יום הכיפורים הוא זמן של חשבון נפש אישי ובשנתיים האחרונות נראה כי הוא לא קיים במישור הלאומי. הרב ד"ר בני לאו, ראש מיזם '929 – תנ"ך ביחד', לשעבר רב בית כנסת 'הרמב"ן' בשכונת קטמון, משמיע קול ברור ואמיץ לקראת יום הכיפורים הבא עלינו לטובה. הרב ד"ר לאו מדבר עם "כל העיר" על הקרע החברתי בישראל, קרע שלדבריו מאיים על החברה כולה, על ההתפרקות שהובילה למלחמה ועל הצורך הדחוף להתעשת – ולחזור לאחדות.
"אנחנו צריכים לזכור את יום הכיפורים של 2023, שבועיים לפני השבעה באוקטובר", אומר הרב ד"ר לאו בפתח דבריו וכאילו נותן לכולם סטירת השקמה והתעוררות: "היינו בעיצומו של מאבק פנימי – רפורמה משפטית, מחאות, פילוג. השנאה חדרה גם ליום הכיפורים. בתל אביב היו אירועים חריגים ומבהילים. זה היה סימן מבשר רעות לכך שאיבדנו גבולות. ואז באה המלחמה ופתאום – אחדות, גיוס, סולידריות. הרגשנו שוב כמו עם אחד".
עם הזמן, כך לדברי הרב ד"ר לאו, וכפי שיודעים ורואים כולם, הסולידריות נסדקה. "המלחמה מתארכת, העייפות גוברת", הוא מציין ופונה לצטט את ביאליק בשיחה – "‘וככל אשר תכבד הדרך, כן תקצר הרוח. אין איש שומע עוד את שפת רעהו’. ככה בדיוק עכשיו – שוב רעש, שוב מריבות, שוב קיטוב, כאילו חזרנו לימים החשוכים שלפני 7 באוקטובר".
לדבריו, "דווקא עכשיו, כשהכאבים עוד טריים והסולידריות מתפוגגת, חובה עלינו להתעורר, להתאחד ולהיזכר: הבית המשותף בסכנה – ויום הכיפורים הוא ההזדמנות האחרונה לתקן".
ד"ר לאו, מתגורר בשכונת קטמון בעיר, נשוי לנועה, אב לשישה ילדים וסב להרבה מאוד נכדים. רגע לפני יום הכיפורים הוא משתף בסיפור אישי טעון, שמחבר את כאב המלחמה עם התקווה לאחדות מחודשת. רגע לפני המלחמה הארורה, הוא מספר, יצא לדרך מיזם מרגש בשם "ניפגש בסוכה" – פרויקט חברתי עמוק שנועד לאחד בין קצוות העם דרך מפגש אנושי בסוכה.
"המיזם נפתח בסוכות, ממש לפני המלחמה, וזאת בעקבות המצב החברתי המתוח", נזכר לאו. "משה אוחיון ז"ל, חבר יקר מאופקים, שהיה גם שותף בכיר ב-929, הוביל יחד איתנו את המיזם מתוך הבנה אחת ברורה – אנחנו חייבים להיפגש. להפסיק להילחם דרך מסכים, סטטוסים, עיתונים וערוצים. להזמין את השכן מהבניין, זה שמצביע אחרת, שצורך תקשורת אחרת, שחושב אחרת – פשוט להיכנס לסוכה, לדבר, להקשיב, להתווכח בכבוד. כן דווקא את השונה מאיתנו להזמין. לאהוב את הבית המשותף".
מעמד הסליחות בכותל המערבי (צילום: הקרן למורשת הכותל המערבי)
רוצים להישאר מעודכנים?
היוזמה הפכה לסיפור הצלחה מיידי. תוך ימים, הצטרפו לפרויקט כ-250 סוכות מארחות בכל רחבי הארץ. הוקם אתר ייעודי שבו ניתן היה להירשם כמארחים או כאורחים, להגיע למפגשים באווירה פתוחה ולא שיפוטית. "זה היה מרגש ברמות שלא ניתן לתאר. אנשים שהיו עוינים אחד לשני – ישבו וראו זה את זה בעיניים".
הסוכה האחרונה של המיזם התקיימה באופקים, אצל משה ושרית אוחיון. "זו היתה סוכה שנמשכה לילה שלם, מפגש של קצוות אמיתיים – מכל קצוות האוכלוסייה. פשוט עד אור הבוקר, שיח כן ואמיתי על העם, על הבית, על התקווה".
למחרת, אור לבוקר ה-7 באוקטובר, החלה מתקפת הטרור הרצחנית של החמאס. "בשעה 6:29 בבוקר עם פתיחת המלחמה, משה ובנו אליעד ז"ל יצאו מהבית להילחם על הבית – כפשוטו", אומר לאו בקול שקט וסדוק. "הם נהרגו שניהם באופקים, אחד ליד השני. הלב נשבר. מאז, אני ואייל גור, שותפי לדרך מארגון 'שומרים על הבית המשותף', החלטנו שלא נעצור. להיפך – נגביר. נעמיק את המיזם, נרחיב את המפגשים, נזכיר לעצמנו שעם כל הכאב, יש רק דרך אחת לנצח – ביחד".
עד כמה לדעתך עניין האחדות הוא קריטי?
"קריטי מאוד. אם לא נתגבר על השנאה הפנימית – האויבים שלנו ינצלו את זה. הם מריחים את הפילוג שלנו, את הקיטוב, את החולשה. אבל כשהבית חזק, כשיש חוסן פנימי, אין להם סיכוי. יום הכיפורים הוא רגע לחזור לא רק בתשובה אישית, אלא בתשובה חברתית, לאומית. לבנות מחדש את האמון בינינו. את האחווה. את היכולת לראות את האחר ולומר: גם אם אתה שונה ממני, אתה עדיין אחי".
את המסר שלו ליום הכיפורים הקרוב הוא מסכם בקריאה חדה וברורה: "זו מלחמה על הבית. אין לנו סיכוי לשרוד אם נמשיך להתקוטט. הגיע הזמן לשלום-בית".
תגובות