הפינה ההיסטורית: 60 שנה לסגירת חברת התחבורה הירושלמית

רק ירושלמים כסופי שיער, הוותיקים בבני העיר שחיו בה לפני 60 שנה, נושאים זיכרונות מחברת ההסעה "המקשר", שישרתה נאמנה את תושבי ירושלים המערבית.

החברה נוסדה בשנת 1931, באותם ימים היו לה 40 עובדים, 34 אוטובוסים והיא הפעילה שמונה קווים בעיר. בשנת פעילותה האחרונה, בשנת 1966 כאשר התמזגה עם חברת "אגד", היא העסיקה כ-700 עובדים, עמדו לרשותה 300 אוטובוסים והיא הפעילה 31 קווי תחבורה ציבורית בעיר. "המקשר" פעלה 35 שנה – 17 בתקופת המנדט הבריטי ו-18 שנה מקום המדינה עד חתימת הסכם המיזוג ב-1966. פירוקה המלא וקליטת חבריה ונכסיה בחברת "אגד", התבצעו בינואר 1967.

בתקופת המנדט, ירושלים עברה התפתחות גדולה של תנועה מוטורית: במקום עגלות וכרכרות רתומות לסוסים, החלו עם כניסת הבריטים לעיר לנוע רכבי הסעה ונסללו כבישים רבים במקום דרכי עפר. ביוזמה פרטית התארגנו נהגים יהודים בשנות ה-1920 ורכשו מעודפי הצבא הבריטי כלי רכב להסעת המונים, בעיקר לשכונות מרוחקות ממרכז העיר. החברות הזעירות נקראו "המהיר", "אחדות" ו"מרץ" (שעסקה בעיקר להסעה לשכונת הבוכרים). ההתארגנות החשובה ביותר, שמיזגה את כולן לחברה אחת, היתה "המקשר". היוזם להתארגנות זו ומייסד האגודה השיתופית (קואופרטיב) "המקשר" היה אברהם דוד ליכטמן, מזכיר מחלקת הארגונים של מועצת פועלי ההסתדרות. ללא הון התחלתי ורק עם חזון, ליכטמן קידם את הרעיון של ארגון ואיחוד רוב הנהגים ובעלי המכוניות בירושלים תחת קורת גג אחת. מאחורי יוזמתו, עמדה בעיקר הכוונה לבלום את חברות ההסעה הערביות, שניסו להשתלט על ענף חיוני זה.

תחנת 'המקשר' ברחוב יפו בראשית שנות ה 60 (צילום: מתוך ויקיפדיה)

המקשר דאגה לתחבורה ציבורית מסודרת בירושלים עם שכר אחיד לכל עובד, ועם מסירות רבה מצד מייסדיה להסעת נוסעים גם בתנאים ביטחוניים קשים, זאת ככל שהחריף הסכסוך הערבי-ישראלי.

בשנת הקמת הקואופרטיב, 1931, חיו בירושלים 51 אלף יהודים (מתוך אוכלוסייה של 90 אלף). ב-1944 היו 97 אלף יהודים (מתוך אוכלוסייה של 157 אלף) וב-1948 התגוררו כבר 100 אלף יהודים בעיר המערבית. ערב מלחמת ששת הימים ב-1967, מנתה האוכלוסייה היהודית בירושלים המחולקת 195 אלף נפש. חברת "המקשר" גדלה בהתאם, ונהגיה היו בחזית המאורעות הקשים של המרד הערבי בין השנים 1939-1936. בפרוץ מלחמת העצמאות, ובזמן המצור הכבד שהטילו עליה כוחות ערבים לכיבושה ולניתוקה ממרכז הארץ, חברי "המקשר" היו היחידים שהעזו לנסוע בדרכים. כלי הרכב המשוריינים שלהם חילקו לחם, חלב ומים לתושבי שכונות מרוחקות ונצורות. כאשר המונים יצאו לרקוד ברחובות ירושלים ולשמוח, בהישמע החלטת האו"ם בכ'ט בנובמבר 1947 על הכרזת מדינה יהודית, כבר נורו יריות ראשונות של מתנכלים ערבים לעבר אוטובוסים של החברה והחלו זריקות אבנים על האוטובוסים, בעיקר במעברם דרך שכונות ערביות ובסמוך להן.

