כ"סנגור מושבע" אני יודע להבחין היטב בין דעות אידיאולוגיות, לבין בחינה מקצועית של מערכת ראיות בתיק פלילי. אני מכיר היטב את מערכת הראיות הלכאוריות בתיקי החקירה השונים ולא רק שאין לי כל ספק שכתב האישום שהוגש נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו נסמך על אדנים מוצקים, אלא שהפרקליטות עוד עשתה עימו חסד.
על כן, אפילו עו"ד יעקב וינרוט, אשר הכיר היטב את הראיות המפלילות, המליץ לנתניהו להגיע להסדר טיעון כדרך למלט אותו ממאסר. אלא שהתוצאה של זה היתה סיום הקריירה הפוליטית שלו. לא מופרך לחשוב שהוא דווקא היה מקבל את ההצעה, אך בהחלט אפשר שמי שעמדו מנגד היו בני משפחתו, שגם "הקריירה" שלהם היתה מסתיימת.
התוצאה היתה, שלמרות שלמעשה הודה בחקירתו בעובדות מהותיות שמחייבות הרשעה, הכריז נתניהו "לא יהיה כלום, כי אין כלום", ומכאן פנה לניהול המשפט המורכב, תוך שהוא "עושה שמות" במערכות אכיפת החוק וגם במדינה כולה. המטרה – למשוך ולמרוח את הזמן עד אין קץ.
גם הדרך האווילית שבה נהגה הפרקליטות שיחקה לידי הנאשם נתניהו: ככל שהיתה מגישה 3 כתבי אישום נפרדים, לא היה קל מלהוכיח – ותוך זמן קצר – את אשמתו בתיק "השמפניות והסיגרים", זה אשר אליבא דכולי עלמא חייב היה להיות קבלת שוחד. אז היה "נזרק" ממילא מהפוליטיקה וממשיך לנהל את שני המשפטים האחרים בלי כל יכולת להזיק. אלא שהפרקליטות הגישה כתב אישום אחד שכלל את שלושת האישומים. היא גם שיבצה לתוכו עוד נאשמים ועל זה – 333 עדי תביעה, שחלקם הגדול אמור להיחקר בכמה וכמה חקירות נגדיות על ידי הסנגורים האחרים. אלה "מרחו" את החקירות הנגדיות, כאשר הם מנצלים את דרכם של השופטים לאפשר זאת. התוצאה? פרשת תביעה שנמשכה עוד 4 שנים מעבר ל- 4 שנים קודמות עד שהוגש כתב האישום.
את הזמן ניצל נתניהו לעוד מטרה – באמתלה של הקמת "ממשלת ימין על מלא", פיתה את המפלגות הקטנות השונות להקים קואליציה ובמסגרתה התחייבו לתמוך בכל גחמותיו האישיות. מייד פנה להכריז על "רפורמה משפטית", שלא היתה אלא "מהפכה משטרית". באמתלה לפיה נדרשים תיקונים לשם יעילות מערכת המשפט, תכנן לחוקק חוקים שיסייעו לו להימלט ממשפטו. בתוכם חוקים שיסרסו את בית המשפט העליון, כמו גם את היועצת המשפטית לממשלה, ושמטרתם האמיתית לדעתי היא לגרום לביטול המשפט. כדי לשכנע את "הציבור" הפעיל למעשה את "מכונת הרעל" המשומנת והמתוחכמת וזו דאגה להפצת בדותות ששמו בפי "חסידיו", אלה שלא משנה מה יקרה – הם בולעים את הפיתיון בשקיקה.

עו"ד קובי קמר, www.kamarlaw.co.il
שוחרי האמת והצדק זיהו היטב את המטרה האמיתית ולא היו מוכנים להשלים עימה. אלה – טובי האנשים בחברה – יצאו בהמוניהם לרחובות כדי למנוע ממנו להשיג את התכלית הנוראה הזאת. המדינה כולה נקלעה למשבר חמור, זה אשר נוצל היטב על ידי החמאס. נתניהו חזר והתעלם מהתראות של גורמי ביטחון שהתריעו בפניו מפני הצפוי. את אלה סילק מעל פניו והמשיך בשלו. האינטרס האישי שלו גבר על כל ערך ועל כל חובה למנוע את האסון הנורא, זה שאכן התרחש. גם אז – ה"מענה" שלו היה להאשים "את כל העולם ואחותו", רק לא את עצמו.
