מקרי הטביעה בישראל זוכים לתשומת לב רבה ונרחבת בכל שנה ומהדהדים בתקופת עונת הרחצה עם שלל אזהרות והמלצות לזהירות ולמניעה. במדינה שבה בילוי בים ובבריכות הוא נפוץ ביותר, כל מקרה שכזה בועט בבטן הרכה של כולנו – ועם זאת, המקרים ממשיכים להשנות וכעת מסתבר – בייתר שאת ובכמות יוצאת דופן.
תופעת הטביעה בילדים היא סוגיה חמורה עם השלכות קשות על בריאות הציבור, ובעלת חשיבות עליונה לטיפול מניעתי ולשיפור המדיניות בתחום בטיחות ילדים. טביעה נחשבת לאחת הסיבות המובילות לתמותת ילדים ברחבי העולם, ובישראל בפרט, היא מדורגת במקום השני מבחינת הגורמים לתמותה מתאונות בקרב ילדים, נתון המשקף את חומרת הבעיה ואת הצורך הדחוף במענה מקיף.
במחקר ראשון מסוגו שנערך בשיתוף פעולה בין המרכז הרפואי הדסה ומשרד הבריאות, נמצא כי בין השנים 2010-2022 היו 2101 מקרי טביעה בילדים במדינת ישראל. 9 אחוז ממקרי טביעה אלו הסתיימו במוות. המחקר פורסם בכתב העת היוקרתי European Journal of Pediatrics.
המחקר, בהובלתם של ד"ר אורי פולק, מנהל המחלקה לטיפול נמרץ ילדים בהדסה עין כרם ויו"ר האיגוד לטיפול נמרץ ילדים בישראל, ופרופ' מאלנה כהן-סימברקנו, מנהלת יחידת ריאות ילדים והמרכז לסיסטיק פיברוזיס במרכז הרפואי הדסה יחד עם ד"ר יעל אפלבאום, מאגף המידע במשרד הבריאות, חשף הבדלים משמעותיים בשיעורי הטביעה לפי גיל, מין ואזור. זהו המחקר הראשון בישראל שבדק טביעת ילדים במשך תקופה כה ממושכת, והקיף את כל מקרי הטביעה ללא קשר לתמותה, תוך הסתכלות אפידמיולוגית מקיפה. שיעור התמותה הגבוה מדגיש את האתגר המתמשך לבריאות הציבור בנושא טביעות בילדים, ומשקף מגמות עולמיות עקביות בקרב ילדים.
פרופ' מאלנה כהן-סימברקנו (צילום: מיקי בן ארי מזרחי)
ד"ר אורי פולק (צילום: דוברות הדסה)
מהמחקר עולה, כי ילדים בגילאי שנה עד 4 נמצאים בסיכון מוגבר לטביעה, בעיקר בשל סקרנותם הטבעית וניידותם המוגברת, המשולבות בחוסר יכולת לשחות ובהיעדר השגחה מספקת. קבוצה נוספת בסיכון היא מתבגרים בגילאי 17-15 שנים, שחשופים לטביעות בעיקר עקב התנהגות של נטילת סיכונים, צריכת אלכוהול ושחייה באזורים לא מוסדרים וללא פיקוח מציל. תבנית הסיכון הזו מראה התפלגות גילאית דו-פאזית, המצביעה על הצורך במיקוד המניעה בגילאים אלו.
המחקר מצביע על כך שמקרי הטביעה מתרחשים בעיקר בחודשי הקיץ, כאשר ישנה עלייה משמעותית בפעילויות הקשורות למים, אך נתוני התמותה מראים דווקא שיעורים גבוהים יותר בחודשי החורף והאביב, ככל הנראה בשל תנאים מסוכנים יותר והיעדר נוכחות של מצילים. נוסף על כך, קיימת שונות גיאוגרפית בשיעורי הטביעה, כאשר שיעורים גבוהים נרשמים באזורים הסמוכים לחופים ולמקורות מים טבעיים, לעומת שיעורים נמוכים יותר באזורים הרריים או יבשתיים.
הנתונים נאספו ממאגרי מידע הכוללים נתונים על כל הילדים בגילאי 17-0 שנראו במיון, משוחררים לאחר אשפוז או מתו בזירה עקב טביעה.
רוצים להישאר מעודכנים?
