ירושלים הופכת לעיר של בטון: הבנייה החדשה מוחקת את הייחודיות שלה

השבוע חיכיתי בתחנת האוטובוס של דרך חברון. התעלמתי מהבלגן של עבודות הרכבת, שמצד אחד אני תומך בהן אך בצד שני מאוד לא נעים להיות בקרבתן – והסתכלתי על הנוף.

מגבעת המטוס ניתן לראות כמעט את כל ירושלים, לפחות זו המערבית, האחת שאנחנו מעדיפים להסתכל עליה. רק עיוור לא יוכל לראות את הטרנספורמציה של העיר, שיצאה מקיפאון בנייה כמעט מוחלט של שני עשורים וקפצה לגובה, עם מנופים לכל אורך קו הנוף.

ועם זאת, הייתה ניכרת בעיניי בעיה מאוד ברורה – הנוף של העיר מאוד אפור, פיזית. גם המגדלים החדשים וגם השיכונים הישנים, כולם אפורים. זה מאוד אירוני בהתחשב בעובדה שהסביבה הטבעית של ירושלים ירוקה מאוד במשך כחצי מהשנה.

בתוך כל מרוצת הבנייה של העיר, כמו גם של שאר הארץ שחייבת לעמוד ברוך ה' בקצב גידול האוכלוסייה, נשאר פרט אחד שלא מסתכלים עליו – האסתטיקה.

נכון, כבר לא בונים פה גושי בטון מכוערים בצורה של שיכונים לעולים חדשים, אבל גם בבנייה החדשה ניכר חוסר גיוון. אמנם החלונות קצת יותר מוארים, המבנה קצת יותר לבן, והגובה קצת יותר מרשים – אבל חוסר הדמיון ניכר גם בבנייה החדשה בישראל.

מלבד האזורים בהם לעירייה באמת אכפת, כמו ממילא ויפו, ששם היא דורשת איזשהו סגנון מינימלי למבנים, שאר העיר מתמלאת בצבע אפור-לבן.

אני לא מאשים את הקבלנים והעוסקים במלאכה, שגם ככה הבירוקרטיה הישראלית שוחטת אותם. האינטרס שלהם הוא לבנות את המבנים כמה שיותר מהר בכמה שיותר זול. אבל האינטרס הזה הופך את הבנייה הישראלית למשעממת, מרובעת (מילולית), וכמו שציינו – אפורה.

אני כמובן לא מתייחס לרחובות החדשים שנסללים, שבהם מרכז תשומת הלב הוא לרכב הפרטי ולא להולך הרגל או התחבורה הציבורית, ויותר אכפת למתכנן איך הרכב יצא מהחנייה לכביש מאשר איך הזקן יחצה את הכביש.

המבנים עצמם, על אף שהם חדשים – לא הופכים את העיר למהממת, אלא רק לחדשה יותר. זאת עובדה חשובה – מגדלים לא בהכרח שווים יופי. סין הקומוניסטית והונג קונג הצפופה מלאות בגורדי שחקים עצומים – שנראים כמו בית כלא ענק, משעממים ודומים.

איך לא, בואו נציג לרגע את תל אביב. הנה מה שירושלמים (וגם מתכנני ערים בשאר הארץ) לא מבינים לגבי מה שהפך את תל אביב למיוחדת – הגיוון. נכון, הרקיע של העיר מלא במגדלי משרדים, אבל הם נבנו בצורה כזאת שאף פרויקט לא דומה בדיוק לשכנו, והם משולבים עם המבנים של תל אביב מלפני קום המדינה, שמוסיפים לה קסם מיוחד. ערים כמו קופנהגן או אמסטרדם הבינו את זה לפני מאות שנים, ושם על אף שהבתים נבנו עם סדר מסויים – לכל מבנה יש את הסטייל שלו.

כמובן שהפיתרון הוא לא הצד ההפוך – בנייה מבולגנת של כל מבנה בסגנון ייחודי לגמרי, זה יעשה בלגן בעין ויהפוך את הרחוב ללא נעים להסתכל עליו.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

הפיתרון הוא דרך האמצע. אם הולכים לעשות פינוי-בינוי בקריית יובל או בקטמון – צריך לשלב אקסטרה-סגנון בבנייה. עיטורים מיוחדים, חלונות בצורת קשת, ושילוב אבן ירושלמית באופן שלא מרגיש מאולץ. העין האנושית רוצה טבעית שילוב של סדר וגיוון, למה לא לתת אותו לירושלמים? הרי ככה בנוי רחוב יפו.

בכדי לענות על המטרה הזאת, של שילוב בין בנייה מיוחדת לסדר אורבני, העירייה צריכה לחוקק חוקי עזר עירוניים חדשים בנושא נראות המבנים, כפי שנעשה בערים כמו פריס ווינה. לדוגמא, אפשר לחייב שילוב של קשתות בכל מבנה, או לשנות את חוק האבן הירושלמית כך שישלב יותר צבעים.

הצורך בבנייה חדשה בישראל, ובייחוד בירושלים, לא חייב להתממש בבינוניות. אם רוצים לעשות מהפכת בנייה בירושלים – למה לא לקחת השראה מאירופה במקום מ… סין הקומוניסטית?

הכותב הוא עומר נובוסלסקי, סטודנט בן 22, ירושלמי מלידה. חי, לומד ועובד בעיר