הפינה ההיסטורית: המוזיאון המספר את קרב הגבורה על ירושלים במלחמת העצמאות

בתחילת הדרך העולה אל ירושלים, במקום שפעם היה ידוע בכינוי 'באב אל וואד' וכיום הוא נקרא 'שער הגיא', שוכן לו מוזיאון יחסית חדש, אשר מספר את סיפורם של מאות אמיצים אשר פעלו בנמרצות ובנחרצות, תוך סיכון עצמי גבוה, כדי לפרוץ את המצור על ירושלים.

עם עדיין לא הבנתם – מדובר על 'מוזיאון החאן' בשער הגיא, הממוקם, כאמור, על כביש 1 לכיוון ירושלים. המוזיאון הוא אתר חובה לכל ירושלמי, בוודאי עבור הילדים שאינם מכירים את שהתרחש לפני כ-78 שנה, במהלך ימי הקמת מדינת ישראל. האמת, הוא אתר חובה לכל ציוני. ונראה כי הוא אכן מקבל את ההערכה הראויה.

המוזיאון נחנך רשמית ב-2020. דלתותיו נפתחו לביקורי הקהל הרחב במרץ 2021. הנתונים בינתיים מורים על הצלחה לא מבוטלת. עד היום ב-5 השנים שחלפו מאז הפתיחה לקהל הרחב, במוזיאון ביקרו כ-145 אלף בני אדם, כ-20 אחוז מהם תלמידים מבתי הספר בכל הארץ, 20 אחוז חיילים ואנשי כוחות הביטחון, 20 אחוז, גמלאים, והיתר – 35 אחוז מהמבקרים – הם בודדים, משפחות וקבוצות מטיילים.

מוזיאון החאן (צילום: אדם אקרמן)

אם עדיין לא ביקרתם – בהחלט מומלץ לעשות כן. מוזיאון חאן שער הגיא ממחיש באופן חוויתי, עוצמתי ואינטראקטיבי את המאבק על שמירת הדרך לירושלים הנצורה, בזמן מלחמת הקוממיות ואת גבורתם של מבקיעי הדרך ומלווי השיירות. אלו עשו הכל כדי לשבור את טבעת החנק והמצור שכוחות ערביים יצרו סביב העיר כדי לנתקה משאר הארץ. לערבים ברור היה שיש למקד את מעשי האיבה, שהחלו כבר בבוקרו של ה-30 בנובמבר 1947, ימים ספורים לאחר ההחלטה ההיסטורית של האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות (כ"ט בנובמבר), בפגיעה בדרכים המובילות לירושלים. הם פעלו להרעבת תושביה ולשבירת רוחם – ולבסוף קיוו לכיבושה של העיר. בתחילה היו אלו ערבים מקומיים בסביבות ירושלים, שתפסו את הרכסים שחלשו על הדרך לירושלים ופגעו בשיירות האספקה לעיר. בהמשך המצור התגבר בסיועם של הלגיון הירדני, הצבא המצרי ומתנדבי "האחים המוסלמים". שיירות האספקה עם המזון, הדלק והציוד הרפואי היו למטרות נעות בכביש העולה לירושלים. הערבים צלפו בהן מעמדותיהם על ההרים, ולאחר מכן הסתערו עליהן על מנת לרצוח את אנשיהן ולבזוז את המטענים. המאבק העיקרי בדרך מהשפלה לירושלים היה בשער הגיא – מעבר הרים צר, שהמכוניות העמוסות והמשוריינים נאלצו להאט בו נסיעתם.

וכך, ירושלים בת 100 אלף התושבים, היתה במצור משך כחצי שנה – מינואר 1948 ועד הכשרת "דרך בורמה" בראשית יוני 1948. סבלם של התושבים היה רב. השיירות שהצליחו לפרוץ לעיר בחודשים פברואר ומרץ, היו מגיעות פגועות ועם תכולה מועטה של אספקה. באמצע מרץ, ערב פורים, הגיעו לעיר 15 משאיות בלבד משיירה בת 30 כלי רכב. השיירה האחרונה הגדולה אשר הצליחה לפרוץ עם 60 כלי רכב ב-26 במרץ, עשתה זאת הודות להשתלטות זמנית על משלטים משני צידי הדרך. בגלל המחסור בכוח אדם ובנשק – והצלחת הערבים להתקין מחסומי דרכים והקושי להגן על כלי הרכב הלא משוריינים, הופסקה שליחת השיירות. ב-25 במרץ ניסתה עדיין שיירה גדולה להגיע לירושלים, אך היא הותקפה ואבדה 17 מאנשיה. בעקבות זאת הוחלט על מבצע "נחשון". כשלון שיירת נבי סמואל (שניסתה להגיע לגוש עציון) ושיירת יחיעם ושיירות נוספות – הראו את מחדל שיטת השיירות והצורך במבצע שיעביר את היוזמה לידי כוחות ההגנה. מבצע נחשון, שבו השתתפו כ-1500 חיילים היה המבצע החטיבתי הראשון של צה"ל. הוא נערך בין ה-5 ל-15 באפריל 1948. במהלך המבצע נכבש הקסטל – ועוד משלטים וישובים ערבים לאורך הדרך מחולדה לירושלים – והתאפשר לכ-600 משאיות להגיע לעיר ולהביא אספקה. כך יכלה ירושלים להחזיק מעמד עד פריצת "דרך בורמה", שעקפה את הכביש הראשי ובסיום הכשרתה המלאה למעבר כלי רכב, והסירה סופית את המצור על העיר.

