כבר יותר משמונה שנים, רמי זאדה בן ה-80 מטפל במסירות בגינת בניין מגוריו בבית גיל הזהב תלפיות של עמיגור, החברה הבת של הסוכנות היהודית – ממש כפי שעשה לאורך כל חייו. אלא שהידיים שמעבדות היום בגאווה רבה את אדמת ירושלים, עיבדו בעבר אדמה אחרת, שבמרוצת השנים הפכה לעוינת – אדמתה של איראן.
"נולדתי וגדלתי בטהרן של ימי שלטון השאה, וכל עוד הוא שלט במדינה – אנו, יהודי פרס, חיינו טוב והרגשנו מוגנים", מספר זאדה בצל המלחמה. "אבל אני לעולם לא אשכח איך הכל השתנה כשחומייני עלה לשלטון. פתאום, בבת אחת, הרגשנו כיהודים שאנחנו נרדפים. שאנחנו כאחרוני הבוגדים. המשטר תלה כל מי שנחשד כמתנגד של המהפכה ודאג להראות את זה בטלוויזיה. אז הבנתי שאי אפשר עוד להישאר כאן. הבנתי שהגיע הזמן לעזוב".
בגיל 35, החליט זאדה לארוז את חפציו, להיפרד מחבריו ובני משפחתו – ולעלות לארץ ישראל. "המשכתי לעבוד בגינון, הכרתי כאן את אשתי והקמתי משפחה", הוא מספר, "אבל גם תמיד ניסיתי לשמור על קשר עם החברים שהשארתי מאחור. זה לא תמיד קל ואנחנו מנסים שלא לדבר שום מילה על פוליטיקה. אבל גדלנו ביחד ואני יודע עד כמה הם אנשים טובים".
רוצים להישאר מעודכנים?
לצד חבריו, זאדה מתמיד מדי חודש להתקשר לדודיו ששהו בטהרן, עד לפני כחודשיים. "הם הבינו בדיוק מה הולך לקרות", חושף זאדה. "בשיחה האחרונה שלנו הם אמרו לי כמה הם מתפללים שישראל תפעל מול משטר האייתולות ותעשה סדר באיראן".
בית גיל הזהב תלפיות (צילום: עמיגור)
כעת, בצל המלחמה ורעם הטילים, זאדה מבקש להעביר מסר ישיר מבית גיל הזהב של עמיגור בירושלים לעם האיראני: "חמינאי בגד באומה הפרסית", הוא מבהיר. "רבים מכם מבינים שזו לא איראן. רבים מכם יודעים שהמשטר הזה הרס את המדינה. העם הפרסי חיכה שנים רבות שמדינת ישראל תתערב, והצעירים במדינה רק חיכו להזדמנות הנכונה להחליף את השלטון. עכשיו, בתנאים שנוצרו – זה יכול לקרות בתוך פחות מחודש. כולי תקווה שהשינוי יבוא בקרוב".
תגובות