מנזר ציורי קטן בלב העיר העתיקה, הקרוי מרקוס הקדוש, ברחוב אררט 5, מהווה את מרכזה של העדה הסיריאנית (הסורית-אורתודוקסית) האנטיוכית. זוהי אחת העדות הנוצריות הקטנות בירושלים, המשמרת את השפה הארמית. היא התפלגה מהכנסייה הקתולית על רקע ויכוח תיאולוגי לגבי טבעו של ישוע.
עדה זו נמנית עם ארבע הכנסיות המונופיזיות המזרחיות. בוועידה הכנסייתית בעיר חלקדון (כיום באזור האסייתי של איסטנבול) הוחלט כי על פי אמונת הנצרות הקתולית לישוע, יש שני טבעים: אנושי ואלוהי. העדות המזרחיות: הסורית, הארמנית, האתיופית והקופטית, לא קיבלו קביעה זו וטענו כי לישוע טבע אלוהי בלבד. אי לכך, עדות אלו גורסות כי מרים היא אימו של ישוע המשיח בלבד, ואין היא היולדת של האל עצמו. מחלוקת זו גרמה לכך, שעדות אלו החליטו לפרוש מהזרם הקתולי המרכזי. לאחר הפילוג נרדפה הכנסייה הסיראנית-הסורית על ידי קיסרי ביזנטיה, ומאמיניה נאלצו לקיים את פולחנם בסתר. הקנון של הברית החדשה מורכב מ-27 ספרים, והוא מקובל על רוב הכנסיות הנוצריות בעולם. בכנסייה הסורית-אורתודוקסית הקובץ מכיל רק 22 ספרים. האדם הנערץ בתולדות הכנסייה הסורית, שחי במחצית השנייה של המאה ה-6, הוא יעקב ברדוס, שריכז את מוסדות העדה, עד כדי כך שלעתים היא כונתה "הכנסייה היעקוביתית".
הסיריאנים טוענים כי היא העדה העתיקה ביותר בירושלים, ובמבנה שלהם התגורר השליח מרקוס (הוא יוחנן), שבידיו הפקיד ישוע את אמו מרים, לפני מותו על הצלב. אישור לכך הם מוצאים בכתובת מהמאה ה-6, שנחשפה בשנת 1940, בקיר הצפוני של המבנה. היא כתובה בניב סורי קדום בשפה הארמית, שהיתה נהוגה בזמנו של ישוע ובכתבי הקודש. כתובת זו מספרת כי זהו ביתה של מרים אם יוחנן, שהתגוררה בבית זה שנבנה מחדש בשנת 73, לאחר חורבן ירושלים בידי טיטוס. הסיריאנים מאמינים גם, כי במבנה זה התקיימה "הסעודה האחרונה", שלאחריה נתפס ישוע על ידי הרומאים ונשפט לצליבה. כן הם גורסים כי המנזר העתיק שימש כמקום מסתור לפטרוס (שמעון), תלמידו הקרוב של ישוע. במרכז הקיר של הכנסייה נמצא איקונין יקר ערך של מרים, אמו של ישוע, מחזיקה בבנה התינוק. לטענת הסורים הציור נעשה על ידי לוקס, מחבר אחד מספרי הבשורה של הברית החדשה, שהיה לפי המסורת גם צייר, אמן ופטרון האמנות. עוד מצא במקום אגן טבילה קטן, השמור במזבח מוזהב עטור בכיפה, המיוחס למרים אמו של יוחנן. הסורים מאמינים כי במקום התגורר הבישוף הראשון של ירושלים, יעקב אחיו של ישוע, שהארכיבישופים שלהם לדורותיהם מאז הם ממשיכיו.
נוצרים סורים בחצר הכנסייה (צילום: אדם אקרמן)
מרבית ההנחות האלו של הכנסייה הסורית אינן עומדות במבחן המדע הארכיאולוגי וההיסטורי, וקשה להוכיח את עתיקות השרידים שמתחת למבנה. ברם, המאמינים גורסים כי החורבן שפקד את ירושלים בשנת 70, הוא שפגע ביסודות המקוריים של הכנסייה. מומחים מתארכים את בסיסי העמודים בתוך הכנסייה וגם את הקמרונות הצולבים באולם לתקופה הביזנטית. אף על פי כן המקום מעורר כבוד כלפי העדה הקטנה, וכל פרט מעיד על אצילות וקדמות.
