יערה ישבה בכיסא הנוח שאותו קבעה ליד החלון הקדמי שלה. מבחוץ הבחינה בעוברים והשבים שעושים את דרכם לשוק מחנה יהודה. לעתים אפילו זיהתה כמה מהם על אף שהדמויות היו קצת מטושטשות בשל הרשת הכהה שבעלה המנוח התקין בחלון. נקודת התצפית שלה בחלון הפכה למרכז חייה. בעלה יוסף לא אהב במיוחד את ההתעסקות בחלון. "תמצאי לך חיים" נהג לומר ליערה. היא רק חייכה. לא היה לה מה לחפש בבית הכנסת של האוּרפלים שאותו פקד יוסף בכל שבת. היא היתה בכלל אשכנזיה, ולא ייחסה לנושא העדתי חשיבות ייתרה. יוסף היה מזרחי גאה, והיא היתה סתם ישראלית. מבחינה תרבותית שניהם היו ישראלים מובהקים, שמעו יותר שלמה ארצי מאשר מוסיקה מזרחית ושניהם הצביעו בעד הליכוד. אביו של יוסף היה דווקא עסקן עדתי במפא"י, אוהד מושבע של דוד בן גוריון ובכל זאת איש מסורתי שחבש תמיד כיפה שחורה. הוריה של יערה היו אנשי ליכוד ותיקים, שוחריו של מנחם בגין אבל לא אהבו במיוחד את הקנאות שחלחלה לליכוד בשנים האחרונות. יוסף נטה לליכוד בגלל חבריו מהשכונה הסמוכה לשוק מחנה יהודה; יערה התחנכה על ערכי הליכוד וארץ ישראל השלמה וקיבלה אותם כדבר מובן מאליו. הם היו זוג נהדר. ילדים אמנם לא נולדו להם אבל הם שיתפו איש את רעותו בכל דבר. כאשר יוסף חלה יערה קלטה מיד את גודל האסון. היא הבינה את הבדידות שתנחל בלעדיו, ואת החיים הקשים שאלמנות עוברות בשכונה שלהן. אחרי מותו החלה להכין את הקן שלה, ונהנתה מכל רגע. ביתה יהיה עתה מבצרה, ורק מתי מעט נבחרים יורשו לפקוד אותו. הדירה היתה בסדר גמור: מסוידת, מרוהטת עם מקלט טלוויזיה ענק. גם הספרייה הגדולה עמדה לרשותה. יוסף קרא המון ספרות חילונית, מקורית ומתורגמת, והיא התחילה לקרוא באורח שיטתי את פרנץ קפקא ואת תומס מאן. הוא נפטר, אבל מורשתו הרוחנית התחילה להשפיע עליה דווקא עכשיו. יוסף השאיר לה פנסיה טובה, ובהיעדר דאגות כלכליות היא שקעה עמוק בחייה שלה בשכונה.
יערה כמעט שלא יצאה מבית. ביום הבחירות לכנסת באו כמה פעילי ש"ס (שלהם יוסף שלה בז בכל לבו) "להסיע אותה לקלפי". היא סירבה בתוקף, אמרה להם בגלוי שהיא הולכת להצביע בעד הליכוד והם עזבו בשקט. הקלפי שלה היה בבית הכנסת, היא הצביעה ליכוד אבל אמרה לעצמה בפעם הבאה היא תחשוב באורח עצמי על הפתק הרצוי בעיניה. ההצבעה סמלה לפתע בעבורה את החופש החדש שקיבלה מהחיים. כיוון שהיתה אישה יפה מאוד היא הבחינה היטב במבטים שנשלחו אליה כאשר יצאה לקנות בשוק. היא לא אהבה לצאת ועד מהרה מצאה לה נערה ישראלית צעירה שתעשה בעבורה את הקניות. בהדרגה חזרה לעבודתה במשרד עורכי דין ברחוב בן יהודה. היא הסתפקה במשרה חלקית, ורק לעתים רחוקות הלכה לקולנוע לבדה. היא התגעגעה מאוד ליוסף אבל מטבעה היתה אישה מעשית. היא הבינה היטב שהוא לא ישוב עוד, ומצאה את עצמה כמעט נהנית מהערגה אליו. לרגשות האלה חדרה איזו מתיקות מיוחדת וענוגה, שכמוה לא חוותה בימי חייו של יוסף. היא התייצבה על משמרתה ליד החלון, וחיוך קל היה נסוך על פניה.
