"המלונות הפכו לבית למפונים והעירייה דורשת ארנונה מלאה": המאבק מגיע לבית המשפט

חמש רשתות בתי מלון, שאירחו מפונים במהלך מלחמת 'חרבות ברזל', מנהלות מאבק משפטי מול עיריית ירושלים בדרישה לשנות את סיווג המלונות לצורכי ארנונה בתקופה שבה שימשו למגורי משפחות שפונו מבתיהן. הרשתות מבקשות מבית המשפט המחוזי בירושלים לקבוע כי בתקופה שבין אוקטובר 2023 לסוף שנת 2024 יש לסווג את המלונות כ"מגורים" ולא כ"בית מלון". על פי ההערכות, מדובר בהפרשי ארנונה מצטברים בהיקף של מיליוני שקלים.

ההליך הוגש בידי רשתות גרנד קורט, ישרוטל, המפעילה את מלון אוריינט, פתאל, המפעילה בין היתר את מלונות לאונרדו בוטיק, לאונרדו ירושלים ולאונרדו פלאזה, מגדלות תל אביב, המפעילה את מלון הרברט סמואל, ורשת פרימה, המפעילה את מלונות פארק, המלכים, ורה ופאלאס.

במוקד המחלוקת עומדת טענת הרשתות כי במהלך המלחמה שינו המלונות את אופי פעילותם והפכו למעשה לבתי מגורים עבור משפחות וקהילות שלמות שפונו מבתיהן בדרום ובצפון. לטענתן, למרות השינוי המהותי באופן השימוש במלונות, עיריית ירושלים מתעקשת לגבות מהם ארנונה לפי סיווג של בתי מלון.

במסגרת ההליך יוצאות הרשתות גם נגד החלטת ועדת הערר, שדחתה את ערריהן. לטענתן, ההחלטה אף כללה חיוב בהוצאות בסכום כולל של כ־100 אלף שקל, והן מביעות עליה ביקורת חריפה.

"החלטת ועדת הערר העומדת בבסיס תיק זה מהווה המשך ישיר להתעלמות מצד העירייה בכל הנוגע למציאות הביטחונית ששררה בישראל ולתרומת בתי המלון להצלחתה של המדינה להתמודד עם המציאות הקשה. החלטת ועדת הערר הדוחה את העררים ואף מענישה ומחייבת את בתי המלון בהוצאות כוללות, לטענת העירייה, של 100,000 שקל, היא פשוט מקוממת. כאשר קוראים את החלטת ועדת הערר עולה התחושה כאילו ועדת הערר מקומה בחו"ל ולא בישראל", נכתב בהליך.

המלונות הפכו לבתים עבור המפונים

בערעור מתארות הרשתות את השינוי שעבר ענף המלונאות בעקבות המלחמה ואת תפקידם של בתי המלון בקליטת המפונים.

"מן המפורסמות שבתי המלון הפזורים בעיר ירושלים (ובכלל ברחבי הארץ) שינו את פעילותם בשנת המלחמה האחרונה. מפרוץ המלחמה בתי המלון קלטו משפחות שלמות מהדרום ומהצפון. מדובר, למשל, בקהילות שלמות משדרות, קריית שמונה, שלומי, תושבי העוטף וכיו"ב, שההחלטה באיזה מלון הם ישהו יחדיו הייתה לפי כמות החדרים בכל מלון ובהתאם להנחיית משרד התיירות".

הרשתות מדגישות כי מבחינתן, קליטת המפונים הייתה שליחות לאומית, גם כאשר משמעות הדבר הייתה שינוי משמעותי בפעילות המלונות.

"בתי המלון גאים בעובדה שהייתה להם הזכות לעזור לעם ישראל בעת צרה. יצוין כי חלק מבתי המלון בארץ לא נטלו חלק במשימה מתוך חשש שייגרמו נזקים לבתי המלון העולים על התועלת. בתי המלון הנכללים בערעור זה שמו הכל בצד ונרתמו למשימה. אנשי הקיבוצים והיישובים חיו את חייהם בנכסים לכל דבר ועניין. מדובר בתקופה העולה על שנה ומגיעה לכדי שנה וחצי לכל הפחות במלונות האמורים".

לפי הרשתות, אופי הפעילות בתקופה זו היה שונה מזה שמאפיין מלון בשגרה.

"מטבע הדברים בתי המלון הורידו את רמת הפעילות והשירות המאפיינים בית מלון, הפסיקו פעילויות ושימשו כבית מגורים לכל דבר ועניין למפונים. בית המלון תוגמל על ידי המדינה, אך כמובן שלא בהתאמה לתשלומים אותם גבה בעת השגרה".

הרשתות טוענות כי למרות הנסיבות החריגות, העירייה ממשיכה לדרוש ארנונה מלאה לפי סיווג של בתי מלון. הן מציינות גם כי עיריית תל אביב הגיעה להבנות עם כמה מבתי המלון בתחומה בסוגיה דומה.

מדוע ועדת הערר דחתה את טענות המלונות?

במסגרת הערעור מותחות הרשתות ביקורת גם על אופן הטיפול בבקשותיהן בוועדת הערר. לטענתן, הוועדה סירבה לדון בחיובי הארנונה לשנת 2024 והסכימה לדון רק בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2023, אף שהמפונים המשיכו להתגורר בבתי המלון גם לאחר מכן.

עוד נטען כי הוועדה טענה שהרשתות הסתירו את ההסכמים שנחתמו עם המדינה, אף שלדבריהן ההסכמים פורסמו ברבים. הרשתות מציינות כי הוועדה גם מתחה ביקורת על כך שלא הציגו עמדה אחידה, בעוד שלטענתן יש לבחון את נסיבותיו של כל מלון בנפרד.

אחת הטענות המרכזיות בהליך נוגעת לקביעת ועדת הערר כי לא הוכח שינוי משמעותי וקיצוני באופי הפעילות של בתי המלון ובאופן ניהולם.

"הוועדה קבעה לגופו של עניין שלא הוצג שינוי משמעותי קיצוני באופי בתי המלון ובאופן הניהול שלהם. והרי מדובר בעניינים שעל פניו ברורים לכל ואין כלל צורך להוכיח אותם. כולם יודעים שבתי המלון היוו בית למפונים שפונו מביתם בעת המלחמה (!). ועדת הערר אף 'הגזימה' וקבעה כי כדי להוכיח שינוי קיצוני כאמור, היה על המפונים לחתום על הסכמי שכירות עם המלונות ו'לפטר את הנהלת המקום המלונאית'. המדובר באבסורד בלשון המעטה".

הערעור הוגש באמצעות עו"ד מוטי איצקוביץ. במסגרת ההליך מבקשות הרשתות מבית המשפט להתערב בהחלטת ועדת הערר ולקבוע כי בתקופה שבה אירחו המפונים את המלונות, יש לסווגם לצורכי ארנונה בהתאם לשימוש שנעשה בהם בפועל.

ההכרעה עשויה להשפיע על היקף חיובי הארנונה של בתי המלון בתקופת המלחמה, ועל המחלוקת סביב האופן שבו יש להתייחס לנכסים ששינו את ייעודם בפועל כדי לתת מענה לצורך לאומי חריג.