מתוך שזמן הוא המצרך הכי חשוב לו, ולמרות שקל היה לראות שהמלחמה לא תשיג את היעדים עליהם הכריז הוא לא עצר אותה, והשתמש בה גם כדי לדחות דיונים במשפטו וגם בכדי למסמס הקמת ועדת חקירה ממלכתית. התוצאה הקשה היתה מותם המיותר והכואב של עוד מאות חיילים ופציעתם של אלפים נוספים; עשרות חטופים נהרגו ועוד עשרות סבלו מעינויים קשים; הכלכלה נפגעה קשות והעולם כולו נגדנו. פעם ישראלים היו מתגאים לומר "אנחנו מישראל", היום הם מסתתרים. חלק כבר עזבו את הארץ וכך גם צפויים עוד טובי אנשינו לחפש מקום שקט ובטוח להם ולילדיהם. אנו נישאר עם האוכלוסיות החלשות, אלה ש"משנוררות" ולא באמת "מתים" ולא יתגייסו. הם רק מתרבים.
והמשפט עדיין מתנהל. והנה, זה ש"המתין 8 שנים להזדמנות להוכיח את חפותו", המשיך באותה טקטיקה – "למרוח זמן". לא היתה אמתלה שלא השתמש בה לשם ביטול דיונים. והשופטים? אלה שעד אז ניהלו את המשפט באופן מעורר תהיות של ממש, ועוד הוסיפו והביעו דעתם ש"קשה להוכיח שוחד", וזאת תוך כדי פרשת התביעה, חזרו ונעתרו לבקשות, תוך שהם מתעלמים מהנזק החמור שנגרם לתדמית מערכת המשפט כולה בהתנהלות שלהם.
כך הפך משפטו של נתניהו להיות פקטור שולט בכל מרכיבי החיים כאן ועימו שלל נזקים חמורים שלעניות דעתי הם בלתי הדירים ולא ניתנים לתיקון. אמון הציבור במערכת המשפט התדרדר לשפל ; למרות הדיבורים על "אחים", לא נראה כיצד ניתן יהיה לאחות את השסע חמור והקרעים בקרב החלקים השונים בחברה. המחלוקות הקשות, שגלשו להתקפות אישיות מכוערות בין אלה שיש המכנים אותם "אחים", חידדו היטב את ההכרה שלמעשה החברה כאן אינה חברת "אחים", אלא חברה מפולגת ומשוסעת: חלק אחד עובד ומשרת וחלק אחר חי על חשבונה.
על בסיס זה צצו הרעיונות האווילים – ביטול המשפט או הענקת חנינה מתוך תקווה שאז תוקם ממשלה שתורכב מאלה שדואגים לטובתה ו"בא לציון גואל".
אכן אין אווילי מרעיון כזה. אם יבוטל המשפט, או תוענק חנינה (אז הוא בעצם מודה באשמתו…), התובנה והמסר שיועבר לציבור הוא, שאפשר להימלט מאימת הדין בדרכים נלוזות שיגרמו למערכות השונות "להתקפל". המסר הנורא הוא שבשיטות נלוזות כאלה "חוטא ייצא נשכר". המסר החינוכי לכלל הציבור, כמו גם לעולם כולו, חייב להיות, שיש לשמור על החוק ולכבד ערכים במדינת חוק מתוקנת, בוודאי כשמדובר באיש ציבור.
"ייקוב הדין את ההר".
- הכותב הינו מומחה ירושלמי למשפט פלילי





עדה
חרטטן. מנסה להמציא את עצמו מחדש
שרון
חתיכת אפס,קובי זבל
אור
לא מאמין למילה אחת הכתובה בכתבה הזאת.
נראה שהעורך דין הנ"ל ושכח שלאחר 7.10 העם התפכח ויודע לזהות את היד הבוגדת מבפנים.