הפינה ההיסטורית: נמל תעופה ירושלים – למה אף אחד לא חושב לחדשו?

עיר הבירה ירושלים, שאוכלוסייתה כבר חצתה את מיליון הנפשות (1.1 מיליון על פי הנתון האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) – מנותקת בנתיב האווירי משאר הארץ – מלבד מנחתי מסוקים הפרושים במיקומים שונים ברחבי העיר, וזאת למרות שיש בקצה הצפוני של ירושלים את שדה התעופה עטרות.

שדה התעופה הקטן בעטרות נחנך בשנת 1925, והוא שימש את שלטון המנדט הבריטי לטיסות פנים. עם תום מלחמת העצמאות ב-1948 הירדנים השתלטו על המתחם – ובהדרגה הרחיבו אותו גם לטיסות בינלאומיות. שדה התעופה פעל 19 שנה תחת השלטון הירדני והיה לשער הכניסה הראשי למזרח העיר ולאתריה.

שדה התעופה עטרות (צילום: באדיבות אוסף בנימין שפרן)

הזמני הפך קבוע

בתום מלחמת ששת הימים בשנת 1967, שדה התעופה עטרות עבר לידי ישראל, וכמו בימי המנדט – הוא שימש בעיקר לטיסות פנים. אף כי המסלול הוארך ל 2.5 ק"מ – מ 1.8 ק"מ – הטיסות הבינלאומיות היו מעטות ביותר, בשל אילוצים פוליטיים. בפרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, נוצר סיכון למטוסים הממריאים והנוחתים בעטרות – ושדה התעופה נסגר באופן זמני (כך לפחות אמרו ההודעות מאותם ימים) – אך במרוצת השנים הסתבר, כמו לא מעט דברים, שהזמני הופך קבוע, ושדה התעופה בעטרות נסגר בערך לתמיד.

השדה, כאמור, נחנך רשמית רק בשנת 1925, אבל המטוס הראשון בירושלים נחת לפני 112 שנה. היה זה ביום האחרון של שנת 1913 (31 בדצמבר). מדובר במטוס קל, חד כנפיים תוצרת צרפת, מסוג "ניופרט" שהוטס בידי הטייסים מרק בונייה ועוזרו ז'וז'ף ברניה. הם נאלצו לחוג מעל העיר ולחפש מקום לנחיתה. לבסוף הם איתרו מקום נחיתה מאולתר ועל מגרש שטוח יחסית – באזור שזכה עם תחילת המנדט לשם "מחנה אלנבי". היה זה מדרום למנזר אחיות סנט קלייר, לא הרחק מתחנת הרכבת – (כיום בתחום דרך חברון) – בסמוך לשכונת בקעה וצפון תלפיות של ימינו. היה זה אך עשור לאחר הטיסה הראשונה בעולם של האחים רייט בארה"ב – שהתקיימה ב-17 לדצמבר 1903. הגעת המטוס הצרפתי היתה אטרקציה כבירה עבור תושבי העיר, הזניחה אז באימפריה העות'ומנית. קהל של אלפי סקרנים נהר למקום ברגל, באופנים, רכובים על חמורים ובכרכרות. הטייסים התקבלו כגיבורים וכמבשרי יצירה אנושית מדהימה. מושל העיר הטורקי והקונסול הצרפתי, קיימו עבורם מסיבת כבוד חגיגית ביותר. הם לנו באכסניית נוטר דם – ולמחרת, ב-1 בינואר 1914 עם עלות השחר, כל נכבדי העיר והמון תושבים המתינו להמראת האווירון – שנחת כעבור שעתיים בקהיר. מי היה מאמין אז שבחלוף 100 שנה – לא יהיה לירושלים שדה תעופה – וזאת לאחר שהמדינה היהודית הריבונית – מציינת בקרוב 77 שנה לעצמאותה.

שדה התעופה הנטוש בעטרות (צילום: ד"ר אלדד ברין)

למה דווקא עטרות? 

הקמת שדה התעופה החלה בסוף העשור השני של המאה ה-20, כשהשדה, ליד הכפר קלדניה ומזרחה ליישוב עטרות – על שטח נוח מבחינה טופוגרפית – שטוח ולא סלעי ורחב ממדים. הוא נחנך מספר שנים מאוחר יותר (כאמור, בשנת 1925). הבריטים עשו זאת מתוך הכרח להעתיק את שדה התעופה הראשון בעיר – שנבנה על ידי העות'מאניים בשטח מחנה אלנבי, ששימש טייסת גרמנית שסייעה לטורקיה במלחמתה בבריטניה. הם נענו בכך למחאה של תושבי שכונת תלפיות, שמקימיה התנגדו לקיימו של שדה תעופה בקרבת בתיהם. הבריטים מצאו את אזור עטרות כמספיק קרוב לירושלים ועם עתודות שטח גדולות להרחבתו במידת הצורך. ההשקעה הכספית בהקמת שדה התעופה היתה גדולה. אך במלאות שבע שנים לכניסתם לירושלים ונוכח המתיחות הגוברת בין הישוב היהודי לערבי – נראה להם כהכרח – לבניית מקום להמראת מטוסים – בעיקר למטרות צבאיות.

