אקח אותכם 45 -50 שנה אחורה.
בתור ילד שגדל בירושלים.
רמת אשכול.
השלג היה הארוע שחיכינו לו כל השנה.
והוא אכן הגיע כמה פעמים.
בעיקר בפורים.
אז לא היה משה. לא פייסבוק. לא נבחרת. ולא אינטרנט.
למעשה גם לא היה מחשב.
היינו שומעים ברדיו ובערוץ 1 אם צפוי לרדת שלג בלילה ועם זה היינו הולכים לישון.
לא ידענו מה זה אמריקאי/ קנדי/ ביצי שור/חסימת אומגה / וכו (גם היום אני לא יודע ..).
הולכים לישון נירגשים ובתקווה.
קמים לפעמים בחושך ומחכים לזריחה.
דשא לבן- אין בית ספר
דשא ירוק- לימודים כרגיל.
כמובן שמספר הפעמים שקמנו לדשא ירוק היה גדול יותר.
אבל את אותם ימים שקמנו לדשא לבן אי אפשר לשכוח. וכל ירושלמי מכיר את זה. כמה מיוחד השלג בירושלים.
אמרנו לנו לבנות בובת שלג יפה כי טדי קולק עורך תחרות ויש פרסים.
עד היום אני לא יודע אם זו אגדה או באמת מה שהיה.
גם קשה לשכוח את היום שאמא שלחה אותי לבית ספר כשהיה גראופל. מיותר. היינו רק 7 תלמידים.
מאחל לכל הירושלמים שיגיע אליכם השלג ביום שבת/ ראשון / שני.
גם אם זה רק כמה ס"מ.
כי שלג בירושלים זה מיוחד.
- הכותב הוא יוצר/עורך 'מגדירי כיס לחי ולצומח בישראל'

שלג בירושלים – שנת 1992 (צילום: Zev Rothkoff, CC BY-SA 3.0, מתוך ויקיפדיה)
תגובות