דילמת "התפקיד הכפול" של עורך הדין הפלילי

מאז שהייתי ילד, כאשר נחשפתי לעוולות שנעשו לחפים מפשע, חלמתי להיות סנגור, זה אשר "יציל" אותם. אז השתעשעתי בדמיונות – מה הייתי טוען לטובת חשוד/נאשם במקרה שחשבתי שהוא חף מפשע?

לשמחתי הגשמתי את החלום, ומאז (40 שנה!) הצלחתי למנוע עוול ממאות, אם לא אלפי, חשודים ונאשמים. הכל נעשה תוך שמירה קפדנית על ערכים ומוסר. מעולם לא שמתי בפי לקוח גרסה; לא העברתי מסרים שאסור להעביר. הכל נעשה תוך שימוש בכלים משפטיים לגיטימי. עובדה היא שרבים מהם שוחררו ממעצר; נגד חלק גדול מהם לא הוגש כתב אישום; אחרים יצאו זכאים.

מכאן החשיבות הרבה ללימוד סנגוריה. כבר היו כאלה שהתלהמו נגד סנגורים, תקפו שהם "מגנים על עבריינים", ולפתע, כאשר היה מדובר בקרוב משפחה שלהם, פנו בעצמם לשירותיהם של אותם סנגורים. אלה שלפני כן מיהרו לקבוע שזה "אנס" וזה "תקף", פתאום הבינו כמה חשוב שסנגור יגן מפני אלה שהפעם לשיטתם הם "מעלילים". רק אז הבינו את תפקידו האמיתי של הסנגור ואת חשיבות הייצוג.

בצד זה נתבקשתי פעמים רבות לייצג דווקא מתלוננים. לכאורה מדובר בתפקיד "סותר": הרי אני הוא זה שחזר והקפיד בזכויות חשודים, ואיך אפשר שהפעם "אדפוק" אותם? המלעיזים יגידו ש"הכל כסף" – דהיינו שאותו עורך דין מוכן לייצג כל מי שמשלם. הבל הבלים.

גם במקרה כזה אני לא ממהר לקבל כל פנייה. אני מקפיד לבדוק אם אותו מתלונן אכן צודק ואכן עלול להיגרם לו עוול, ככל שלא יהיה מלווה על ידי עורך דין. ככל שאני משתכנע בצדקת טענותיו, לא אהסס להפעיל את כל הכלים המשפטיים שבידי כדי שהמשטרה תבצע את החקירה והפרקליטות תגיש כתב אישום. כך הפכתי לפתע לסוג של "חוקר משטרה" או "פרקליט".

אין קשר בין שני הדברים ואין כל דילמה מוסרית: הכל תלוי במקרה הספציפי. ככל שעורך הדין פועל בהתאם ועל פי אמות מידה מוסריות ושואף לעשיית צדק – אין כל דילמה. כאשר מתקיים כל הנדרש לשם כך, תפקידי לסייע גם למתלוננים, אלה שאינם מתמצאים בנבכי המשפט, והכל – כדרך שייעשה עימם צדק ולשם כך.

בין המקרים בהם טיפלתי – היתה בחורה שובת לב, נשואה, אם לשני ילדים קטנים, שהשיחה עימה הוכיחה שמדובר בבחורה מקסימה וישרה מאין כמותה. הסיפור בפיה היה מזעזע: לפני כשנתיים, היא וחברותיה בילו סוף שבוע בבית מלון כדי לחגוג לאחת מהן יום הולדת. כדרכה מימים ימימה, ביקשה לקבל עיסוי. היא כבר קיבלה טיפולים כאלה עשרות פעמים ולא חששה ממאומה. מעולם איש לא פגע בה והיא לא התלוננה נגד איש.

