הצלת יהודי דנמרק מידי הנאצים במלחמת העולם השנייה מונצח בירושלים במספר אתרים: ב'יד ושם', כמובן, בבית הספר ע"ש דנמרק בשכונת גוננים ובעיקר ב'כיכר דניה' בשכונת בית הכרם. היה זה מעשה חריג שעם שלם על כל מוסדותיו, נרתם בזמן השואה למעשה הצלה ארצי והציל כמעט את כל היהודים מהשמדה בידי גרמניה הנאצית. היו עוד מדינות שנכבשו בידי הנאצים וחלק ניכר מהיהודים שחיו על אדמתם ניצלו – אך המעשה הדני בולט במוסריותו ובאצילותו, כאשר ציבור שלם התגייס למען מיעוט שחי בתוכו.
הדנים ראו ביהודים שחיו בארצם אזרחים שווים להם, ותוך צידוד בערכים דמוקרטים ואנושיים, הם יצאו בהתרסה נגד גרמניה שרצתה להשמידם. אות חסידי אומות עולם מוענק על ידי "יד ושם" ליחידים בלבד, אך על מנת לחלוק כבוד למבצע ההצלה היוצא דופן – הוחלט לטעת בשדרת חסידי אומות עולם, שלושה עצים. האחד לכבוד העם הדני, השני לכבוד המלך כריסטיאן העשירי והנוסף לכבוד המחתרת הדנית. יחד עם זאת, היו דנים שזכו לקבלת אות חסידי עולם כבודדים, עבור מעשים יוצאי דופן שביצעו להצלת יהודים תוך סיכון חייהם. בשנת 1960, בהתקרב המועד ל-20 שנה להצלה – יצאה משלחת יהודית מארצות הברית לדנמרק כדי להביע הערכה לעם הדני, ומשם הגיע ארצה, וכך התגבש הרעיונות להקמת בית הספר 'דנמרק' ו'כיכר דניה'.
אנדרטת הספינה בכיכר דניה (צילום: אדם אקרמן)
בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר אדולף היטלר החליט לפלוש לארצות אירופה – בלגיה, דנמרק, הולנד, נורבגיה וצרפת – הוא הציע לכולן אפשרות של כניעה מראש וקיום אפשרות להמשיך בניהול עניני הפנים שלהן באופן אוטונומי – תוך השארת ניהול מדיניות החוץ לגרמניה. מיד עם הפלישה של צבא גרמניה לדנמרק ב-9 באפריל, החליטו הדנים להיכנע. הסכם הכניעה כלל את ההסדר לפיו כל מוסדות השלטון נשמרו, כולל תפקודו של המלך, הפרלמנט והממשלה. חיי היום-יום נמשכו כסדרם וגם היהודים שמרו על מקומות עבודתם, רכושם – ולא נדרשו ללבוש טלאי צהוב או לעבור לגטו. הם המשיכו להתפלל בבתי הכנסת. דנמרק היתה למעשה לארץ חסות של גרמניה, אך מצבה המיוחד אפשר לה לא להשתתף בצבאות שהקימו הנאצים בארצות כיבושם, שנאלצו להילחם לצידם. בגבור מעשי ההתנגדות של המחתרת הדנית ב-1943, ומעשי החבלה נגד הגרמנים – דרשו הנאצים הטלת עונש מוות על אנשיה. הממשלה הדנית סירבה והתפטרה ובדנמרק הוכרז ממשל צבאי. הדנים הפסיקו את שיתוף הפעולה שלהם עם גרמניה. בראשית ספטמבר 1943 החלו גם הפגנות המוניות כנגד המשטר הנאצי. היטלר האשים את היהודים בהתססה וחתם ב-17 לספטמבר על פקודה סודית ל"פתרון הסופי של יהודי דנמרק" – במבצע שיחל בערב ראש השנה.
חנוכת כיכר דניה (צילום רפרודוקציה: אדם אקרמן, מתוך השילוט בכיכר דניה)
מסתבר כי זמן קצר לפני המועד, החליט נציב הרייך בדנמרק, ורנר בסט, להדליף את מועד הגירוש. המידע הגיע לראשי השלטון הדני ולמחתרת הדנית. בסט ראה בשיתוף הפעולה הכלכלי עם דנמרק נכס אסטרטגי חשוב, הרבה יותר חשוב מאשר שהיהודים ישלחו להשמדה במחנה המוותה טרזיינשטט בצ'כיה. עבורו היה העיקר לדווח להיטלר כי אין יותר יהודים בדנמרק. ואכן – ישנם סימנים רבים המעידים כי הגרמנים נקטו ב"יד רכה". הם לא פרצו בכוח לבתי יהודים, והעלימו עין מפעולות ההסתתרות. ספינות השיטור שלהם במיצר ארה-סון (המפריד בין דנמרק לשבדיה), נקראו בשבועיים של ההעברה לחוף השבדי, לצורכי בדיקות תקינות.
רוצים להישאר מעודכנים?
