הפינה ההיסטורית: אדריכל העל שהיה בין מעצבי הנוף של ירושלים והסביבה

אנטוניו ברלוצי (1960-1884), אדריכל העל האיטלקי, פעל בארץ ישראל משך עשרות שנים – לפני ואחרי קום המדינה – תכנן והקים בין השנים 1958-1912 לא פחות מ-24 כנסיות, מוסדות דת ובתי ספר נוצרים – מרביתם בירושלים וסביבתה (ומיעוטם ליד הכנרת ובהר תבור). בכך הטביע ברלוצי את חותמו על הנוף הנוצרי-קתולי של ארץ ישראל.

מרבית פעילותו הייתה במסגרת המסדר הפרנציסקני אליו השתייך, והאגודה האיטלקית הקתולית "אנסמי" ששלחה אותו ארצה בשנת 1912 לסייע לאחיו הבכור ג'וליו, ארכיטקט אף הוא, בבניית בית החולים האיטלקי בירושלים. "אנסמי" פעלה בארצות רבות לקידום האינטרסים של איטליה והקימה רשתות של בתי ספר, בתי חולים ואכסניות להפצת תרבותה של איטליה. היא נתמכה כלכלית על ידי השלטון ברומא ועבדה בשיתוף פעולה מלא עם משרד החוץ האיטלקי.

אנטוניו ברלוצי שהיה אמן איטלקי בעל כישורים נדירים שילב את יצירותיו האמנותיות עם פעילות פוליטית ענפה להאדרת שפתה ותרבותה של איטליה בארץ ישראל. הודות לכך הוא זכה לאותות כבוד רבים מהכנסייה ואף הוענק לו על ידי נשיא איטליה ב-1947, העיטור הגבוה ביותר שמעניקה המדינה. תערוכה המקדשת לפועלו התקיימה במרכז ההסברה הפרנציסקני הסמוך לשער יפו בשנת 2010, במלאות 50 שנה לפטירתו. קהל רב זרם לתערוכה והיא הפכה לתערוכת קבע למשך חמש שנים.

דיוקנו של ברלוצי מוקף נזירות על קיר כנסיית הביקור בעין כרם (צילום: אדם אקרמן)

מרבית הכנסיות והבניינים שהקים ברלוצי היו מטעם המסדר הפרנציסקני, שממנו נשלח גם לתכנן כנסיות ובניינים בעבר הירדן, לבנון, סוריה ואפילו באיראן. פעמיים הוא נאלץ לעזוב את הארץ – לראשונה ב-1915 תוך הקמת בית החולים האיטלקי, כאשר איטליה הצטרפה למדינות ההסכמה, והבניין הוחרם על ידי הטורקים. בפעם השנייה היה זה, בפרוץ מלחמת העולם ב-1939, בשל הזדהותו עם המפלגה הפשיסטית האיטלקית (שהוא היה לזמן קצר אף נציגה בארץ). ברלוצי שימש גם כסגן קונסול כבוד איטליה בפלשתינה. הוא הצליח תמיד לחזור תוך זמן קצר ארצה, להמשך פעילותו האמנותית הענפה – והתנער מפעילותו הפוליטית.

בין אירופה למזרח

ברלוצי זכה לתהילת עולם, והמבנים והכנסיות שתכנן מצטיינים ביופיים ובמקוריותם. הכנסיות שבנה במקומות הקדושים שילבו אמנות אירופאית עם הסגנון המזרחי המקומי, ומלבד בית החולים שתוכנן בסגנון איטלקי גותי – מרבית המבנים, כולל מבני הדת, אינם נראים ככנסיות איטלקיות. אולם כל המהנדסים, מנהלי העבודה והאמנים שהועסקו היו איטלקים. הוא העריץ את סגנון המבנים הרומים העתיקים, וראה בלאומיות האיטלקית, המשך לעבר הרומי המפואר.

הכנסיות החשובות שתכנן ברלוצי בירושלים הן כנסיית גת שמנים (הנקראת גם "כנסיית כל העמים"), כנסיית ההלקאה בדרך הייסורים, כנסיית הביקור בעין כרם, כנסיית יוחנן במדבר (מאחורי אבן ספיר) ו"דומינוס פלביט" ( "האדון בכה" – הבנויה כדמעה במעלה הר הזיתים). בסמוך לירושלים הוא תכנן את כנסיית לזארוס בביתניה, שממזרח לירושלים. כמו כן תכנן את הכנסייה ב"שדה הרועים" שליד בית סאחור.

