דמיינו לרגע את רחובות העיר העתיקה ביום שגרתי – סוחרים קוראים לעוברים ושבים, ריחות תבלינים באוויר, צלילי שפות מתערבבים זה בזה, ילדים משחקים בסמטאות. זוהי ירושלים האמיתית, פסיפס אנושי עדין ומורכב. אך ביום ירושלים, ובעיקר במהלך "ריקוד הדגלים", תמונה זו מתחלפת במחזה אחר לגמרי.
בשנים האחרונות, אירועי יום ירושלים הפכו למוקד של מתיחות ואלימות. תחת אבטחה כבדה של אלפי שוטרים, מצעד הדגלים חוצה את הרובע המוסלמי, בעוד תושביו מתבקשים להתבצר בבתיהם. מה שהחל כביטוי שמחה על איחוד העיר, הפך למפגן של אדנות והתרסה. שירי שטנה, קריאות "מוות לערבים", יריקות ואלימות כלפי עוברי אורח שאינם יהודים ועיתונאים – אלו תופעות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהאירוע.
אנו הורים ירושלמים – חילונים, דתיים ומסורתיים, אוהבי ואוהבות העיר, שערכים של כבוד האדם וחיים משותפים בעיר הזו יקרים לליבנו ולפיהם אנו מחנכים את ילדינו, מסתייגים עמוקות מאופי זה של יום ירושלים.
אנו, שמתגוררים בירושלים יום-יום, מרגישים את דופק החיים המשותפים – השבריריים כל כך – מתנגדים נחרצות לאופן שבו מתקיימות החגיגות כיום. איננו מבקשים לבטל את יום ירושלים. להיפך, אנו מאמינים שאפשר וצריך לחגוג אותו אחרת.
ירושלים של חינוך, לא של שנאה
הפער בין הערכים שאנו מבקשים להנחיל לילדינו – כבוד, סובלנות ושותפות – לבין המראות והקולות הנשמעים במצעד הדגלים הוא בלתי נסבל. כהורים, אנו יודעים שחינוך אינו נעשה רק בכיתות הלימוד, אלא גם – ואולי בעיקר – במרחב הציבורי, באירועים ובחגיגות שבהם ילדים משתתפים עם הוריהם, בתנועות הנוער ובסיורים.
כאשר ילד רואה מבוגרים, מחנכים ומנהיגים מאפשרים, או גרוע מכך – משתתפים בהתנהגות פוגענית ואלימה, המסר שהוא מקבל חזק הרבה יותר מכל שיעור בכיתה על "האחר הוא אני".
ריבונות אינה אדנות
אנו גאים בירושלים כבירת ישראל, אך מאמינים כי ביטוי של ריבונות וחגיגה לאומית אינם יכולים לבוא על חשבון פגיעה בזכויות, בביטחון ובכבוד של קהילות אחרות החיות בעיר. ריבונות במהותה היא אחריות לשלומם, בטחונם ושגשוגם של בני האדם שחיים בשטח הריבונות. ירושלים היא עיר של פסיפס אנושי ותרבותי עשיר ורובדים של היסטוריה המגולמים באוכלוסיות שונות שחיות בה זו בצד זו. התעלמות מכך מחמיצה את מהותה האמיתית.
רוצים להישאר מעודכנים?
האם נער המשתתף במצעד הדגלים, שבמהלכו הוא רואה חנויות נסגרות בחופזה, תריסים מוגפים ורחובות מתרוקנים מתושביהם, לומד לאהוב את ירושלים כפי שהיא, על כל גווניה ותושביה? או שמא הוא לומד לראות בה עיר יהודית בלבד, והתמונה האידיאלית אליה הוא מחונך היא מרחב נטול בני דתות ולאומים אחרים?
קריאה לפעולה קולקטיבית
אנו קוראים לכל מי שירושלים יקרה לליבו – אזרחים, מחנכים, מנהיגי קהילות, אנשי ציבור ומקבלי החלטות:
– לדרוש שינוי בתוואי מצעד הדגלים כך שלא יעבור דרך שכונות מגורים צפופות ברובע המוסלמי.
