בית"ר. זהו, נגמרה העונה והמסך ירד. היא החלה בלי הרבה ציפיות. במהלך העונה הקבוצה רצה יפה, אבל עם האוכל בא התיאבון, שגרם לכולם לפנטז גם על אליפות וגם על הגביע. בסופו של דבר בית"ר, למרות עונה גדולה, יצאה בידיים ריקות מתואר, לאחר שחודש לפני סיום היתה תלויה בעצמה והיתה פסיעה מזכייה באליפות ובגביע.
לא נזכיר מהן הסיבות לפספוסים, וכבר כל העולם ובית"רו דש בזה. בוריס קליימן נתן עונה סבירה ופחות טובה משנים קודמות, למיקי סירושטיין היתה עונה מפתיעה לטובה, ומי ששיחק לצדו – טל כחילה, הביא עונה גדולה, עם הרבה נשמה ועם שער, שלדעתי, הוא שער העונה.
מרסל הייסטר היה לא יציב ומחליפו שון גולדברג היה טוב יותר בחלק ההגנתי. אנטואן קונט – שחקן מצוין, אך גם הוא לא היה יציב. מחליפו עופר ורטה עשה עבודת הגנה סבירה. וקלאודמיר פריירה היה מצוין. עד לחודש המכריע האחרון.
הלאה. אריק סאבו העלה הילוך והשתפר בחלק האחרון של העונה. אופיר קריאף המצוין סחף אחריו הרבה שחקנים, רק שהגעתו העלימה כליל את תגלית העונה שעברה – דוד קלטינס.
החלק ההתקפי היה משכמו ומעלה. עידן ורד עד לפציעתו היה השחקן הטוב בארץ, ולמרות חסרונו, בית"ר במפתיע הצליחה להסתדר. חן עזרא היה חד במיוחד בשליש האחרון, שבו לא הפסיק לכבוש.
איתי שכטר? עד לפציעתו נתן עונה אדירה, עם שערים, בישולים, סחיטת פנדלים ומנהיגות קבוצתית. ואנתוני וארן עד לפרשה היה חד כתער, והוא ללא ספק תגלית העונה.
בקיצור, הכל היה טוב ושמח חוץ מסיום העונה.
הפנים קדימה, והעתיד לוט בערפל. בין אם אלי טביב מתכוון לעזוב ובין אם לא, העסק תקוע, ועד שטביב לא יחתוך לכאן או לשם, הגלגלים הצהובים עומדים מלכת ויש חשש גדול לקבוצה ולקיומה החיובי.
רוצים להישאר מעודכנים?
ימים יגידו.
עכשיו זה נראה שחור ומדכא.