אין בכך להפחית מהעזתם של הדנים והירתמותם להחביא את היהודים טרם הובלתם להפלגה לשבדיה. הם הוחבאו בבתים פרטיים, בתי ספר, בתי חולים, בתי עסק, מחסנים וביערות סביב קופנהגן. מסתבר שיהודים לא מעטים דאגו לעצמם למצוא מקום מסתור, עזבו את בתיהם בחיפזון והחלו להתקרב לעבר החופים. הדנים יזמו וביצעו בהצלחה מבצע ארצי – אך הוא הצליח הרבה הודות לחוסר הערנות שהפגינו הגרמנים. בעידוד המלך, הכמורה, חוגי האקדמאים, השוטרים והמחתרת הדנית, ובעיקר הודות לאזרחים הפשוטים, הצליחו הדנים בהסתרת היהודים. כאשר החלו הגרמנים לחפש את היהודים בערב ראש השנה הם הופתעו למצוא את הבתים שלהם ריקים.
(צילום: אדם אקרמן)
מתוך כ-7,700 יהודי דנמרק, כ-1,200 מהם פליטים, רק 482 נתפסו – רובם זקנים וחולים. הודות ללחצו של המלך כריסטיאן, הם זכו ליחס מיוחד ולא נשלחו להשמדה, ואף קיבלו חבילות מזון 53 מתוכם נפטרו במחנה. כ7,200 יהודי דנמרק הועברו משך כשבועיים בספינות דייג בלילות כאשר הים לא היה סוער – לשבדיה הניטרלית. תושבי אזור המיצר בכפריהם, העניקו להם מסתור. הימאים והדייגים גבו כסף רב עבור ההעברה והסתכנותם. ילדים קטנים קיבלו זריקות הרגעה, על מנת של יבכו. היו גם מספר ספינות שטבעו אך מרביתן הגיעו לחוף מבטחים. יש לציין כי הדנים מימנו במגבית את מרבית המבצע והיהודים השתתפו במימון חלקי. בתום המלחמה הניצולים יכלו לחזור לבתיהם ולמקומות עבודתם, ואף קיבלו פיצויים עבור סבלם.
כיכר דניה בבית הכרם נחנכה ב-1 בינואר 1962, בנגינה חגיגית של תזמורת המשטרה. בטקס החגיגי השתתפו ראש הממשלה דוד בן גוריון, ראש ממשלת דנמרק וגל קמרמן וראש עיריית ירושלים מרדכי איש שלום. הוזמנו 300 נציגים מכל שדרות העם הדני ו-100 איש מאגודת ידידי דנמרק בארץ. נשיא המדינה, יצחק בן צבי ערך במשכנו קבלת פנים חגיגית למשלחת מדנמרק. הפסל רודא ריילנגר יצר את האנדרטה המעוצבת כספינה, המפליגה בים מלא סלעים ושרטונות. סיפור הגבורה הונצח בחריטה, על גבי שלט ברזל שנקבע בקיר הסמוך לאנדרטה. הוא נכתב בחמש שפות: דנית, עברית, אנגלית, ערבית ושבדית.
סיפור הצלת יהודי דנמרק בשילוט בשפות שונות (צילום: אדם אקרמן)
בעת חנוכת הכיכר זרמו מים בבריכה קטנה, שנבנתה סביב האנדרטה על מנת להעניק תחושת ים, וכן פעלה מזרקה במקום. בריכת המים שולבה בפרויקט לפי דרישת ממשלת שבדיה ונועדה לסמל את הים, דרכו הועברו היהודים למדינתם מדנמרק. משך מספר שנים הבריכה היתה מלאת מים, ילדים שיחקו סביבה, אך עקב תקלות שונות היא בוטלה והמזרקה חדלה לפעול. לפני שנתיים הכיכר עברה מתיחת פנים ושוב נראית מטופחת. הריצוף הוחלף, נוספו ספסלי מנוחה, נטעו עצי נוי. האנדרטה חודשה והוקמה במה מדורגת לישיבה בצידה. שלט ההסבר בחמש השפות של מעשה ההצלה של העם הדני קרוב כעת יותר לפסל דמוי הספינה.
ניצולי דנמרק שעלו לארץ שמרו על הקשר ביניהם. בשנים הראשונות הקשר נשמר בתיווך עובדי השגרירות הדנית. בחלוף השנים החלה התארגנות עצמית לכנסים, בהם הועלו הזיכרונות המשותפים. דור ההמשך ממשיך במסורת זו ומידי מספר שנים, מתקיים כנס כזה. השנה במלאות 80 שנה לסיפור ההצלה, ייערך הכנס ב-16 באוקטובר, בקיבוץ גבעת חיים איחוד. הכנס יעמוד בסימן הזדהות עם המגורשים לגטו טרזיינשטט, והעלאת זכרם של אלו שלא שבו ממנו. האירוע יתקיים בהשתתפות שגרירי דנמרק ושבדיה. בקיבוץ נמצא מוזיאון טרזין, שהוקם כבר בשנת 1955 על ידי עמותה, שנוסדה לזכרם של אלו שלא שרדו את תלאות מחנה טרזיישטט.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
