הפינה ההיסטורית: בתי הקונסוליה הפרסית בירושלים

בימים אלו של מלחמה גורלית לעתידה של ישראל, ברפובליקה האיסלמית – הדתית, השיעית, האירנית – שמנהיגיה קוראים להשמדת ישראל, טוב להיזכר בימים בהם הקונסול הפרסי בירושלים ערך נשפים בביתו – ולא עסק בתעמולה אנטי ציונית.

שני בתים בשתי שכונות יוקרתיות אבו טור וטלביה, שנבנו בידי משפחות ערביות אמידות – שמשו את הקונסוליה הפרסית. בית הקונסול הפרסי ה.מ. נואורזדה שקומתו העליונה שימשה משך עשר שנים (1941-1931) כקונסוליה, היה ברחוב עין רוגל 4. משך 15 שנה 1946-1931 קומתו התחתונה שימשה אותו גם כמגורי משפחתו.

הבית נבנה בסביבות שנת 1900, בשלהי התקופה העות'מנית ושימש בעשור של שנות 1920 כקונסוליה טורקית. המבנה הושכר בשנת 1931 למגורי הקונסול הפרסי – ולאחר עזיבתו נפתח בו מועדון קצינים של חיל ההנדסה המלכותי הבריטי. נזכיר כי בשנת 1935 שונה שמה של מדינת פרס למדינת אירן. הקונסול הפרסי החליט להפריד את מקום עבודתו ממגוריו – ובשנת 1941 שכר ומיקם את הקונסוליה בשכונת טלביה ברחוב ברנר 10. קומת הקרקע של הבניין הדו קומתי המפואר – החלה לשמש כקונסוליה האיראנית. הקונסוליה פעלה במקום משך עשר שנים – עד יולי 1951 בו הודיעה איראן על ביטול הכרתה במדינת ישראל וסגירת הקונסוליה.

בית הקונסול הפרסי באבו טור (צילום: אדם אקרמן)

נציין כי בשכונות טלביה וקטמון הישנה, שכנו עוד קונסוליות של מדינות ערב בתקופה המנדטורית – ולכן הקונסול הפרסי מצא לנכון להקים את הקונסוליה בלב שכונת טלביה. הוא המשיך להתגורר באבו טור השלווה – עם נוף לעבר הר ציון, הר הזיתים והעיר העתיקה. נפרט מספר קונסוליות ערביות שהיו באזור: הקונסוליה העירקית ששכנה ברחוב חזקיהו 28, זו של לבנון שהייתה ברחוב כובשי קטמון 32 (פינת רחוב בוסתנאי), הקונסוליה של מצרים מוקמה ברחוב רחל אימנו 31 (משנת 1950 שוכנת בו הקונסוליה היוונית) והקונסוליה של תורכיה ששכנה ברחוב בלפור 15.

אחת לשנה במסגרת אירועי "בית פתוח" ניתן לבקר בבניין הנאה ברחוב רוגל 4 – שנשארו בו עדיין סממנים ופינות מהשנים ששימש כקונסוליה פרסית . בבניין שוכנת כיום חברת הון סיכון – שמסייעת ליוזמות סטארט-אפ. מנהלה של הקרן הקים את עמותת "כולנא" (בערבית – כולנו). העמותה עוסקת ביחסים יהודים-ערבים ובקידום אירועים, בשכונות מעורבות כמו אבו תור – המחולקת לחלק יהודי וחלק ערבי. ניתן לבקר בווילה בתיאום מראש ולהתרשם מיופייה הפנימי ששרד 125 שנות תהפוכות. הבית הוקם בשיטה חדשנית לתקופתו – ולא עם גג קמרונות מעוגלים בצורת כיפה (כפי שהיה נהוג באותה תקופה בבניה הערבית). הוא נבנה על ריילסים ותקרות גבוהות ושטוחות (4.5 מטר גובה). שיטת הבנייה בה נבנה התאפשרה בזכות פתיחת קו הרכבת בין ירושלים ליפו ב-1892, והיכולת לשנע באמצעותה מוטות ברזל. בעת הקמתו הבית היה מבודד, וניצב בחצר ענקית. בחצר האחורית נותר עדיין בור מים. בתוך ניתן לראות את המדף בחדרון המבואה המפואר, שעליו עמד אחד הטלפונים הראשונים בארץ.

