האיש פה בתמונה הוא סרן יעקב פריי, ירושלמי, תושב שכונת קטמונים. הוא בן ה-26 בלבד, והוא ממלא את אחד התפקידים הכי קשים שיש – ראש מדור נפגעים מקחצ"ר (קצין חי"ר וצנחנים ראשי) – מה שהופך אותו, בעל כורחו ולצערו (ולצער מדינת ישראל כולה), לאחד האנשים העסוקים ביותר בימים טרופים אלו, ולאחת הדמויות החשובות ביותר עבור משפחות חללי צה"ל ופצועי המלחמה הנוכחית (ובכלל).
זהו, כמעט מיותר לציין, תפקיד מאתגר מאין כמוהו. מדור הנפגעים עליו הוא אחראי מלווה את משפחות השכול ממש מהרגע הראשון. "אנחנו נמצאים שם עבור כל משפחה חדשה שנכנסת למעגל השכול", אומר פריי בראיון ל"כל העיר", אחרי חצי שנה של עבודה אינטנסיבית ובלתי פוסקת. "זה מתחיל כבר מההודעה, שנעשית על ידי יחידת 'מודיעי נפגעים' – האנשים שדופקים על הדלת ומבשרים את הבשורה הקשה מכל. מאותו הרגע – זה התפקיד שלנו ללוות את המשפחה. בשבעה, אחריה ובכל מה שצריך. זה תפקיד בהחלט מורכב, ואנחנו נמצאים שם עבורם בכל דבר שלא יצטרכו".
ההתמודדות של פריי ופקודיו במלחמת 'חרבות ברזל' נראית על סף הבלתי אפשרית. למעלה מ-600 חללים (והמספר ממשיך ומטפס כל העת) ואלפים רבים של פצועים – זהו המחיר הכבד שגבתה עד כה המלחמה. ואת הטיפול והליווי, שהוא לרוב הרבה יותר אינטנסיבי וצמוד במהלך השנה הראשונה, מבצעים סרן פריי ופקודיו.
השבעה, כמובן, היא רק ההתחלה שנותנים פריי ופקודיו למשפחות. "עם סיום השבעה אנחנו למעשה אלה שתופסים פיקוד", הוא אומר. "המשפחות מכירות אותנו כבר מהלוויה והשבעה, ואנחנו ממשיכים בליווי גם ל-30, אזכרה 11 חודשים וכמובן באזכרות השנתיות ובאופן כללי בכל בקשה שיש למשפחה".
למה הכוונה בליווי – אתה יכול בבקשה לפרט?
"אנחנו אחראים גם משפחות סדיר וגם של במילואים גם בשגרה וגם עכשיו שזה מצב חירום, ואנחנו בקשר עם המשפחות השכולות, מול משפחות ומול נכי צה"ל שנפגעו במלחמה ומתמודדים לאורך כל החיים. להיות שם עבורם.
"מעבר לכך, מערך הנפגעים מסייע למפקדים וליחידות ליזום ולחזק את הקשר עם הנפגעים ומשפחותיהם – זה הייעוד המרכזי ובשביל זה אנחנו קיימים. אנחנו מלווים גם את הילדים של הנופלים, אם יש, או את האחים, כשהם מתגייסים והם מקבלים מעטפת מאיתנו".
איזה מעטפת אתם נותנים?
"יש מספר ענפים בתוך המערך שאחראים על סוגים שונים של מעטפת – אבל זה יכול להיות למשל לעזור למשפחות השכולות בטיפול במאושפזים, בנכים ובמשפחתם, בהדרכה, זה יכול להיות במסירת תיקי חקירה או חומרי ארכיון למשפחות, בנוסף, אנחנו מהווים גם גורם מקצועי לסגלי הנפגעים בשטח. נושא הזכאויות הוא שונה ממשפחה למשפחה, כי כל אחת היא עולם ומולאו, אנחנו נכנסים לתוך בית ולא יודעים מה נפגוש בצד השני. אבל אנחנו איתם לכל דבר שיצטרכו בנושאים רבים ומשתדלים להגשים כל דבר שהם רוצים".
הר הרצל (צילום: רחל סדן שטוק, ארגון יד לבנים)
***
פריי, מלווה את משפחות נופלי היחידות של אוגדת עזה 143 (מפאו"ג, צפונית, דרומית) אוגדה 80 (מפאו"ג, פארן, יואב), אוגדה 36 הכוללת את חטיבת עציוני ויחידות חי"ר נוספות. למערך הנפגעים הוא הגיע לאחר שהיה מפקד בבה"ד 1, שם הוא למד על החיבור בין הצבא למדינה, נושא שמשך אותו מאוד והביא אותו לתפקיד אותו הוא ממלא כעת.
רוצים להישאר מעודכנים?
