אריק עשת (צילום: עירן פיטוסי)
אריק עשת (צילום: עירן פיטוסי)

"יש סטיגמה שבירושלים אין קהל, ואנחנו ההוכחה שזה לא נכון"

אריק עשת, מנהל תיאטרון האינקובטור, מדבר על מצב התרבות בעיר ומספר על ההצגה “איוב”, שבה הוא משחק בתפקיד אלוהים: "תפקיד מחייב עם הרבה אחריות"

פורסם בתאריך: 1.9.17 11:08

ביום שלישי הקרוב (5.9) תתקיים בבית מזי”א סוג של פרמיירה להצגה “איוב” בהפקת תיאטרון האינקובטור, שהצגה יחידה שלה הועלתה במסגרת פסטיבל ישראל לפני כשלושה חודשים.

לקראת הבכורה המחודשת שוחח “כל העיר” עם מנהל תיאטרון האינקובטור אריק עשת, שמככב בהצגה בתפקיד מיוחד ומעניין – אלוהים – על מצב התיאטרון ותעשיית התרבות בעיר וגם, כמובן, על העיבוד המיוחד לסיפור התנכ”י המוכר.

“במאי ההצגה, יוסי עזריאלי, לקח את הטקסט המקורי וערך אותו מהתנ”ך להצגה שמבוססת על המקור”, מתייחס עשת להצגה “איוב”. “זו פעם ראשונה שעושים ניסיון להמחיז את הטקסט המקורי, שהוא טקסט מאוד חזק בשפה התנ”כית וזה חלק מהאתגר. תיאטרון האינקובטור נותן דגש מאוד חזק לשפה ואנחנו עושים מאמץ להחיות את השפה העברית. מבחינתי זה נועד גם למנף את השפה והמילה העברית”.

ואיך זה בא לידי ביטוי בהצגה?
“כמו בטקסט המקורי, גם ההצגה נוגעת בשאלות שונות. אין פרשנות הלכתית בעיבוד של עזריאלי, אלא שאלות עקרוניות של אמונה. הספר “איוב” מעלה בעיקר שאלות ולא פותר את הכל וכך גם המחזה. הוא אמור בעיקר להציף אותן והקהל אמור לשפוט בעצמו”.

איך ההרגשה לגלם את דמותו של לא פחות מאשר אלוהים?
“זה מאוד נחמד ויש מאחורי זה הרבה אחריות. כשחקן ההתעסקות והטיפול בטקסט שלו הם אתגר מאוד גדול וזה כיף להשתמש בשפה כזו גבוהה. הטקסט הוא בעל עוצמה כבירה ואני מאוד נהנה. הבימוי גם מגביה אותו יותר, בכך שהוא משתלב עם מוזיקה שנכתבה במיוחד עבור המחזה”.

מתוך ההצגה "איוב" (צילום: ז׳ראר אלון)

מתוך ההצגה "איוב" (צילום: ז׳ראר אלון)

 

איך מגיב הקהל הירושלמי להצגות של תיאטרון האינקובטור?
“יש סטיגמה שבירושלים אין קהל, ואנחנו ההוכחה שזה לא נכון – כשיש דברים טובים אז הקהל מגיע ומצביע ברגליים. ההצגה “העיר הזאת” רצה כבר חמש שנים והיא סולד אאוט עד היום. הקהל בירושלים לא נגמר, יש בעיר קהל והוא מגיב מצוין. “איוב” היא הצגה מאתגרת לאנשים שרוצים לשבת מול טקסט לא קל, להקשיב ואפילו מומלץ לעשות שיעורי בית ולקרוא את הספר לפני כן. אם “איוב” ירוץ או לא זה רק הזמן יגיד. ההצגה הראשונה בתיאטרון ירושלים היתה מלאה והקהל בא”.

מה מייחד את תיאטרון האינקובטור?
“במשך שנים ניהלתי את סטודיו לניסן נתיב בעיר והתסכול הגדול, כמי שניהל את בית הספר ואת התיאטרון, היה שהבוגרים עוזבים את העיר ביום שבו הם מסיימים את הלימודים. אני ירושלמי והקמתי את בית הספר כדי שתהיה בירושלים סצנה תרבותית מתוך התסכול הזה והרצון לייצר תעשיית תרבות ירושלמית. תרבות היא בסוף תעשייה וצריך שכל המרכיבים שלה יהיו נוכחים בעיר, גם שחקנים, גם כותבים, גם תאורנים וכו’ ולאורך השנים זה קרה מעט מדי. אז הקמתי את האינקובטור עוד כשהייתי בניסן נתיב וכעבר זמן התמקדתי רק בו. גם מקור השם שלנו – “האינקובטור” – הוא ניסיון להביא את בוגרי בתי הספר בירושלים ולהשאיר את היצירה בעיר. זה מאבק סיזיפי שלא קורה בשנה או בשנתיים אבל אני מאמין שעוד עשר שנים נראה את התוצאות אפילו מעבר למה שאנחנו רואים עכשיו. יש בירושלים יותר מעצבים, יותר תאורנים ולאט לאט נוספים עוד גופים שמקיימים את אותו מאבק ביחד איתנו על תעשיית התרבות בעיר. חלק גדול מהעשייה שלנו הוא לזהות יוצרים צעירים עם פוטנציאל, לתת להם את התשתית ואת הדחיפה להתפתח וליצור בעיר, לשווק את עצמם מכאן”.

מילים אחרונות לסיכום?
“איוב הוא הרפתקה אמנותית כבירה ואני מאוד ממליץ לאנשים להגיע אליה. זוהי חוויה יוצאת דופן שאסור לפספס וכדאי מאוד גם לעקוב אחרי תיאטרון האינקובטור שפונה בעיקר לקהל צעיר”.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר