היא אחות אקדמאית במחלקת יולדות ותינוקייה, המרכז הרפואי הדסה עין כרם – הכירו את ליבי גולדשטיין:
"להיות מיילדת, כמו אימא, להמשיך את דרכה של אימא בהדסה".
ליבי גולדשטיין, אחות אקדמאית העובדת במחלקת יולדות ותינוקייה, רצתה להגשים את חלומה ולעסוק בתפקיד הזהה לשל אימה, לאה שטרן, מיילדת שפרשה לאחר 40 שנות עבודה בהדסה.
ליבי, 35, נשואה לרובי ואמא לשני ילדים, התחילה את דרכה בהדסה כבת שירות לאומי במחלקה להשתלת מח עצם, "הייתי ילדונת בת 18 והשנה הזו בהדסה בנתה וחיזקה אותי בחיים, יצרתי קשרים, גיליתי את עצמי ואת החוזקות שלי והתחברתי עוד יותר לשליחות שלי, להיות אחות". כמו רבות מבנות השירות הלאומי, מיד בסיומו התחילה את לימודיה בבית הספר לסיעוד שבהדסה ובדרכה להגשמת החלום, בחרה לעבוד במחלקת יולדות ובתינוקייה שבהדסה.
אך בחודש אחד השתבשו תכניותיה. "ביום שישי בערב טיפלתי במטופלות במחלקה, ביום ראשון הפכתי למטופלת, אובחנתי כסובלת מהודג'קין לימפומה ואני בחודש השישי להריוני". תוך זמן קצר, ליבי הפכה להיות מטופלת במחלקה בה שירתה, עברה טיפולים אגרסיביים והשתלת מח עצם.
רוצים להישאר מעודכנים?
מקצוע הסיעוד הוא בנשמתה של ליבי, שמעידה שהרגישה לאחר חופשת מחלה ממושכת והתלבטויות רבות, כי עליה לחזור למחלקת היולדות והתינוקות שבהדסה. "תהליך הריפוי שעברתי חידד לי את יכולות הטיפול שלי. כשאני מטפלת ביולדות ובתינוקות אני מטפלת בהם כמו שאני הייתי רוצה שיטפלו בי, כמו שהייתי רוצה שיטפלו בילדיי, שיזכו לטיפול איכותי עם הרבה מאד לב, ידע ומקצועיות". ליבי מדגישה כי תפקיד האחות הוא לא פחות ממרכזי בהוויה של החולה ובתמיכה הנפשית בו. "למקצוע הזה, להיות אחות, אי אפשר להגיע בלי לב, חייבים לתת את הטיפול הרפואי הטוב ביותר ולשלב חמלה, אנושיות, שיח נוגע שמקדם ומרפא". כך לדוגמא, באחת המשמרות ליבי חיפשה יולדת בכדי למסור לה הודעה, בדרכה לחדר היולדת – ממש במקרה פגשה יולדת אחרת שהייתה נראית לה בחרדה. ליבי בחושיה החדים וברגישות רבה יזמה שיחה על הלידה, על המשפחה ותוך כדי שיחה היולדת, בעיניים דומעות שיתפה שביתה חולה מאד ואיך העצב העצום ושמחת הלידה התערבבו בתוכה. ליבי, שלמדה והפכה להיות מאמנת מוסמכת מטעם הלשכה למאמנים, הקשיבה ותמכה, הדריכה והכווינה גם לאחר שחרור היולדת.
מאז ריפויה ליבי לא שוקטת ולו לרגע, היא משקיעה זמן ומרץ רבים בעשייה למען האחר ובהעברת הטוב מאדם לאדם. בפסח האחרון, ליבי ובעלה חילקו מגזינים לכל המטופלים במחלקות בית החולים בכדי להוסיף עניין למי שמאושפזים למשך זמן ממושך, זאת אחרי שהתרימו הוצאות לאור שתרמו את העיתונים בשמחה למען המטרה.
את המיומנויות והיכולות שליבי צברה מסיפור חייה ומעצם היותה אחות אקדמאית היא מעבירה בשמחה ליולדות בהדסה, מטפלת, מלווה, מקשיבה, מייעצת ומכוונת בחמלה ואמפטיה אינסופית. בנוסף פתחה קבוצת פייסבוק "מיומנה של מחלימה" ואף כתבה את "מדריך הקסם למצבי משבר", כל אלו נעשים בהמון התלהבות וחיוכים.
"בתום כל משמרת אני מתרגלת את עצמי ושואלת מה נגע בי היום? במי אני נגעתי? מה הייתה הסיבה שלשמה הגעתי היום לעבודה? התשובה לא חייבת להיות משהו גדול במיוחד, אני מחפשת את ההשפעות הגדולות והקטנות להימצאותי בחיים ולעבודתי כאחות במחלקה ומוצאת. תמיד אפשר למצוא".