בשנת 1936 עבר שדה התעופה שדרוג על ידי פנחס רוטנברג – מייסד חברת החשמל – "הזקן מנהריים" – שקשריו הטובים עם ממשל המנדט, סייעו לו לזכות בזיכיון לבצוע עבודות השיפוץ בעטרות. קשריו סייעו לו גם להקמת חברת תעופה עברית ראשונה ב-1934, שנקראה: "נתיבי אוויר ארץ ישראל." החברה פעלה לעידוד טיסות פנים אזרחיות אך גם שימשה כזרוע ביטחונית של היישוב – עד להפקעת מטוסיה על ידי השלטון הבריטי ב-1940 (לצורכי מאמץ המלחמה באיטליה וגרמניה).

מתוך התערוכה 'שער לעולם – נמל התעופה ירושלים 1967-1948' (צילום: אדם אקרמן)

הבריטים עוזבים, הירדנים משתלטים

התקופה הבריטית בעטרות הסתיימה עם סיום המנדט הבריטי. ב-14 במאי 1948, המריא הנציב הבריטי האחרון סיר אלן קנינגהם, ועלה על המטוס בשדה התעופה בירושלים והמריא לחיפה – ומשם הפליג על האנייה שהחזירה אותו לאנגליה. בקרבות מלחמת העצמאות ניזוק שדה התעופה על ידי הירדנים – ונהרס היישוב היהודי עטרות. הירדנים החלו מיד במרץ רב במלאכת שיקומו וראו בו נכס כלכלי חשוב – בשל קרבתו למקומות קדושים וארכיאולוגים בירושלים והפוטנציאל הכלכלי הרב הטמון בו. הם האריכו ב-1955 את מסלולו ל-1,850 מטר והקימו בו בהשקעה של 3 מיליון דולר טרמינל חדש.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

לירדנים היתה בשנות ה-60 של המאה הקודמת תוכנית להאריך את המסלול בק"מ נוסף, להרחיב את הגבולות המוניציפליים של ירושלים ולכלול בהם את שדה התעופה. מלחמת ששת הימים ב-1967 קטעה תוכניות אלו וסיימה את 19 שנות שליטתם בעטרות. לזכות הירדנים יאמר, כי הם הצליחו להפוך את שדה התעופה הקטן לבינלאומי. השדה שימש 15 חברות תעופה והיה שער לכניסתם של רבבות צליינים לאתרים קדושים בירושלים ובגדה המערבית. סיפורו המפתיע והמצליח של שדה התעופה עטרות בתקופה הירדנית, בא לידי ביטוי בתערוכה שהוצגה בשלהי שנת 2021 במתחם מכון אולברייט האמריקאי (ברח' סלאח א-דין), תחת הכותרת "שער לעולם: נמל התעופה ירושלים 1967-1948". התערוכה האירה את שנות הזוהר של עטרות – שהציבור הישראלי לא היה מודע להם.

הירדנים הצליחו להפוך את שדה התעופה הבריטי, לנקודה תחבורתית-אווירית חשובה במזה"ת. בנוסף לחברות ערביות תשע חברות מערביות, השתמשו בחברות-בת ערביות על מנת להגיע לעטרות – ופתחו משרדי נסיעות במזרח ירושלים. הם עודדו צליינים נוצרים ועולי רגל מוסלמים, להשתמש בקוויהם כדי להגיע לביקור בירדן – ואף להמשיך בטיסות המשך ברחבי אסיה. אורחים רמי מעלה נחתו בעטרות – כמו מלך ומלכת בלגיה, מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון פוסטר דאלס, וגם מטוסו של האפיפיור פאולוס השישי, שהגיע לביקור ב-1964 לאתרים נוצרים בעיר העתיקה ובישראל – היה אמור לנחות בעטרות – אך כאשר התברר שממדי האווירון לא מתאימים לתנאי שדה התעופה (גם לא הייתה תאורת לילה בעטרות) – הופנה מטוסו לשדה התעופה בעמאן. נוסף לטיסות הפנים שיצאו מעטרות ליעדים בירדן, כמו עקבה והעיר עמאן הדרומית (ממנה יכלו התיירים להמשיך לפטרה) – יצאו מספר טיסות ימיות ליעדים קרובים כמו ביירות, דמשק, וקהיר – ומספר טיסות שבועיות ליעדים רחוקים כמו כווית, בגדד, קבול, דוחה (בירת קטאר), אבאדאן באירן וג'דה (בערב הסעודית) ועדן בתימן. משנת 1960 החלו טיסות לרומא – וטיסות המשך לפריס וללונדון. שדה התעופה בעטרות נקרא לראשונה בתולדותיו "ירושלים". הגבולות הסגורים של מדינת ישראל – שלא ניתן היה דרכם לעבור לשכונותיה – עודדו זרם תיירים מתמיד להעדיף לנחות בעטרות -ולא בשדה התעופה בלוד. הנתונים מראים כי ב-1950 הגיעו 9 אלפים תיירים מארצות המערב לירדן, ב-1965 עמד מספרם על 750 אלף (70% מהם הגיעו דרך שדה "ירושלים"). שנת השיא בשדה התעופה הייתה ב-1966, כאשר נחתו בעטרות כ-100 אלף נוסעים (פי שניים מאשר באותה שנה בשדה התעופה עמאן).