בית הקונסול הפרסי (צילום: אדם אקרמן)

בבית נותרו רהיטים מסוגננים מתקופת המנדט, לרבות הקמין (האח). בחדרים בולטים עיטורי הקירות, משקופים מפוארים ודלתות מפוארות. על משקופי הדלתות חרוטים שילובי צורות של צמחייה המזכירים שיננות חומה ומעניקים תחושה שהווילה מוקפת חומה. מהגג נשקף נוף מרהיב לעבר הר ציון, הר הזיתים והעיר העתיקה – וכן ביום עם ראות טובה נשקפים הרי מואב. במסגרת המיזם האורבני תרבותי – "בתים מבפנים" – נעשת החייאת הבית מתקופת הקונסוליה הפרסית. הסלון מקושט בצילומים שנעשו על ידי צלמי המושבה האמריקאית – משני הנשפים שערך הקונסול הפרסי בחצרו בשנים 1938 ו 1939. היו אלו מסיבות שאירגן הקונסול לציון יום הולדתו של מלך איראן. פעם היה זה לכבוד השאה רזא ח'אן פהלווי (שהומלך מ-1925) ופעם לכבוד בנו יורש העצר – מוחמד רזא פהלווי – שהודח במהפכת 1979 והיה השאה האחרון. הצילומים מהנשפים, מוצגים בתצוגה המקדמת את פני המבקרים בסלון הבית. תצוגה נוספת היא של תערוכת אמנות עכשווית – שהופכת את חלליו כביכול לנשף בקונסוליה בדיונית – דמיונית. הבית הופך למספר ימים למרחב אקס טריטוריאלי – המחייה פרקים שונים מתולדותיו – וזאת בהשראת הצילומים מהנשפים המלכותיים. בתום הביקור רצוי לעלות למרפסת הגג של הבניין עם הנוף המרחבי – שעד שנת 1967 עמד בחזית הגבול שחצה בין ירדן לישראל – והיה בסכנה מתמדת של התגרויות מצד הירדנים.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

הקונסול נואורזדה היה פעיל מאד בתחום החברתי והתרבותי, כך יזם ביקור של כל האזרחים הפרסים – שגרו בין השנים 1916 – 1926 בתחומי ארץ ישראל ובעבר הירדן, לביקור בקונסוליה – על מנת להראות להם שיש להם פיסת מולדת בירושלים. כאשר הופק במצרים ב-1937 הסרט "ליילה בת הסהרה" (בת המדבר) – שכרקע לעלילה משמשים אירועים מפרס – נואורזדה רגז על תוכנו אחרי שצפה בו. הוא פנה לנציב הבריטי בתלונה שהסרט כולל עובדות שגויות, אודות מלכות פרס הקדומה ומהווה פגיעה במורשת הפרסית וברגשות העם הפרסי. הוא דרש לאסור הקרנתו – ואומנם הצנזורה בהוראת הממשל הבריטי – אסרה על הקרנת הסרט בארץ ישראל. בשנת 1949 עלתה גרסה חדשה לסרט – עם אותה שחקנית, תחת השם "ליילה הבדוואית" – הפעם לא הביע נואודזדה התנגדות להעלותו לאקרנים בארץ.

הכניסה לקונסוליה האיראנית ברחוב ברנר 10 (צילום: אדם אקרמן)