שולחן הפיקוד המשוחזר במוזיאון החאן (צילום: אדם אקרמן)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

סיור במוזיאון שופך אור על הדרמה בה היו תושבי ירושלים תלויים בשיירות אספקה. הוא ממחיש את הקושי של פריצת הדרך לעיר והתעוזה של הנהגים ושל לוחמי האבטחה שליוו את השיירות. הביקור מבליט את "צוואר הבקבוק" הטופוגרפי, הצר והמוקף רכסים בבאב אל וואד, שגרם לבידודה של ירושלים ולכישלונות רבים בניסיונות שנעשו לפרוץ אותו. על רקע הכביש המודרני בן ששת הנתיבים, העובר כיום בסמוך לחאן, בולט הכביש הדו כיווני הנראה על מסכי התצוגה במוזיאון, שהיה ברוחב שישה מטר ב-1948. היטיב להגדיר זאת בני מרשק, קצין החינוך של הפלמ"ח, שתאר את הלוחמה על כביש זה במלים: "רוחב החזית היה כרוחב הכביש". תוך ירי מנשק קל, ולאחר מכן ממקלעים, מאות מתושבי הכפרים הערבים סביב, יכלו לפגוע קשות בשיירות שנעו בסמוך לחאן.

בהשקעה כספית גבוהה שופץ החאן המוזנח, שנבנה בשנת 1873 על ידי התורכים, במטרה לשמש כתחנה להחלפת סוסים וכמקום עצירה לשינת לילה. הדרך שערכה כיומיים בין יפו לירושלים, הוכשרה למעבר עגלות וכרכרות בשנת 1860. היא נסללה רק בשנת 1869, לקראת ביקורו של הקיסר האוסטרו-הונגרי פרנץ יוזף. החאן נבנה כפונדק דרכים, מול אחד ממגדלי השמירה, שהקים מושל ירושלים התורכי, לאורך הדרך להגנה על הנוסעים. משנת 1892 כאשר החלה לפעול הרכבת, בקו המחבר בין יפו לירושלים, התמעטה הפעילות בחאן. ליד החאן הוקם בשנת 1894 מבנה נאה על ידי משפחת כותנה הערבית מירושלים. המבנה ששימש עבור המשפחה כחווה חקלאית, ניצב עד היום לידו, ואמורה להיפתח בו מסעדה למבקרי המוזיאון. החאן המשיך לשמש כמקום מנוחה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן נזנח. בתקופת המרד הערבי 1939-1936, הקימו הבריטים במקום, תחנת נוטרים לשמירה על המעבר בכביש. לאחר החלטת כ"ט בנובמבר באו"ם, החל ליד החאן המאבק על הדרך לירושלים.

חדר הראיונות המוקלטים עם לוחמי העבר במוזיאון החאן (צילום: אדם אקרמן)

בשנת 1979 הוכרז החאן כאתר לשימור לאומי – מתוך מחשבה להופכו למוזיאון, להנצחת הקרבות לפריצת הדרך לירושלים. ברם, בשל החשש ליצירת "פקקים" בדרך אל העיר, התעכבה התוכנית עד שנבנה בשנת 2017, מחלף שפתר את בעיות הגישה לחאן. בשנת 2011, במלאות עשור לרציחתו של האלוף והשר רחבעם זאבי, יזם המשרד לענייני ירושלים, להקדיש את מבנה החאן להנצחתו. בעקבות התנגדות סוערת ומאבק ציבורי שעוררה יוזמה זו, שהובילו בני דור ההמשך של הפלמ"ח, התקבלה החלטת ממשלה שביטלה את קודמתה, וייעדה את האתר להנצחת מבקיעי הדרך ומלווי השיירות לירושלים.

המוזיאון מצויד במיטב האמצעים האור-קוליים המתקדמים. ניתן להאזין לעדותיהם המוקלטות והמוקרנות על מסכים של מהלך הקרבות, של המלווים, הנהגים, אנשי הקשר וחובשות הקרב, והמבקר חש כאילו החוזר לימי 1948. יתרה מכך, ניתנת למבקר האפשרות להחליט החלטות מכריעות בתחנות הפעילות האינטראקטיביות, כיצד היה נוהג לוא היה מפקד של שיירה מסוימת באותה תקופה. האם לאחר פגיעה בחלק הקדמי של השיירה היה נסוג וחוזר לשפלה עם יתר השיירה? האם להמשיך בניסיון הפריצה אל ירושלים? המבקרים משתתפים בנסיעה במשוריין ועוברים את החוויה הקשה, של היותם מותקפים וצופים בטיפול הניתן לפצועים. במקום ישנן תצוגות ואוספים של מפות, מברקים וכלי נשק מאותם הימים. כרזות וקטעי עיתונות הלקוחים מ 1948-1947 מקשטים את הקירות. כל הסרטים והתמונות המשולבים במיצגים השונים צולמו במהלך המלחמה, ובכך המוזיאון מצליח לשמור על האותנטיות ולבטא את רוח התקופה.

מבקרים בין התצוגות במוזיאון החאן (צילום: אדם אקרמן)

ביציאה מהמוזיאון, בסמוך לאוטוסטרדה רבת הנתיבים של כביש מס' 1, העוברת מעבר לגדר, נמצא קטע מתוואי הדרך שעברה ליד החאן ועליו מוצבים משוריין, משאית תובלה ואוטובוס, אשר היו בשימוש לפני 78 שנה. אותם אתם לבטח מכירים. כעת כדאי אולי לעצור גם במוזיאון ולהכיר את סיפורם.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים"ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".