יום השואה בפתח והוא מביא עמו, מלבד הזיכרונות הלאומיים, סיפורי הכאב ומעשי הגבורה, גם את סיפורם האישיים של האנשים שחיו את התקופה, הגיעו לישראל והיו בין מקימי מוסדות התרבות החשובים בארץ. השנה מציין מוזיאון ישראל מאה שנים להולדת אחת הדמויות הבולטות בתחום, יעקב פינס, בתערוכות מיוחדות בבית אנה טיכו ובסדנת ההדפס. התערוכות נפתחו ביום שלישי האחרון.
מוזיאון ישראל (צילום: תומר אפלבאום)
יעקב פינס נולד בגרמניה בעיירה בשם הקסטר. בגיל 14 החליט, למורת רוחו של אביו הווטרינר, כי הוא רוצה לעסוק באומנות ולשם כך הקדיש את חייו. משפחתו, שהבחינה במתרחש בגרמניה, בחרה להגר ממנה לאחר ליל הבדולח אולם חלקם נותרו בגרמניה, שם החלו לצלצל פעמוני המלחמה. מרבית בני משפחתו שלא עזבו את המדינה, נספו. פינס עלה לישראל בגפו בשנת 1936 וחבר לקבוצה החלוצית 'שיבולת'. לאחר חמש שנים עבר לירושלים, שם התגורר עד מותו בשנת 2005.
תערוכות מחווה ליעקב פינס (צילום: יח"צ מוזיאון ישראל)
בשנותיו הראשונות בירושלים לקח חלק בפעילותו המתחדשת של בית הספר לאומנויות 'בצלאל', שם אף עבד כמרצה בהמשך חייו. את פועלו בתחום האומנות הוא קיים לצד קבוצת אומנים שגרו גם הם בעיר באותה תקופה, וביקשו להקים אי של תרבות אירופית. במרוצת השנים גילה עניין רב ביצירות חיתוך עץ ואסף פריטי אומנות ממזרח אסיה שלימים הפכו, בתרומתו, לרכוש מוזיאון ישראל. יצירותיו של פינס נודעו בעולם כולו, ואף הוצגו במוזיאון הסמית'סוניאן שבארה"ב.
תערוכות מחווה ליעקב פינס (צילום: יח"צ מוזיאון ישראל)
כגלעד לפועלו בתחום האומנות ניתן מדי שנתיים פרס יעקב פינס לאמנים הממשיכים את דרכו. כעת מתכבד מוזיאון ישראל להציג שלוש תערוכות לזכרו, אחת בבית טיכו ושתיים בסדנת ההדפס, שם הביא לעולם רבות מיצירות האומנות שלו.
רונית שורק, אוצרת התערוכה בבית טיכו מספרת ל"כל העיר" על הקשר שהיה לה עם פינס: "הוא היה סוג של מנטור, אדם שאני מאוד מעריכה ואוהבת. היתה לי הזכות להיות בקרבת אדם שלו אוצרות תרבות כל כך חשובים בבית. עשינו יחד תערוכה בבית האומנים בשנת 2000, תערוכה שבה אני הייתי האוצרת אבל ראיתי את עצמי בתור תלמידה. למדתי המון רק מללכת אחריו ולראות אותו. האומנים האלה, מאירופה ובעיקר מגרמניה, היו אנשי תרבות מאוד מגובשים, אבל פינס עצמו ידע לתקשר, לדבר, לרתום אנשים צעירים וכל כך שונים ממנו מהרבה בחינות. למדתי ממנו הרבה, גם מבחינת תוכן וגם מבחינת צורה".
תערוכות מחווה ליעקב פינס (צילום: יח"צ מוזיאון ישראל)
נראה שרבות המילים לתאר את פינס ואת פועלו, אולם שורק הצליחה להכניס נקודות מרכזיות בחייו לכמה משפטים פשוטים: "הוא היה דמות ירושלמית ממש מיתולוגית. הוא זכה גם בפרס ירושלים לאומנות ב־1962, והיה יקיר ירושלים. אני הכרתי אותו במסגרת העבודה שלי במוזיאון.
הוא גר ברחוב אתיופיה 5, בקומה השנייה של בית מאוד מיוחד, בית ערבי ישן. הוא היה אספן של אומנות ממזרח אסיה ועשה לעצמו סלון שאליו אנשים יכלו לבוא. הוא ישב עם כל מי שהתעניין באומנות אסיה, לימד אותו והראה לו עבודות. היה לו אוסף ענק ממזרח אסיה, שאותו אסף במשך 60 שנה".
עבודותיו של פינס, שכאמור זכו לתהודה בינלאומית, עוסקות בתחומים רבים ומגוונים ומהוות חלון ראווה אל תוך חייו של האדם המיוחד. התערוכות עוסקות בנושאים שונים שבהם עסק לאורך חייו. התערוכה בבית אנה טיכו נקראת "אירופה: הרהורים", ובין הסדנאות בסדנת ההדפס תעלה תערוכה בשם "פרספקטיבות של מחאה". נראה שסיפורו של פינס מעלה תכנים רבים שעודם עדכניים וחלקם רלוונטיים.