הריסת שיכוני המקשר בשנת 2018

עקב ההחמרה הביטחונית הותקנו באוטובוסים של "המקשר", רשתות נגד אבנים, מוגנו כלי הרכב בלוחות פלדה – והנהגים צוידו באקדחים להגנה עצמית. למרות זאת לא פעם נפצעו או נהרגו נוסעים ונהגים כי עלו על מוקשים. האסון הכבד ביותר אירע ב-13 באפריל 1948, כאשר שיירת הדסה גדולה הותקפה באש תופת של מקלעים ורימונים, ומוקשים שהוטמנו במזיד, זאת תוך העלמת עין מצד הבריטים. 76 איש נרצחו ובהם רופאים, אחיות ועובדים רבים – כולל מנהל בית החולים. כל חמשת הנהגים שנהגו באוטובוסים המשוריינים נפלו, וזמן רב כלי הרכב המנוקבים והשרופים נשארו במקום. קרבות קשים התנהלו באזורים שונים של העיר, ברמת רחל למשל, שם התושבים עם אנשי "המקשר", עמלו בביצור עמדות והכנת בקבוקי מולוטוב נגד צבא מצרי. רבים מעובדי "המקשר" גויסו בעת המלחמה לשורות הצבא, 26 מהם נפלו בחזיתות השונות.

לקואופרטיב "המקשר" היתה זיקה קרובה לשכונת קרית משה שקמה בשנת 1925 (בסיוע קרן משה מונטפיורי). קרית משה היתה האחרונה בשכונות הגנים שהוקמו בעזרת הקרן. קדמה לה מזכרת משה, אוהל משה ימין משה וזיכרון משה. השכונה נחשבה באותם ימים כמרוחקת ממערב העיר, ונוהלה בידי ועד מקומי. קריית משה לא היתה מסונפת לעיריית ירושלים, ונזקקה לתחבורה ציבורית על מנת להגיע לרחבי העיר ולהסעת ילדים לבתי ספר. תחילה ועד השכונה חתם הסכם עם חברות הנסיעות הזוטרות שקמו בעיר, אך לא היתה מרוצה מהשירות. עם יסוד "המקשר", שחלק מנהגיה ומארגניה חיו בשכונה, הוועד העדיף לחתום הסכם הסעה עם החברה האמינה. ועד השכונה נענה גם לבקשת "המקשר" להקים את המוסך המרכזי שלה מול קרית משה בשטח סלעי רחב ממדים, שהשתרע מעבר לדרך שהובילה לבית הכרם ועין כרם.

מוסך המקשר (צילום: מתוך ויקיפידיה)

כמו כן, הנהלת המקשר פנתה בבקשה לוועד, למכור להם בפאתי השכונה בגבולה המזרחי שטח של כ-7 דונם לבניית משכנות למשפחות הנהגים. הוועד נענה לבקשה, וכך נבנו 15 בתים במשולש התחום כיום בין שדרות הרצל, רחוב פיק ורחוב קרית משה. התכנון נעשה על ידי האדריכל הידוע ריכרד קאופמן, שתכנן גם את יתר שכונות הגנים. כך קמה התת-שכונה – "שיכוני המקשר". הבתים היו דו קומתיים עם גגות שטוחים וקירות מצופים בטיח ולא באבן, בדומה לבתיה של קרית משה. המקימים ניצלו את העובדה שהשטח עליו נבנו קרית משה ושיכוני המקשר היו אז מחוץ לתחום שיפוטה של ירושלים (בה חל חוק הבנייה מאבן), וכך הוזילו את מחיר הבנייה (מה גם שהיה מחסור באבנים לבנייה). יחד עם זאת, היתה השקעה בגינון נאה בין הבתים ובראש כל שביל שהוליך לבתים ניטעו שני עצי ברוש.

בשנת 1945 חברת "המקשר" רכשה עוד 16 דונם בשטח שבין המוסך לשייח באדר (גבעת רם), וכך קמו גם "שיכוני המקשר" ב' ו-ג' אשר נהרסו ונעלמו עם סלילת כביש בגין. במפקד שנעשה ב-1939 גרו "בשיכוני המקשר" א', 40 משפחות (כ-170 נפשות). קרית משה ו"שיכוני המקשר" סופחו לירושלים רק לאחר מלחמת העצמאות.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

נציין כי שיכוני המקשר, שנבנו בחופזה, באיכות לא גבוהה ולא כוסו, כאמור, באבן נועדו להריסה החל משנת 2003, זאת במסגרת פרויקט פינוי-בינוי הראשון בירושלים. לאחר תהליך בירוקרטי ממושך וסחבת בת 15 שנה, 68 הדירות נהרסו בשנת 2018 – בהיותם בני 81 שנה. במקומם נבנים שני מגדלים בגובה 25 כל אחד, שאחד מהם כבר הושלם ומכיל 126 דירות (במגדל השני, שעדיין בבנייה, יהיו 104 דירות). בין שני המגדלים יהיה פארק עירוני ויוקם מרכז מסחרי. המגדלים זכו לשמות ביניים – רובע 1 ורובע 2 – ובסיום האכלוס ופיתוח השטח שסביבם יזכה המקום לשם "נאות המקשר".