עו"ד קובי קמר, www.kamarlaw.co.il

עו"ד קובי קמר
צילום אילוסטרציה
בתמונה מעצר חשוד לחקירה

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

אלא שהפעם קרו דברים אחרים: היא וחברה נוספת קבעו לקבל עיסוי זה במכון של בית המלון, כששתיהן שוהות באותו חדר ועימן שני מעסים, אחד לכל אחת. תוך כדי העיסוי נגע בה המעסה במקומות מוצנעים בגופה. בעת ביצוע המעשים, ומתוך ההלם המוחלט שהיתה נתונה בו, היא לא הצליחה לעכל את מה שקורה. היא קפאה על מקומה ולא הצליחה להגיב, גם לא לדרוש ממנו להפסיק מיד וגם לא לברוח על נפשה. כאשר הסתיים ה"טיפול", פתחה בצעקות ובבכי מר וסיפרה מה שקרה. למקום הוזעקה משטרה ונפתחה חקירה. אותו מעסה הכחיש וטען שהיא "מדמיינת" ו/או "מעלילה" ועוד כהנה וכהנה טענות, שלא נותנות מענה לשאלה "למה שהיא תעליל?".

למרות שלא היה ספק במהימנותה, התעוררו קשיים משפטיים לא מבוטלים: מעבר לכך שלא הגיבה מיד, מדובר ב"מילה מול מילה", שאין לה תמיכה חיצונית. הרי היו במקום גם החברה וגם מעסה נוסף ומכאן הקושי – כיצד שני אלה לא הבחינו בנעשה?

למרות כל אלה לא היה לי ספק באמיתות דבריה. לאחר ניתוח משפטי מקצועי הגעתי לכלל מסקנה שסיכויי ההרשעה גדולים. ההסבר לכך שלא הגיבה תוך מעשה מתיישב עם מחקרים רבים שמוכיחים שבמקרים רבים הקורבן לתקיפות מין, לא מעבד את הסיטואציה ונכנס ל"שיתוק", גם בגוף וגם במחשבה, וזה אשר מונע את מה נוטים הבריות לחשוב שצריך לעשות במקרה כזה. ובאשר ל"תוספות ראייתיות", שתומכות במהימנותה, מצבה הנפשי מיד לאחר שהמעסה יצא, מספק גם את אלה. בוודאי שלא היה לי כל ספק שלא מדובר במי שטופלת עלילות שווא וגם לא מי ש"מדמיינת" ו/או, חלילה, מנסה לקבל פיצויים על דבר שלא אירע.

כדי לבסס את הראיות נגדו פניתי למשטרה ודרשתי ממנה למצות כל אפיק חקירה כדי שהראיות לא יותירו כל ספק באשמתו. בכלל זה דרשתי לערוך עימות בין השניים ותוצאתו הותירה את אותו מעסה "בפה פעור". אחר כך, כאשר הועבר התיק לפרקליטות, דרשתי מהפרקליטות להגיש כתב אישום בבחינת "ייקוב הדין את ההר". הפרקליטות התלבטה ואז צץ רעיון ל"הסדר מותנה", כלומר שהמעסה ייטול אחריות, יתנצל ויפצה ו"בתמורה" לא יוגש נגדו כתב אישום.

על כך הגבתי באופן נחרץ ובדרישה תקיפה להעמידו לדין. לפתע מצאתי עצמי בתפקיד "תובע", ניתחתי את חומרי החקירה והראיתי לפרקליטות, שלא רק שמתחייב להגיש כתב אישום אלא שסיכויי ההרשעה בו דווקא גבוהים במיוחד. על זה הוספתי טענות בדבר המסר הנורא שיעבור לציבור כתוצאה מהימנעות מהגשת כתב אישום נגד אדם כזה.

בעקבות זאת הודיעה לי הפרקליטות כי קיבלה את טענותיי והתוצאה היא שהוגש נגדו כתב אישום חמור.

יתכבד כעת סנגורו וינסה לחלצו. הפעם זה לא יהיה אני.

• הכותב הינו מומחה ירושלמי למשפט פלילי