפילו אם נשים את כל מה שאכלנו עד עכשיו בצד, הקינוח הזה לבדו הוא בעיני ההוכחה לגדולה של הרשת הזו. פשוט, מושחת, נהדר.
יהונתן: הגלידה האמריקאית הרכה תמיד היתה אחת מנקודות החוזק של מקדונלד'ס, עוד מהימים שניתן היה לקנות גביע קטן בשקל תשעים. רוטב הקרמל מתקשה קצת במפגש עם הגלידה הקרה, הפאי לוהט כמתבקש ושברי בוטנים משלימים קינוח מהסוג שאני אפנטז על לחזור אליו מאוד בקרוב.
מקדונלד'ס (צילום: ארנון בוסאני)
עמית: לא יודע מי השף קונדיטור של הרשת, אבל אנחנו מחבבים אותו מאוד. אז איך מסכמים?
יהונתן: החוויה שהרשת הזו יודעת לייצר תמיד היתה זריזה, נעימה וכיפית. יש כאן לא מעט דברים שהם גם טעימים באופן מוחלט – הנאגטס, הקינוח, רוטב הביג-מק. אבל הכוח כאן טמון, בעיני, בדברים הפשוטים. ברגע שמתחילים לכוון פה יותר גבוה קולינרית דברים מתחילים להתפקשש.
עמית: 60 השקלים ששילמנו עבור ארוחת ההמבורגר הגדול היו קונים לנו המבורגרים טריים וטובים פי כמה בלא מעט מקומות – כאלה שמתבססים על בשר טרי ויודעים להציע מידות צלייה שהן פחות מ"סולייה".
יהונתן: מצד שני, יש מעט מאוד מקומות שיכולים להציע מגוון רחב כל כך של אפשרויות במהירות הגשה שכזו ובביצוע סולידי ואחיד.
עמית: באופן נקודתי הסניף הזה חשוב להפליא בשל ההחזרה לחיים של אחד מסמלי החילוניות הירושלמית, ויש משהו מאוד מרגיע בידיעה שאפילו בעירנו המסובכת אפשר לצאת בשבת בצהריים לאכול ביג-מק, כמו בכל מקום בעולם.
יהונתן כהן ועמית אהרנסון, מקדונלד'ס (צילום: ארנון בוסאני)
מקדונלד'ס אוריון, שמאי 4. לא כשר.
חשבון:
ארוחת מגה פריז – 59 שקלים
ארוחת דאבל ביג-מק – 46 שקלים
תוספת לפוטטו צ'יפס – 1 שקל
טורטייה קריספי – 28 שקלים
תוספת גוואקמולה – 3 שקלים
5 מקנאגטס – 17 שקלים
רוטב ברביקיו – 1 שקל
מק-דג – 17 שקלים
מים מינרליים 750 מ"ל – 11 שקלים
סך הכל: 183 שקלים