מגדל הפיקוח בשדה התעופה בעטרות לפני 1967 (צילום: קייל או'גרנלונד)

אחרי ששת הימים – תיירות פנים

התקופה הישראלית של שדה התעופה החלה ב-1967, לאחר כיבושו בידי כוחות צה"ל. מיד החלה התוכנית להפכו לשדה תעופה בינלאומי ולהמשיך את ההצלחה הירדנית. מדינת ישראל השקיעה ציוד מודרני במגדל הפקוח, המסלול הוארך והותקנה תאורת לילה. ברם מטעמים פוליטיים והחרמתו על ידי חברות התעופה המערביות – לא התגשם החלום להפכו לצומת בינלאומי. הוא היה לשדה תעופה רק לטיסות פנים ולקשר מהיר של תושבי ירושלים עם נתב"ג, ויעדי נופש לצפון הארץ ולאילת. טיסות תירותיות התקיימו ממנו בשמי ירושלים והארץ – וכן הוקם במתחם גם בי"ס לטיסה. עיריית ירושלים החלה בפיתוחו של אזור התעשייה עטרות והפיכתו לאזור מסחרי-תעשייתי ראשי של העיר. חיוניותו של שדה התעופה לעיר הבירה הלכה גברה – ואז הגיעה האינתיפאדה ב-2001-2000, ועטרות נסגרה לתעופה. באותה שנה שיערו כי זו תהיה הפסקה לשנה-שנתיים – אך בחלוף 25 שנה לסגירתו והזנחתו של שדה התעופה – נסתם עליו הגולל לתעופה. העירייה החליטה להרוס סופית את מבני שדה התעופה – ותבנה בשטח כ-8,500 יחידות דיור, עבור שכונה חרדית חדשה. יחד עם זאת מתכוננת העירייה לשפץ את בניין הטרמינל העזוב, והתוכנית היא להפוך אותו למוזיאון לתעופה אזרחית. בינתיים שדה התעופה עומד נטוש שומם ומוזנח ורק ביוזמה פרטית נאטם פתח הטרמינל, כי הוא החל להיפגע.

מצבה העגום של ירושלים ללא שדה תעופה, בא לידי ביטוי חריף כאשר בשנת 2019, הגיע ארצה מטוס "דרימליינר" חדיש עבור חברת אל על. המטוס המעוטר במגן דוד נקרא "ירושלים של זהב", והטקס החגיגי עם הגעתו – לא יכול היה להתקיים בירושלים – לכן נערך בנתב"ג. ראש העיר משה לאון וקודמו ניר ברקת – הטריחו עצמם לנתב"ג. הטייס הישראלי בהיותו מעל ירושלים, ניהל שיחה מתואמת עם נשיא המדינה ראובן ריבלין. בזמן הטקס, הוקראה ברכת הנשיא שבירך את המשתתפים. הוזמנה הזמרת שולי נתן לשיר את שירה האייקוני על ירושלים – וכן שרה אותו שנית עם מקהלת ילדי בית ספר ירושלמי. כך טקס מכובד זה לא נערך במקומו הטבעי בירושלים.

עבור תושבי ירושלים – זוהי מציאות שגרתית, שהחפצים לטוס לנופש לצפון הארץ או לדרומה, חייבים לנדוד לנתב"ג. נראה בספק שיבנה בעתיד הקרוב בסמוך לירושלים שדה תעופה – אך הקמתו הכרחית לפחות לטיסות פנים.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".

טיסת אל על נוחתת בעטרות (צילום: באדיבות אוסף בנימין שפרן)