"חשוב שהצבא יהיה מחובר לעם", הוא משתף על הבחירה הלא מובנת מאליה ללכת לענף הנפגעים. "ראיתי שנפתחו הרבה תקנים ושמעתי על מערך הנפגעים והחלטתי להיבחן. עברתי מבחן חוסן וראיתי שזה משהו שיכול להתאים לי. בתקופת הקורונה האמון של העם במדינה ובצבא היה קצת מעורער, אז הרגשתי שזה המקום להיות בו כדי לחזק. רוב היום אנחנו לא במשרדים, אנחנו בשטח – בכנסים, אירועים ובפעילויות שונות – חשוב להמשיך ולהיות הצבא שמחובר לעם ישראל וזו בסוף הזכות שלי".
מערך הנפגעים של צה"ל הוקם, למעשה, עם הקמת המדינה וצה"ל – אולם אז הוא היה ברמת מחלקה קטנה ומצומצמת. בשנת 1975 – לאחר מלחמת יום הכיפורים – הוקם מערך הנפגעים במתכונתו הנוכחית, לאחר שזוהה צורך בגורם שיאחד וירכז את הליווי והטיפול בנפגעים מהמלחמה העקובה מדם. כעת, כשמלחמת 'חרבות ברזל' מביאה איתה מספרים בלתי הגיוניים של חללים ונפגעים – המערך הזה עסוק עד מעל הראש.
היקפי הנפגעים במלחמה גדולים מאוד, משהו שלא היה בעבר – איך אתם מתמודדים ונערכים?
"התכוננו למצב הזה. יש לנו תו"ל (תורת לחימה) ולפיה אנחנו פועלים. נוהל שהוא כתוב, לא המצאנו את עצמנו וגם לא איך מלווים משפחות שכולות בחירום. יש קציני נפגעים במילואים שמתגברים את המערך הסדיר. תחתיי, לדוגמא, יש 18 אנשי מילואים שמלווים את המשפחות בחיל הרגלים והם ממש כמו סגל סדיר. הם מתגייסים לשנה. תחילה הם היו בצו 8, אבל כעת הם עושים ביקורים פעם בחודש לפחות, לפעמים יותר, תלוי בצורך של המשפחה אותה הם מלווים. הם מאוד מחויבים, כי במסגרת השירות הסדיר שלהם הם היו קציני נפגעים ומגיעים עם ניסיון, כדי לתגבר את המערך בעת הצורך בשעה הזו. גם בתוך בתי החולים יש קצינות נפגעים שנותנות מענה. המספרים, לצערנו, רק הולכים ועולים. מבחינתנו אין סגירת אירוע או סיום מבצע – כי יש ליווי לכל החיים. אבל אנחנו נעמוד בזה ונהיה שם למען המשפחות והפצועים בכל מה שהם יצטרכו".
תשמע – רק המחשבה על התפקיד גורמת לקשיי נשימה ותפקוד – איזה תכונות אופי צריך כדי להיות במערך הנפגעים?
"אחת התכונות החשובות שמפתחים במיומנויות זה רגישות כלפי המשפחות, כלפי המפקדים והחברים של הנופלים או הפצועים. בסוף אנחנו דורשים מאנשי מדור נפגעים הרבה מקצועיות. להיות קצין נפגעים זה מקצוע עם הרבה רגישות וזה בלתי נפרד. בנוסף, צריך להיות בקיאים בחומר – לדעת כל פרט, איזה זכאות יש לכל משפחה ומה מגיע לכל אחד. מעבר לכך – אני חושב שחייבת להיות תחושת שליחות כדי לעשות תפקיד כזה".
מדובר בתפקיד עם קשיים מנטליים לא קלים. יש לכם ליווי פסיכולוגי?
"יש מערך שנקרא חוסן. זה מערך שמלווה את יחידות הנפגעים. אלה אנשי מילואים שזה התחום שלהם – עובדים סוציאליים קליניים, פסיכולוגים, שזה התפקיד שלהם במילואים. אנחנו עוברים הכשרות מקצועיות ושם אנחנו מתמקצעים ומקבלים את המענים שאנחנו צריכים וזקוקים להם.
"הצבא מאוד מתקדם במענה ובחוסן, בהבנה שזה משהו שנדרש. שוחחתי עם אחותי שהיא עובדת סוציאלית ומהתחום ומאוד התרשמה שהצגתי לה את הדברים".
וכאילו כדי להמחיש את דבריו בנוגע לרגישות הנדרשת מאנשי מדור הנפגעים של צה"ל, רגע לפני שהשיחה מסתיימת, סרן פריי מבקש לדבר על נקודה חשובה מאוד מבחינתו: "כולנו מתפללים להחזרת החטופים", הוא אומר, ומוסיף: "וכמובן שיהיה שקט ושלווה בארץ, ונדרש לעשות בחלק שלנו בזמן שהלוחמים עושים את שלהם במשימה המרכזית בחזית. אנחנו נהיה עם המשפחות בעורף ונעשה הכי טוב שאפשר למען ההצלחה".
