אין מחלוקת שהמועמד הכי אטרקטיבי בבחירות לכנסת הוא מנחם בגין. ראש הממשלה לשעבר הפך להיות כוכב בשידורי התעמולה של רשימות רבות – מדובר בדמות שכולם רוצים להיות מזוהה איתה ועם ערכיה, שכנראה מתו גם יחד איתו. אחד הפורמטים שעלו ברשת ובטלוויזיה לקראת הבחירות – "מופע הבובות של אבנר", במסגרתו בובות בדמויות של בגין, דוד בן גוריון, בנימין זאב הרצל, גולדה מאיר, משה דיין – ואפילו אלביס פרסלי ומרלין מונרו, מראיינות מתמודדים ואנשי ציבור בלוקיישנים שונים ברחבי ירושלים. מי שעומד מאחורי הבובות הוא אבנר קירש, איש תקשורת ואמן. קירש, ירושלמי לשעבר ודמות מוכרת בחיי הבוהמה בעיר, התארח עם הבובות בערוץ 20 ומעלה לרשת סרטונים יחד עם שותפו למיזם הצלם אמיר שרצר.
- סטארבקס בירושלים? כל האמת מאחורי המתיחה ששיגעה את הירושלמים ברשת
- הקומדיה החדשה בתיאטרון החאן
- הגלריה הייחודית בעין כרם פותחת את הדלתות
"מופע הבובות של אבנר נולד מחיזיון שלבובות יש כוח", מספר קירש בשיחה עם "כל העיר", "אני רואה את זה ברחוב, וזה תופס לאט לאט בפייסבוק. הבובות תמיד היו חלק ממני, והמטרה שלהן היא בראש ובראשונה לשמח. זו נקודת החוזק שלהן, כמו גם נקודת התורפה. להבדיל מאנשים אחרים – כמו שי שטרן וארץ נהדרת, שלעתים מגחיכים את מי שעומד מולם, לי לא נעים לרדת על אנשים. אני מאמין שמאחורי כל אדם יש נשמה. בראיונות של הבובות עם האנשים אני מנסה לרקוד ולצחוק איתם. אני רוצה שאנשים יהיו שמחים, לצד הציניות ולצד ההומור".
הבובות לבחירות (צילום: אמיר שרצר)
קירש מספר כי הבובה הראשונה שנולדה היתה של הרצל. "תמיד הייתי אומר לאשתי, שהיא העוגן שלי, אישה נהדרת שתומכת בי ומפרגנת לי – מה הרצל היה אומר על זה, ומה על זה. והבובה הראשונה שאותה יצרה הבובנאית שרונה מועלם לפני שלוש שנים היתה של הרצל. אחר כך הגיעו בן גוריון ובגין. היום אני חושב שזה הפך להיות פורמט מנצח. כשבגין, כשהרצל, כשאלביס מראיינים אנשים הם נפתחים".
קירש, 49, נולד וגדל בירושלים, היום מתגורר בתל אביב, אביו – מיכה קירש, היה פרקליט מחוז ירושלים המיתולוגי. קירש והבובות הגיעו עד כה למוסדות ירושלמיים כמו קפה אביחיל במלחה, שוק מחנה יהודה ומסעדת פינתי. "יש להן אפילו תמונה בקיר הכבוד של פינתי", מספר קירש, "מאיר מיכה, הבעלים, הבין את הכוח של הבובות. בכלל, בירושלים יש עדיין אינטימיות וקרבה, אני כל הזמן מוצא את עצמי חוזר לעיר הזו ומבקר בה המון".
ח"כ מירב בן ארי והבובה בגין (צילום: אמיר שרצר)
"תנאי הקבלה הראשון במועדון הבובות של אבנר זה למות", מציין קירש. "וזה כי אני מתגעגע למשפחה שלי. עברתי סדרה של אובדנים – אמא שלי רחל קירש, אליה אני כל כך מתגעגע, נפטרה מסרטן כשהייתי בן 28. אחרי זה אבא שלי, מיכה קירש, שהיה אבא טוב, נפטר לפני שבע שנים מהתקף לב. מה שריסק אותי זה המוות של דודה שלי רות קירש. היא לא התחתנה מעולם, הייתי כמו בן בשבילה. אחרי שלאחרונה היא נפטרה בי נכנס בי דיכאון", חושף קירש, "הרגשתי חוסר איזון – אח שלי קלט שמשהו לא בסדר איתי והלכתי לטיפול. היום אני מטופל"
קירש מספר כי בעקבות ההתמודדות האישית שלו, הוא עובד בימים אלה על סרט שיעסוק בשבירת הסטיגמה סביב הפרעה דו קוטבית. "אני עובד על סרט על כך שזו לא בושה להיות עם הפרעה דו קוטבית. אני רוצה להוציא את זה החוצה, לשבור את התקרה. כאדם בדיכאון העולם סוגר עליך. אבל כמו שעכשיו אתה למטה, אפשר להיות מאוזן על ידי תרופות ועל ידי מילה טובה ועשייה פוריה. המסר שאני רוצה להעביר שתמיד אפשר להיעזר ולא לשקוע במרה שחורה. אצלי הבובות הן התרפיה בשבילי. שנים הכירו אותי כילד מבסוט וצוחק, כשהייתי כתב בחדשות המקומיות בירושלים איכשהו נכנסתי ללבבות של האנשים. היום אני רואה את עצמי כליצן שמח, שחווה לעתים גם עצב. הבובות שמדברות עם אנשים זה מצחיק, הרעיון הוא שאנשים ירימו את הראש, ישמחו ויצחקו, מה עוד נשאר חוץ מזה?".
