יום ירושלים הוא חגיגה של אהבה לבירתה הנצחית של ישראל – לא פרובוקציה, לא אלימות, ולא סיבה להתנצל על מי שאנחנו.
לא נשאר לנו איפה לצעוד. לא רק בירושלים – בארץ כולה.
לקראת יום ירושלים, כשאנחנו מציינים את שחרורה של בירת הנצח שלנו, פורסמה עצומה חדשה – עטופה היטב במילים רכות של "כבוד הדדי" ו"חיים משותפים", אך מבט אחד פנימה מגלה שפה שמבקשת דבר אחד: שנתנצל על עצם קיומנו.
העצומה נכתבה על ידי קבוצה המזהה את עצמה כהורים, "חילונים, דתיים ומסורתיים" מירושלים. הם קוראים להזיז את מסלול מצעד הדגלים מהרובע המוסלמי. למה? כי הוא "מפגן של אדנות", כי הצועדים "שרים שירי שטנה", כי עצם קיומם של תלמידים עם דגלים – פוגע "במרקם העירוני".
להאשים ציבור שלם, להכתים את מוסדות החמ"ד, להציג את חובשי הכיפה כבעיה – זו כבר לא ביקורת. זו הוקעה. זו הדרה של היהדות מהמרחב הציבורי – בעברית צחה, עם חיוך.
הם מבקשים "לא לדפוק על דלתות", "לא לשיר שירים גזעניים", "לא להניף דגלים", "לא לצעוד ברחובות הצרים". במילים אחרות – אל תהיו נוכחים. אל תהיו.
ליאור יאדו (צילום: סטודיו בדיוק אסטרטגיה)
רוצים להישאר מעודכנים?
הנוער שעליו העצומה מטנפת, הוא הנוער שיתגייס בעוד רגע לשמור על ירושלים. חלקם יחרפו את נפשם – על אותם ערכים שמצעד הדגלים מסמל. הם מלח הארץ. והם הופכים, פעם אחר פעם, לשק חבטות בעיני מי שלא מסוגלים לשאת נוכחות יהודית גאה.
אבל זו לא שאלה של מסלול. זו שאלה של זהות.
מה שנחוץ לנו איננו מצעד אחד לשעה אחת.
אנחנו צריכים ריבונות ומשילות כל השנה, בכל הארץ: בנגב, בגליל, באילת, בערים המעורבות – ובירושלים כולה.
להפסיק להתנצל על מי שאנחנו. לשמור על נראות יהודית – בגאווה, אך גם בכבוד.
כי כשאנחנו נכבד את עצמנו – גם שכנינו ילמדו לכבד אותנו.
לא נוריד את הדגל. לא נסתיר את הזהות. ולא נבקש רשות להיות יהודים – במדינה היהודית היחידה בעולם.
- הכותבת היא יועצת אסטרטגית התנהגותית, ממייסדי ארגון "הרוב היהודי"
שרית
כל הכבוד. אין לנו על מה להתנצל