– לעודד ולתמוך ביוזמות חינוכיות המקדמות הכרה הדדית, כבוד וסובלנות בין כל קהילות העיר.
– לפתח ולהשתתף באירועים אלטרנטיביים ביום ירושלים, המציגים את העיר כמקום של מפגש תרבויות ודיאלוג., והמציגים את המתחים והקשיים שיש להתמודד עימם כדי לקיים חיים משותפים בעיר מורכבת שכזו
– להתנגד באופן אקטיבי לגילויי גזענות, אלימות והסתה – בחיי היומיום ובמיוחד באירועים ציבוריים.
– לדרוש ממארגני האירועים וממוסדות החינוך המשתתפים בהם לקבוע קווים אדומים ברורים לגבי התנהגויות אסורות.
כהורים, אנו פועלים לתמוך באירועים החוגגים את המגוון, נותנים ביטוי לקהילות שונות ואף למתחים הקיימים בעיר, מתוך כבוד הדדי וניסיון לחזק את הרקמה המשותפת של העיר. אנו מצפים ממנהיגי הציבור, והמנהיגות החינוכית בכלל זאת, לתמוך במגמה זאת ולהרחיבה.
ירושלים של אדם
יהודה עמיחי כתב: "פַּעַם יָשַׁבְתִּי עַל מַדְרֵגוֹת לְיַד שַׁעַר בִּמְצוּדַת דָּוִד, אֶת שְׁנֵי הַסַּלִּים הַכְּבֵדִים שַׂמְתִּי לְיָדִי. עָמְדָה שָׁם קְבוּצַת תַּיָּרִים סְבִיב הַמַּדְרִיךְ וְשִׁמַּשְׁתִּי לָהֶם נְקֻדַּת צִיּוּן. "אַתֶּם רוֹאִים אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עִם הַסַּלִּים? קְצָת יָמִינָה מֵרֹאשׁוֹ נִמְצֵאת קֶשֶׁת מִן הַתְּקוּפָה הָרוֹמִית. קְצָת יָמִינָה מֵרֹאשׁוֹ." "אֲבָל הוּא זָז, הוּא זָז!" אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא רַק אִם יַגִּידוּ לָהֶם: אַתֶּם רוֹאִים שָׁם אֶת הַקֶּשֶׁת מִן הַתְּקוּפָה הָרוֹמִית? לֹא חָשׁוּב: אֲבָל לְיָדָהּ, קְצָת שְׂמֹאלָהּ וּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, יוֹשֵׁב אָדָם שֶׁקָּנָה פֵּרוֹת וִירָקוֹת לְבֵיתוֹ".
ירושלים היא קודם כל עיר של אנשים חיים, ולא רק של אתרים היסטוריים וסמלים דתיים ולאומיים.
יום ירושלים ראוי שיהיה חגיגה של העיר על כל מרקם החיים שבה – חגיגה שמכבדת את כל תושביה, שמצליחה לשלב בין אהבת העיר וההיסטוריה שלה לבין כבוד לאנושיות של כל אדם החי בה וחולף בה.
בואו נחגוג את ירושלים כעיר של אדם, עיר של אור אהבה וכבוד.
הצטרפו אלינו – חתמו על העצומה
לפניות במייל לחצו כאן
ירושלמית
ירושלים היא עיר דוד.
ירושלים היא בירת ישראל
ירושלים היא עיר הקודש.
ירושלים היא לב ארץ הקודש.
אם אין תורה, אין למי לתעון בעלות.
ארץ ישראל, נתנה לעם ישראל, על פי תורת ישראל. לעבוד את הקדוש ברוך הוא בקדושה.
מי שכופר ומקחיש את שיכותו לבני ישראל שקבלו את התורה לקיים את מצוות השם בארץ הקודש היא ארץ ישראל, ומחפש סיפורים חדשים.
אין לו מה לעשות בירושלים.
חוי
לכו לגרמניה