העדה הסורית-אורתודוקסית בירושלים מונה רק כאלף מאמינים, והמתחם משמש גם כמרכז קהילתי לכל הגילאים. עולי רגל יהודים ידועים שביקרו בירושלים בימי הביניים, מזכירים את עריקותה של עדה זו. בנימין מטודלה שסייר בעיר בשנת 1175, מספר על העדה "היעקוביתית" המשכילה המשמרת את מסורותיה. כך גם רבי עובדיה מברטנורא בבואו לירושלים בשנת 1488, מספר על הסורים היעקובים, ועל חילוקי הדעות בינם לבין חבריהם הסורים הקתולים.
האווירה הקסומה במתחם אינה פחותה מהתחושה שחשים, בעת ביקור בכנסיית הקבר או בכנסיית המולד בבית לחם. הנזירים במקום חובשים לראשיהם ברדס שחור, ששני חלקיו מחוברים בחוט רקמה. בכל חלק של הכובע רקומים צלבים, היוצרים יחדיו שנים עשר צלבים לבנים, כמספר שליחיו של ישוע. הנזירים עוסקים בתפילות, בשימור הכתבים העתיקים ושוקדים על המשכיות השפה הארמית. הם מעורבים גם בפעילות קהילתית: הפעלת הקשישים והעשרת הילדים בשעות הפנאי. לקהילה יש גם קבוצת צעירים המתאמנת בנגינה בחמת חלילים, וצועדת ברחובות העיר העתיקה בחגים. הם מתכנסים קבוע במועדון, השוכן בנפרד בחומת המנזר ומשמש עבורם כמרכז תרבותי. הקהילה מנסה לחנך את ילדיה על מורשתם הקדומה וללמדם את השפה הארמית ואת הכתב המיוחד, כדי שאלו לא ישכחו.
רוצים להישאר מעודכנים?
לסורים האורתודוכסים זכות תפילה באחת הפינות של כנסיית הקבר – במקום קבורתו של יוסף הרמתי שהוריד את ישוע מהצלב והטמינו בקבר שייעד לעצמו. כמו כן יש להם זכות תפילה בקבר מרים הנמצא בנחל קדרון, ו'בכנסיית העלייה' שבמרומי הר הזיתים. משך כל התקופה הערבית בארץ נודעו הסיריאנים בקשריהם הטובים עם השליטים המוסלמים. הם שמשו מתורגמנים, רופאים, מהנדסים וכך הצליחו לבסס מעמדם בירושלים. כהני הדת והנזירים עדיין דוברים את הניב הארמני של השפה הסורית, אך שאר בני העדה משתמשים בחיי היומיום בשפה הערבית. הכנסייה בארץ נתונה למרותה של הפטריארכיה הסיראנית בסוריה שמרכזה בדמשק. נציגה מייצג אותה בירושלים, הארכיבישוף המקומי ומושבי בכנסיית מרכוס הקדוש. קהילות סוריות אורתודוכסית מצויות כיום בהודו, בעירק, סוריה, ירדן וכן בהולנד ובשבדיה.
אקונין עתיק: מרים מחזיקה בישוע (צילום: אדם אקרמן)
הספרייה של מנזר מרקוס הקדוש נחשבת לאחת הספריות החשובות ביותר של כתבי יד סוריים במזרח התיכון. היא כוללת כ-500 כתבי יד, רובם בשפה הסורית (סורית-ארמית) ולצידם כתבי יד בערבית ויוונית. כתבי היד מתוארכים מן המאה ה-7 ועד המאה ה-19, ובהם עותקים קדומים של ספרי מקרא, ספרי תפילה, מזמורים, דרשות וכתבי אבות הכנסייה. רבים מן האוספים הובאו לירושלים ממנזרים עתיקים במסופוטמיה ובסוריה, במיוחד בתקופות של מלחמות ורדיפות, וכך ניצלו מהשמדה. הספרייה היתה ידועה במשך השנים בעיקר לחוקרים. במאה ה-20 הכינו להם קטלוגים מדעיים מפורטים. בשנת 2011 נסרקו כל כתבי היד באיכות גבוהה וכך קיימים כיום עותקים דיגיטליים, המאפשרים את שימורם. נציין כי בין העותקים נמצא נוסח "הפשוטתא" – התרגום הסורי הקדום של התנ"ך והברית החדשה, מן המאה ה-15 ולכן חוקרי המקרא מרבים להשוותם לנוסח תרגום השבעים והמסורה. לאחר מלחמת העולם הראשונה הועברו למנזר גם כתבי יד ממנזרים בדרום-מזרח טורקיה.