כנסיית גת שמנים (צילום: אדם אקרמן)

מבין הכנסיות הבולטות שתיכנן ברלוצי מחוץ לירושלים היו כנסיות ההשתנות על הר תבור וכנסיית האושר, המתנשאת מעל לכנרת על הר האושר. שתי הכנסיות בנויות על פסגות הרים ושתיהן קשורות לאירועים ולמסורות, בעלות מעמד מכונן בהתגבשות הנצרות סביב דמותו ותורתו של ישו. הבנייה על פסגות הרים הנשאים מעל סביבתם, התבור גובהו 580 מטר מעל פני הים, והר האושר גובהו 200 מטר מעל לכנרת, היתה כרוכה בקשיים רבים. ברלוצי הסתייע בניסיונו ההנדסי בהקמת ביצורים בצבא האיטלקי – ותכנן את דרכי הפריצה לצמרת ההרים. הוא יזם בניית קרוניות לראש התבור שסייעו בנוסף לפרדות – בשינוע אבנים כבדות ופיקח אישית על סיתות האבנים. בניית כנסיית ההשתנות ארכה חמש שנים (1924-1919) והיא עוצבה בצורת בזיליקה גדולה. ההשראה לתכנון חזיתה קיבל ברלוצי, מכנסיות שנבנו בצפון סוריה בתקופה הביזנטית. שתי הכנסיות הפכו לביקור חובה של כל עולי הרגל הנוצרים בהגיעם ארצה – ולוח הנצחה עם דיוקנו של ברלוצי – נקבע על סלע בסמוך לחזית כנסיית ההשתנות.

אנטוניו ברלוצי בגיל 70 (צילום: באדיבות המרכז הפרנציסקני)

מעין כרם ועד מרכז ירושלים

בירושלים תכנן ברלוצי בתי ספר (קולג'ים) בתוך מתחמים קתולים. ברחוב ז'בוטינסקי בטלביה נמצא מנזר וקולג' סן אנטוניו, בניין בעל שלושה אגפים שברלוצי תכנן עבור המסדר הפרנציסקני כדי שישמש מנזר ובית ספר לבנות ערביות. בין השנים 1948-1941 שימש הבניין כולו בית דין צבאי בריטי ומקום המדינה, מחציתו משמשת כמנזר ומחציתו מושכרת לאוניברסיטה העברית. בסמוך לכנסיית יוחנן המטביל בעין כרם, ברחוב סמטת העורב, בנה ברלוצי את בית הספר הראשון עבור הפרנציסקנים (1919-1921). הקולג' הנוצרי המרשים ביותר שתכנן ברלוצי בעיר הוא בניין טרה סנטה, שהוקם בין השנים 1927-1924 בשולי שכונת רחביה. מבנה ייצוגי ומפואר זה נועד לשמש מרכז פעולות לנוער קתולי וכלל גם כנסייה. הוא תוכנן במתכונת האדריכלית האירופאית-נוצרית וכולל גם המאפיינים של הרנסנס האיטלקי. על הגג הוצב פסל המדונינה (המדונה הקטנה של מילאנו). נסיך איטליה, לימים המלך אומברטו השני, הגיע ארצה ב-1928 לחנוכת הפסל, שנשלח מאיטליה וסימל את הגאווה הלאומית האיטלקית. בניין טרה סנטה שימש כתריסר שנים, עד סוף תקופת המנדט כבית ספר תיכון פרנציסקני, שנחשב לאחד הטובים בעיר, ולמדו בו מאות תלמידים ערבים (רובם נוצרים) וכן קומץ תלמידים יהודים.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

בשכונת מורשה (מוסררה) נמצא מנזר המסדר הסאליז'אני הקתולי האיטלקי, ובו ישנו בית ספר לילדים מהעיר העתיקה. "הבניין הישן" נבנה ב-1905, וברלוצי תכנן לו שני אגפים חדשים בשנות 1930 המשמשים כיום כבית הארחה לצליינים ולסטודנטים הלומדים במוסדות נוצרים בעיר. ברלוצי הקים גם עבור "אנסמי" בית ספר לנערות ביריחו – וכן שיפץ עבור הארגון את בית הספר הכרמליתי לבנות בחיפה.