למרות מאמצי הרגולציה והחינוך, כולל תקנות הדורשות מצילים בבריכות ציבוריות וחופים מוסדרים, ישנם עדיין אתגרים משמעותיים בתחום בטיחות המים. בריכות פרטיות, בהן לא קיימת חובת פיקוח, מהוות מוקד סיכון משמעותי, כמו גם פערים בנגישות לחינוך לשחייה, במיוחד באוכלוסיות פריפריאליות ובקרב אוכלוסיות מוחלשות.
ההשלכות הכלכליות של מקרי טביעה הן כבדות ביותר, כולל עלויות ישירות לטיפול רפואי וימי אשפוז, וכן עלויות עקיפות הקשורות לטיפול ושיקום של ילדים אשר שורדים את האירוע אך סובלים מנזק מוחי ארוך טווח. מחקרים מראים כי ילדים שנזקקו לאשפוז ממושך בעקבות טביעה נמצאים בסיכון גבוה פי כמה לסבול מנזק נוירולוגי חמור או למות מהאירוע.
בהתאם לנתונים אלו, יש צורך דחוף בגיבוש אסטרטגיה לאומית מקיפה למניעת טביעה, שתכלול מרכיבים של חינוך והסברה ציבורית, קידום חוגי שחייה מגיל צעיר, אמצעי בטיחות סביבתיים כגון גדרות בריכות ומכשירים לגילוי מוקדם של טביעה, וכן חיזוק החקיקה בנוגע לבטיחות במים. נוסף על כך, יש לעודד מחקר מתמשך על מנת להבין טוב יותר את גורמי הסיכון ולפתח התערבויות מותאמות לקבוצות אוכלוסייה שונות, במיוחד בקבוצות גיל ומגזרים בסיכון מוגבר.
לסיכום, הטיפול במניעת טביעה בילדים אינו רק סוגיה של בטיחות, אלא גם של צדק חברתי ובריאות הציבור. על מערכת הבריאות, מערכת החינוך, ארגונים קהילתיים והורים לשלב ידיים, כדי למנוע את המקרים הטראגיים הללו ולהבטיח סביבה בטוחה יותר לילדינו.
ד"ר אורי פולק: "כל מקרה מוות מהמקרים הללו ניתן היה למנוע, אומר ד"ר פולק. "המספרים אמורים לזעזע את כולנו. מדובר במכה לאומית שאת תוצאותיה אני וצוותי המחלקות לטיפול נמרץ ילדים פוגשים אצלנו בהדסה מדי קיץ, במצב קשה מאוד ולעיתים בלתי הפיך. מדובר בתקופת טיפול ושיקום ארוכה ומאתגרת לכולם, החל בילד שנפגע, דרך ההורים והמשפחה ובוודאי שעבור מערכת הבריאות. המניעה במקרה הזה כל כך פשוטה וברורה, ויש לעודד תשומת לב הורית בקמפיין לאומי נרחב כדי למנוע את המקרים הללו בעתיד".
פרופ' כהן-סימברקנו: "ההשלכות הרפואיות של טביעה עשויות להשתנות בהתאם לחומרת האירוע, משך הטבילה במים, סוג המים – מתוקים או מלוחים, וגילו של הנפגע. גם לאחר שחרור מבית החולים, קיים צורך במעקב ושיקום על מנת לצמצם סיבוכים ולשפר את איכות החיים של הנפגעים. בין הסיבוכים הנשימתיים מתמודדים הילדים עם פיברוזיס ריאתי, שזו הצטלקות של רקמת הריאה כתוצאה מפגיעה או דלקת, שעלולה לגרום לירידה בתפקוד הריאות, דלקת ריאה כרוניות, ירידה בנפח הריאות עם שינויי בתפקודי הריאות ועוד מצבים רפואיים שונים. נוסף על כך, כמובן שבפגיעה נוירולוגית ופגיעה בתפקוד הלב, עלולים להיות גם סיבוכים לטווח ארוך".
פרופ' כהן-סימברקנו מוסיפה: "כדי למנוע טביעות והשלכות רפואיות חמורות אלו, ישנה חשיבות עליונה להשגחה צמודה על ילדים בכל סביבה מימית – בריכה, ים, או אפילו אמבטיה. תשומת לב קפדנית יכולה להציל חיים ולמנוע אסון וזוהי אחריות כולנו".
תגובות