(צילום: אסף קרלה)
גבר בערך בגילה עבר ליד חלונה, הציץ אליה וחייך. הוא היה נאה למדי, ויערה הסתקרנה. כל זה חלף כהרף עין. עד מהרה ראתה אותו בקצה הרחוב בואכה השוק. היא השגיחה במדבקה הירוקה על תיקו האופנתי. שם המפלגה מרצ בלט מאוד על רקע השוק הירושלמי כל כך. היא הבינה שהוא לא שייך לעולם שלה בשום צורה אבל לא הצטערה על כך יתר על המידה. ההורים שלה יעשו פרצוף? עוד לא הגענו לכך. בינתיים המדבקה רק העמיקה את אחיזתה במחוזות הפנטזיה. היא קיוותה שלא קוראים לו "יורם". זה היה גומר אותה בשכונה ואולי גם בקרב בני משפחתו של יוסף, שהיו קרובים אליה מאוד. בסופו של דבר נודע לה שקוראים לו "דורון". זה הגיע לאוזניה בצורה הכי פשוטה שניתן לצפות. איזה גבר הלך מאחוריו וקרא לו "דורון", וחביב לבה נענה, חייך ודיבר איתו ארוכות. החיוך שלו היה שובה לב ויערה חשבה שמגיע לה לזכות בו. מוזר, חשבה לעצמה, תמיד בזתי לרומן הרומנטי ועכשיו אני רוקחת אותו בתוך לבי, על אף שאין לו שום אחיזה במציאות. מקץ ימים אחדים דורון שוב חלף ליד חלונה. היה יום אביבי נאה, יערה לבשה שמלה אדומה וקצת חשופה, והיא הציצה מתוך החלון וחשפה את שיניה הצחורות בחיוך נהדר.
רוצים להישאר מעודכנים?
דורון הציץ בה כאילו ראה אותה בפעם הראשונה. היא רצתה להזמין אותו לקפה אבל התאפקה. כיוון שכך דורון המשיך בדרכו. יערה נשארה עם צביטה גדולה בלב, אבל קלטה שלא תוכל לשנות בהרבה את מצב הדברים. היא נותרה שקוּטה בחלון, בכתה קצת והבינה שההזדמנות התבזבזה. יערה שקעה בהרהורים, "שרעפים" בלשונם של הספרים הישנים שהשאיר לה יוסף. היא קלטה שמין הוא נושא זניח בעבורה בעת הזאת. היא רצתה רוך, יחסים נימוחים מרוב עדנה. ודורון הפך לסמל של רצונותיה.
חברתה גילה טענה שיערה מחפשת "סטוץ'", ויערה הבינה שגילה איננה מבינה כלל את מורכבותם של היחסים בין בני אדם. דורון קסם לה דווקא בשל זהותו הערטילאית. איש יפה, רזה מאוד, ואפילו המדבקה של מרצ הוסיפה משהו לרוחניותו, לפחות בעיניה. בימים האחרונים הוא נעלם מהרחוב המוביל לשוק, והיא התחילה להתגעגע. הכמיהה לדורון טשטשה קצת את האבל על יוסף. האם היא בוגדת בבעלה המנוח? היא הבינה שיש לה תשוקה לחיים, והיתה בטוחה שיוסף דווקא מבין ללבה. כאשר דורון הגיע שוב אל מול חלונה היא פתחה את החלון לרווחה וקראו בשמו. זה היה הצעד הנועז ביותר שעשתה מימיה. דורון חייך, נאות בשמחה להזמנתה לשתות קפה בביתה ורק אחרי ששוחחו ארוכות אמר לה בפשטות שהוא הומו וגר עם חבר. יערה הופתעה מעצמה. היא חייכה בנעימות ואפילו חיבקה את דורון, כמו חברה ולא כמו מאהבת. היא קלטה שמשהו התרחש בעולמה. בשכונה לא היו הומואים מוצהרים ודורון היה התגלות חדשה בעבורה. עכשיו יש לי ידיד, אמרה לדורון, ואני פנויה נפשית לחפש גם גבר חדש. יערה נשארה ליד החלון, דורון הלך לו אבל שום דבר לא יהיה כפי שהיה.