הבית הדו-קומתי הפינתי ברחוב ברנר 10 שנבנה ב-1932, בו התמקמה הקונסוליה הפרסית מ 1941 – אף הוא בעל היסטוריה מרתקת. זהו הבית שבו נולד פרופ' אדוארד סעיד ( 2005-1935 ), חוקר ומבקר ספרות פלשתינאית – מרצה באוניברסיטת קולומביה ופעיל נמרץ בתנועה הלאומית הפלשתינאית. הוא היה לדובר הבולט ביותר במערב למען מדינה פלשתינאית. סעיד היה חבר במועצה הלאומית הפלשתינית – ומבקר עוין וחריף של מדינת ישראל. סעיד היה לשופרו של יאסר ערפת ואת הבית שבו נולד, הפך לסמל של נישול העם הפלשתיני ולתביעת הפליטים מ-1948 לזכות השיבה לבתיהם. מסתבר כיום כי אביו ואדי סעיד, שהיה בעסקי מכשירי כתיבה וספרים – היה לו סניף מכובד של העסק בקהיר – שנים רבות לפני הולדת אדוארד – ורוב הזמן התגורר בקהיר. לאחר החלטת האו"ם על חלוקת הארץ (ב-29 בנובמבר 1947), כנופיות ערביות פרצו למרכז המסחרי בממילא – והעלו באש חנויות יהודים – אך גם שרפו את חנותה של משפחת סעיד. בעקבות שריפת בית העסק, ואדי סעיד החליט לעזוב את הארץ לצמיתות לקהיר. הבית עם הקונסוליה הפרסית נשאר בבעלות אחותו נביחה סעיד – שהתגוררה בקומתו העליונה. על מנת להגדיל את הכנסתה, היא השכירה קומה זו, לקונסוליה של יוגוסלביה ועברה עם ילדיה להתגורר בבניין סמוך. באפריל 1948 החליטה לעזוב את ירושלים ועברה גם היא לקהיר. הבית עבר לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים. הפרסים עזבו ב-1951 עם ניתוק היחסים עם ישראל – והיוגוסלביים פינו את הבית ב-1952 (לאחר מכן הושכרו הדירות למשפחות שונות). ישנה אפיזודה נוספת הקשורה לבית זה: פטר השני – ,מלכה האחרון של יוגוסלביה, לאחר שארצו נכבשה ב-1941 על ידי גרמניה הנאצית נמלט ליוון – ועבר לאלכסנדריה וממנה הגיע לירושלים. הוא התגורר כחודשיים בדירת הקונסוליה של ארצו – טרם עזיבתו ללונדון – בה הקים ממשלה גולה.

בשנת 1947 הצביעה איראן נגד תוכנית החלוקה – אולם בשנת 1950 היא הייתה בין המדינות הראשונות שהכירו דה פקטו בישראל . למרות סגירת הקונסוליה ב-1951 בירושלים – נמשכו הקשרים הכלכליים עם ישראל משך כל שנות ה-50 ונפתחה נציגות מסחרית בתל אביב. משנת 1960 השתפרו הקשרים עם ישראל (ולמרות מלחמת ששת הימים) – איראן המשיכה למכור נפט לישראל וכן גדל היצוא הבטחוני משמעותית, בעשור האחרון לשלטון השאה. פהלווי התרשם מאד מההישגים הישראלים בתחום הטכנולוגי והביטחוני ושלח אנשי מפתח שלו הכשרה בישראל. שלושה ראשי ממשל ישראלים ביקרו בארמון השאה בטהרן, תחרויות ספורטיביות הדדיות –ומומחים לחקלאות וגידול בקר נשלחו להדרכה באירן. המהפכה האיסלמית והפלת שלטון השאה ב 1979 – עם עלייתו של האייתוללה ח'ומייני – נתקה את הקשרים בין שתי המדינות והפכה אותם לעוינים. שלטון האייתולות היה לאנטי ציוני – והחל להתבטא בחריפות לעצם קיומה של מדינת ישראל – וקריאות להשמדתה.

חדר הקונסול ברח' עין רוגל 4 באבו טור (צילום: אדם אקרמן)

משנת 1979 יזם ח'ומייני את יום ירושלים הבינלאומי – יום מחאה נגד הציונות והבעת התנגדות לשלטון ישראלי בירושלים. הדבר בא לידי ביטוי בהפגנות ברחבי איראן תוך שרפת דגל ישראל – ובעידוד הפגנות אנטי ישראליות ברחבי העולם. האיראנים הקימו את כוח קודס (שפרושו בעברית "כוח ירושלים" ) – הוא שמם של הכוחות המיוחדים של משמרות המהפכה – שתפקידם כולל גם מימון של ארגוני טרור והדרכתם לפגיעה בישראל.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".