עובדה מעניינת היא שהשם "המקשר" ניתן לקואופרטיב, תוך התייעצות עם חיים נחמן ביאליק שתכנן להיות תושב ירושלים, ואף רכש שטח לווילה בשכונת בית הכרם (על שטח זה הוקם גן ביאליק), אולם מותו בטרם עת מנע ממנו הגשמת תוכניתו. ביאליק ייעץ לחברה לאמץ שם זה כי היא תהיה "החבל המקשר" בין השכונות המגוונות והפזורות של העיר. הסמל של החברה נבחר בתחרות בין מספר אמני בצלאל. הלוגו מראה ידיים אוחזות בהגה על רקע חומות העיר ואחד משעריה. במרכז השער, בתוך מרובע, נמצאת המלה "י-ם", ומתחתיה מופיעות ראשי התיבות: ש.מ.ע. (שרות מכוניות עירוני).

מוסך המקשר החל דרכו ברחוב יפו, בשטח צמוד לשכונת אוהל שלמה, קרוב לבניין שערי צדק הישן. בשנת 1938 באירוע חגיגי הוא עבר למוסך משוכלל מול שכונת קרית משה, והיה למוסך הגדול ביותר בזמנו במזה"ת. בשל היותו חשוף להתנכלויות מהכפרים שייח' באדר וליפתא, נבנתה סביבו חומה והוקם מגדל שמירה. בזמן מלחמת העצמאות, האוטובוסים פוזרו בשטחים ריקים סמוך לבתי קרית משה, וחברי המקשר שמרו עליהם. במוסך הענק ניתן היה להרכיב כל חלק הנחוץ לאוטובוסים ולשפץ כל מנוע, ואפילו הורכבו בהדרגה אוטובוסים בשלמותם.

אוטובוס משוריין של המקשר (צילום: מתוך האלבום 'המקשר ליובלו לה שנות תחבורה צבורית בירושלים' באדיבות ספריית יד בן צבי)

מפות הפריסה של קווי "המקשר" משנות ה-60, מראות את הפריסה העירונית ואת אפשרויות ההגעה לכל שכונה ולכל יעד חשוב. הקווים למרכז העיר פעלו עד כמעט חצות, והחיים התרבותיים התמקדו אז בבתי הקולנוע ובתי קפה במרכז העיר. המפות מבליטות בין השאר את מועדון "מנורה", הכנסת הישנה וקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. מובלטים גם הרמזורים הראשונים של העיר בצומת המשולש (מפגש רחובות יפו, קינג ג'ורג' ושטראוס), שחנך ראש העיר מרדכי איש שלום. מספרי הקווים של תקופה זו נשמרו ברובם בפריסה המודרנית – כמו קו 18 לקרית יובל, 19 לעין כרם והדסה, 9 להר הצופים, 12 לבית וגן, 20 לעיר גנים, 15 לגבעת שאול ו-7 לרמת רחל.

"המקשר", הארגון הקואופרטיבי של התחבורה הציבורית בירושלים, טופח ופותח על ידי חבריו כאחד המפעלים הגדולים בבירה – הן במספר עובדיו ובסכום ההון שריכז. הוא היה למלווה נאמן של התפתחות העיר, הרחבת גבולותיה והגידול ביישובה.

ירושלים, בדומה לפרויקט הרכבת הקלה, הקדימה את כל ערי הארץ בהקמת איגוד אוטובוסים יעיל לשרות הציבור ("אגד" ו"דן" נוספו ב-1933). חברי המקשר היו חלק בלתי נפרד מאוכלוסיית העיר. בשנות ה-30 הנהגים היו עוצרים לכל אדם המרים ידו, גם אם לא עמד בתחנה מסודרת, ומורידים אותו היכן שביקש. לעיתים קרובות עבדו בחברה מספר בני משפחה – אחים ובנים – שבתקופות קשות של מחסור לפני קום המדינה, ובתקופה הקשה של צנע בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, מצאו פרנסתם בקואופרטיב, על כל הזכויות והבטחון הכלכלי שהעניק להם. החברה היתה מוערכת ואהודה בירושלים, הנהלת החברה התייחסה בכובד ראש לכל תלונה וחינכה את נהגיה לקדם כל נוסע בסבר פנים נעים ובסבלנות.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"