פרשה היסטורית מרתקת היא הקשר של המנזר עם גילוי מגילות מדבר יהודה ב-1947. הרועים הבדואים שמצאו את שבע המגילות הראשונות בכדים במערה בקומראן, מכרו אותן ממחיר פעוט לסוחר העתיקות מחליל שאהין (הידוע בכנוי קנדו) בן העדה הסורית-אורתודוכסית. הוא פנה אל הארכיבישוף אתנסיוס סמואל. כדי שירכוש אותן עבור ספריית מרקוס הקדוש. הארכיבישוף רכש ארבע מהן, בהן מגילת ישעיהו השלמה. המגילות הוחזקו תחילה בספרייה ולבקשת הארכיבישוף, מגילת ישעיהו נבדקה בידי הארכיאולוג פרופ' אליעזר סוקניק, שעמד על ערכה הרב. סוקניק שרכש את שלושת המגילות האחרות גם כן מידי הבדואים, עבור האוניברסיטה העברית – ניסה לרכוש גם את המגילות שבידי הארכיבישוף הסורי. ברם אתנסיוס, דרש מחיר שהאוניברסיטה העברית לא יכלה לעמוד בו.
הארכיבישוף הסורי שהבין שבידיו נכס כספי עצום שיכול לסייע לאחזקת המנזר ונזיריו, הבריח את המגילות לארה"ב. אתנסיוס ניסה למכרן לגופים ולמוזיאונים שונים בארה"ב. כאשר לא הצליח לקבל הסכום של רבע מיליון דולר שביקש עבורן, הוא פרסם מודעה בעיתון בדבר המגילות העתיקות שברשותו, בניסיון למכרן. הרוכש בעילום שם ובחשאיות, היה יגאל ידין בנו של פרופ' סוקניק. כך המגילות, ובראשן מגילת ישעיהו השלמה, היו לרכוש מדינת ישראל ועם בניית היכל הספר הופקדו בתוכו.
הארכיבישוף הסורי הנוכחי אנטיאס, ביקר כעת בתערוכה במוזיאון ישראל בה הוצג לראשונה העותק המלא והמקורי של מגילת ישעיהו. בתום הביקור התראיין ואמר, שאומנם רבע מיליון הדולר מפרנסים את נזירי המנזר עד היום, אך היה מוכן לוותר על כסף זה, ולהפקיד את המגילה העל-זמנית הזאת, לתצוגה במנזר מרקוס הקדוש (בתנאי טמפרטורה ואחזקה מתאימים). כך המנזר היה זוכה לפרסום עולמי ומרתק אליו אלפי מבקרים מידי שנה. על כל פנים, במנזר הסורי גאים שארבע מהמגילות החשובות ביותר שנתגלו בקומראן, היו שמורות בין כתליו כמחצית השנה.
בירושלים נמצאת גם כנסיית סנט תומס ובית הארחה צמוד לה, המהווים מרכז הפטריארכיה הסורית-קתולית. תומס יהודה היה אחד מ-12 תלמידי ישוע. לפי המסורת תומס הגיע להודו, והפיץ שם את הבשורה כי ישוע הוא גואל האנושות. בשל הטפותיו אלו הוצא להורג. הבניין המרשים של כנסייה זו, בסגנון בבלי-אשורי, עם גג תצפית בעל שדה ראייה נהדר, נמצא בדרך שכם בסמטת הכלדיים (הקרויה גם "סמטת המוות", כי בקרבות יוני 1967 צלף ירדני ירה ממנה אל עבר הצנחנים והרג אחדים מהם). הפטריארך הסורי-קתולי מושבו בלבנון והוא מקבל את הסמכתו מהאפיפיור ברומא. כנסייה זו מונה כארבעים משפחות בירושלים, כ-50 בבית לחם וכעשר ביפו. ברבת-עמון חיות בין 70-60 משפחות. כנסייה קטנה זו, שבכל העולם מספר מאמיניה כמאה 60 אלף, שייכת לארגון "הכנסיות הקתוליות המזרחיות". שתי הכנסיות הסוריות בירושלים: האורתודוכסית והקתולית, מתנכרות זו לזו, ובעת ביקור באחת מהן לא ישמע האורח כל התייחסות לזולתה.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"
תגובות