שתי יצירות הפאר המנציחות כיום ביותר את פועלו הן בית החולים האיטלקי (המשמש כיום את משרד החינוך), שהיה עבודת האדריכלות הראשונה שלו, וכנסיית גת שמנים שהיתה יצירתו האחרונה. בית החולים מהווה פנינה אדריכלית איטלקית ייחודית – וקיים דמיון בינו לארמון "פלציו וקיו" בפירנצה ובית העירייה בסיינה. בית החולים בנוי משני אגפים, שבניין הכנסייה מחבר את שתיהן. הכנסייה הייתה שנים רבות מרכז תרבות לבני הקהילה האיטלקית בירושלים. על המגדל המתנוסס מאחורי הכנסייה, ישנם פסלי הזאבה הקפיטולינית, וגם על שער הברזל בכניסה למתחם נמצאים סמלים איטלקים. בשנת 1939 הוחרם בית החולים על ידי הבריטים כרכוש אויב. במקום נפתחה מפקדה אזורית של חיל התעופה המלכותי הבריטי. עם סיום המנדט השתלטו על המבנה כוחות צה"ל, והוא שימש כעמדה צבאית חשובה בקרבות תש"ח. ממשלת ישראל רכשה את הבניין ב-1963 מידי איטליה, ושיקמה אותו מהפגיעות שגרמו לו פגזי הלגיון הירדני. בית חולים נוסף ששיפץ אותו ברלוצי היה בטנטור, זהו השם הערבי של גבעה המתנשאת לגובה 830 מטר הנמצאת בכניסה לשכונת גילה על דרך חברון, שכיום נמצאת במקום אוניברסיטה נוצרית. בשנת 1868 הגבעה נרכשה על ידי האיטלקי ברנרד קבוגה שבנה עליה מנזר קתולי בו התגוררו חברי מסדר "אבירי מלטה". לאחר עזיבתם שימש כבית חולים ואחיות איטלקיות התגוררו בו.

חזית טרה סנטה (צילום: אדם אקרמן)

לא הכל ורוד

אנטוניו ברלוצי נחשב לאדריכל גאוני, אך גם הוא ידע אכזבות מרות. בשניים מהאתרים החשובים ביותר לנצרות בארץ, שהוא טרח על תכנונם הצעותיו לא התקבלו: כנסיית הקבר וכנסיית הבשורה בנצרת.

חלומו של ברלוצי היה להיזכר כאדריכל כנסיית הקבר, המקום הקדוש ביותר לנוצרים, ולפי המסורת מקום קבורתו של ישו. בתקופת המנדט מצבה של הכנסייה היה גרוע והיה חשש שתתמוטט, וזאת בעיקר לאחר רעידת האדמה שפקדה את ירושלים בשנת 1927. אי לכך, בשנת 1940 הציע לברלוצי ראש המסדר הפרנציסקני לתכנן כנסייה חדשה. ברלוצי תכנן כנסייה אדירת ממדים באורך של 180 מטר, שבפינותיה בלטו ארבעה מגדלי פעמונים. הקמתה של כנסייה כזו היה מחייב הריסת בנינים בעלי ערך היסטורי ברובע הנוצרי, על מנת לפנות לה מקום. ברלוצי הכין דגם להצעתו ואף הוכן אלבום מפואר על ידי הפרנציסקנים באיטלקית – לצורך קידום ביצועה. ברם, בהתחשב בהוצאה הכספית הגדולה – ואי התאמתה לשטח הקטן יחסית של הרובע – הוחלט ב-1955 לשמר את המבנה הקיים, לשפצו ולחזקו. ברלוצי התאכזב מאוד, אך נכון לו מפח נפש נוסף קשה, כאשר הצעתו לתכנון כנסיה מפוארת במקום כנסיית הבשורה הישנה בנצרת –זכתה לביקורת קשה ולא מומשה. הכנסייה הראשונה הוקמה במקום ב-1730, ועברה שיפוץ ב-1877. אולם היא נשארה צנועה ודלה ביחס לחשיבותה לנצרות. תוכניתו של ברלוצי הייתה להקמת כנסייה בעלת ממדים גרנדיוזיים ומוגזמים מדי של המבנה, והוצע לו לערוך בה שינויים. ברלוצי הקטין בשליש את המבנה בשל הביקורת, אולם תוכניתו נדחתה. תכנון הכנסייה נמסר לאדריכל איטלקי אחר – ג'ובני מוציו והיא הוקמה בין השנים 1969-1960.

ביטול תוכניתו נודע לברלוצי בהיותו בירושלים ב-1958 – והוא לקה בהתקף לב ושקע בדיכאון עמוק. לאחר שהתאושש החליט לחזור לאיטליה. הוא עשה את השנה האחרונה לחייו במנזר הפרנציסקני ברומא –שם נפטר בשנת 1960 בגיל 76. אין ספק שביטול שתי התוכניות – שהיו פסגת חלומותיו – גרמו לו לצער רב וקיצרו את חייו.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"

כנסיית דומונוס פלביט – האדון בכה – על הר הזיתים (צילום: אדם אקרמן)