דעה | מפולגים: להפועל יש אמנם קבוצה אחת אבל שני קהלים, וזיו אריה מבין זאת היטב

זיו אריה זיהה נכון שמדובר רק בחלק קטן מהקהל שקורא לו להתפטר. רוב האוהדים, כולל ילד בן 4 שאביו כתב מכתב בשמו, תומכים בו. ולא סתם תומכים, אוהבים אותו. הנה מה שעל פניו יכול באופן תמים להישמע פרדוקסלי: אריה אמנם הציע בעצמו להתפטר, אך כעת הוא כנראה לא מסכים עם אלה ביציע הקוראים לפיטוריו.

ובכן, קשה להיות תמימים בסיפור הזה. אפשר לשמוע באופן מהדהד גם מה לא נאמר: אריה לא אמר שהוא מבין את האוהדים הקוראים לפיטוריו, וגם לא הזכיר שבעצמו חשב כמוהם והציע את התפטרותו. לא, נדמה כי אריה זיהה שכאן יש סיפור אחר. ונדמה כי לקח את אותו סיפור אחר ונעזר בו כדי להציג לראווה תמיכה גדולה מצד החלק הארי בקהל. ומהצד השני, הקהל שמתנגד לאריה – אובחן. והנה האבחון:

אמור לי אם אתה בעד או נגד זיו אריה ושי אהרון, ואומר לך אם אתה אוהד קטמון או אוהד הפועל המקורית. זה הכל. מספיקה קריצה קטנה מול המצלמה בראיון בסיום המשחק, מספיקה אמירה ש”רוב הקהל מאמין בדרך הארוכה של המועדון הזה”. ומה עם החלק האחר של האוהדים? טוב, נו, הם בכלל הצטרפו לדרך לפני רגע ממש. אולי הם, רק אולי, חלילה, אסור להגיד כי זה יפגע באיחוד, אבל אולי הם קצת, ממש קצת, טרמפיסטים?

לצערם של חסידי האיחוד – אריה מזהה נכון: שאלת הזהות של הפועל לא נפתרה והיא קורעת את היציעים. אריה ואהרון הם סממני זהות מובהקים של קטמון. זה הופך את גילויי התמיכה או ההתנגדות להם – לבלתי ענייניים, לחשודים מראש. אריה יכול להיות מאמן מבריק או כושל, אהרון כנ”ל – ובכל מצב הקולות המתנגדים והקולות התומכים יישארו באותן מנגינות.

מאמן הפועל למעשה משנה נושא ומרחיק את הביקורת באמצעות טענה – לא קשורה אך צודקת בפני עצמה – כי בקרב חלק מהאוהדים קיימת שמחה לאיד.

זהו הסיפור הטראגי של הפועל – קבוצה מפולגת. אריה נעזר בקרע כדי להציג צבא תומכים, וזאת מפני שגם הוא יודע: הפועל יש היום רק אחת, אבל קהלים יש לה שניים.