"לפני שאופיר עמד להתגייס, דיברנו בבית על היכן הוא ישרת. אני כבר איבדתי את בני הבכור כשהיה כמעט בן 16, לאחר מלחמה במחלה קשה. אבא של אופיר תמיד היה אומר לו 'תשקול שנית את הבחירה, אנחנו משפחה שכולה והמדינה לא יציבה'. ואני אמרתי לאופיר: 'למה לך?'". כך מספרת בעצב דינה קיט, אימו של סמל אופיר קיט ז"ל, שמתגוררת ברמות, בשיחה עם "כל העיר", ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
סמל אופיר קיט ז"ל, שגדל בנוה יעקב, ילדה השני של דינה קיט, נהרג ב-22.6.2001. הוא היה בן 20 בנופלו. באותו יום הוא יצא לסיור ברצועת עזה עם צוות לוחמים ממוצב סמוך ליישוב דוגית, בתוך השטח המגודר שסביב היישובים הישראליים בצפון רצועת עזה, כשלפתע הבחינו בג'יפ חשוד בעל לוחיות זיהוי ישראליות, שהיה מחופר בחול ואנשיו מאותתים לעזרה. אופיר וחברו לצוות, סמל אביב איזק ז"ל מכפר סבא, התקרבו לג'יפ – שניות ספורות לאחר מכן אירע פיצוץ אדיר. מחבל עם חגורת נפץ פוצץ את עצמו והביא למותם של השניים. אופיר הותיר אחריו זוג הורים – דינה ובנימין קיט, ואח, יאיר.
"אופיר עבד מגיל צעיר בחברת אדידס, והיה פעיל שם מאוד", ממשיכה ומספרת דינה. "כבר בגיל 15 הוצע לו להתקדם שם, מרוב שאהבו אותו. הוא סירב להצעה ואמר להם שקודם עליו לשרת בצבא שלוש שנים, ולאחר מכן שידברו איתו. אני הייתי אומרת לו, 'אופיר, תהיה ג'ובניק, תשרת קרוב לבית'. הוא אמר לי, 'אמא, נראה לך? אני חייב קרבי. לתת הכי טוב'. לבסוף נתַנו לו לבחור. הוא ילד עם מוטיבציה גבוהה מאוד. הייתי מגדירה אותו כאדם עם 'לשון חדה ושכל חריף'".
קיט זוכרת לפרטי פרטים את היום הארור שבו נגדעו חייו של אופיר והשתנו חייהם לעד. "אופיר נפל ביום שישי בסביבות השעה 16:24. הוא צלצל לפני כן ואמר לי, 'שבת שלום, אימא. אני נמצא מול הים הכחול והיפה'. אמרתי לו: 'חבל שאתה עם קסדה ושכפ"ץ ולא עם בגד ים'. אז הוא אמר לי שהוא חייב לנתק, ושאמסור שבת שלום לאביו ואחיו. זו היתה השיחה האחרונה שלנו".
"בשעה 17:00 הודיעו שהיה פיגוע ברצועת עזה", משחזרת קיט את היום הנורא. "באותו זמן חיפשו אחר מחבל עם תיק ממולכד שהיה בדרכו לאשקלון לבצע פיגוע. אופיר וחבר צוות שלו, שהיו בסיור, הבחינו בו והלכו לקראתו. ברגע שהם התחילו להתקרב הם הבחינו במשהו חשוד. המחבל הבין כי אין לו לאן לברוח ופוצץ את עצמו עליהם עם מטען נפץ ששקל כ-35 ק"ג. החמאס לקח אחריות על הפיגוע באותו זמן".
"בעלי ויאיר האח הקטן היו בבית כנסת באותו זמן, ואני הייתי לבד בבית. הקצינים באו ודפקו בדלת – הדפיקות של החיילים בדלת הבית מהדהדות עד היום באוזניי", היא מספרת. "אני בתמימותי פתחתי, לא שיערתי בחיים שאלו הקצינים. ראיתי שלושה חיילים וצרחתי 'לא! יש לי כבר ילד אחד מת!' ברגע שפתחתי את הדלת מיד הבנתי – ומאז העולם שלי נחרב. לא ידעתי איך להכיל את הכאב ולהמשיך הלאה", מוסיפה קיט.
סמל אופיר קיט ז"ל (צילום: דינה קיט)
דינה קיט מנציחה את אופיר בעמותת 'משפחה אחת', המסייעת למשפחות שכולות ולנפגעי פעולות האיבה. "אני מתנדבת שם כבר 16 שנה, ומרגישה שכך אני מנציחה את זכרו של אופיר. הוא היה ילד מלא שמחת חיים. הנתינה והדאגה לאחר עושה לי טוב. זה מחזק אותי שאני משמחת אחרים, אני חושבת שלא יכולתי להנציח את אופיר טוב יותר מאשר להושיט יד ולתת".
