ירושלים אינה יכולה להפוך למחסן דירות ריקות

לאחרונה התבשרנו שהבית שאנו שוכרים נמכר, ולכן נאלץ לעזוב ולהתחיל לחפש דירה חדשה. הבית הזה בימין משה קיבל לתוכו שני ילדים יפים, ובשנים שבהן גרנו בו זכינו להכיר שכונה שנבנתה לפני כמעט 150 שנה, ועדיין מתקיימים בה דברים שנעלמו מחלק גדול מהשכונות החדשות של ירושלים: חיי קהילה אמיתיים, שכנים שמכירים זה את זה, ילדים שגדלים יחד ותחושה שהרחוב הוא המשך של הבית.

כשהתחלנו לחפש דירה אחרת באזור גילינו עד כמה ירושלים הזאת מתרחקת מהישג ידם של הירושלמים עצמם. דירות קטנות יותר, ולעיתים גם מוזנחות יותר מהבית שאנו שוכרים, מוצעות במחיר כפול ולעיתים כמעט משולש. אותה תמונה חוזרת במושבה הגרמנית, ברחביה, בקטמון, בשערי חסד ובכל שכונה מרכזית שבה משפחה ירושלמית עשויה לרצות לבנות את חייה. דירות רגילות לחלוטין מוצעות ב־20, 25 ולעיתים אפילו 30 אלף שקל בחודש, מחירים שאין להם כל קשר למשכורת של מורה, עובד ציבור, עצמאי צעיר, אחות בבית חולים או כמעט כל משפחה העובדת בעיר.

הדרישה ההזויה של תושבי החוץ

האבסורד התחדד עוד יותר כשנכנסנו לדירות עצמן. רבות מהן שייכות לבעלי נכסים החיים בחו"ל, אשר מתמחרים את ירושלים לפי כוח הקנייה של ניו יורק, לונדון או פריז ולא לפי המציאות הכלכלית המקומית. חלקן מלאות בריהוט ובחפצים של הבעלים, וגם כאשר הם מחליטים להשכיר, הם מצפים מהשוכר לחיות בתוך מחסן פרטי שאסור לגעת בו.

באחד המקרים הסביר לנו המתווך שבעל הדירה יסכים להוציא את הרהיטים, בתנאי שאנחנו נשלם על המחסן ונבטח את תכולתו. כלומר, משפחה ירושלמית נדרשת לשלם שכר דירה מופקע, ובנוסף לממן את אחסון רכושו של בעל דירה המתגורר מעבר לים.

10,000 דירות רפאים ושיא של נכסים לא מכורים

אין מדובר רק בחוויות מקריות של משפחה אחת. לפי נתונים שפורסמו לאחרונה בשם מהנדס העיר, בירושלים יש כ־18 אלף דירות בבעלות תושבי חוץ, ומהן כ־10,000 מוגדרות דירות רפאים. במקביל, בסוף ינואר 2026 נותרו בעיר יותר מ־10,300 דירות חדשות שלא נמכרו, המספר הגבוה בישראל, אף שחלק גדול מן המלאי החדש מתומחר הרחק מעבר ליכולתם של תושבי העיר. ירושלים בונה אלפי יחידות דיור, אך חלק ניכר מהבנייה מכוון למי שמעוניינים להחזיק נכס בעיר, ולא בהכרח למי שמעוניינים לחיות בה.

גם עליית שכר הדירה בשוק כולו אינה מסבירה את מה שקורה במרכז ירושלים. ברבעון הראשון של 2026 עלה שכר הדירה הממוצע בישראל ב־3.5% ביחס לשנה הקודמת, בזמן שהאינפלציה השנתית עמדה באפריל על 1.9%. מדובר בעלייה מורגשת, אך היא רחוקה מאוד מהכפלה או שילוש של המחירים שאנו רואים במודעות מסוימות. המחירים האלה אינם תוצאה טבעית של התייקרות כללית, אלא של שוק מקומי שהתנתק במידה רבה מהכנסותיהם של האנשים שחיים ועובדים בעיר.

ארי אושר פרי-צדיק (צילום: אלבום פרטי)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

הנזק לא נשאר מאחורי הדלת הסגורה

הבעיה אינה שיהודים מחו"ל רוצים לקנות בית בירושלים, רצון מובן ואף מבורך, במיוחד כאשר הרכישה קשורה לעלייה, למגורים אמיתיים או להשכרה ארוכת טווח למשפחה מקומית. הבעיה מתחילה כאשר ירושלים הופכת למקום שבו אפשר לקנות דירה, להשתמש בה שבועות ספורים בשנה ולהשאירה ריקה או במחיר דמיוני בשאר הזמן, כמעט בלי לשלם על הנזק שהבחירה הזאת גורמת לעיר.

כאשר דירה עומדת ריקה, הנזק אינו נשאר מאחורי הדלת הסגורה. המכולת מאבדת לקוחות, בית הכנסת מאבד מתפללים קבועים, בית הספר מאבד ילדים, הרחוב מאבד עיניים, והשכונה מאבדת בהדרגה את האנשים שהפכו אותה למקום שמישהו בכלל רצה לקנות בו דירה. כך נוצרת עיר יפה כלפי חוץ אך חלולה מבפנים, עם בנייני אבן משופצים, מרפסות יקרות וחלונות חשוכים במשך רוב השנה.

ירושלים צריכה לשנות את מערכת התמריצים. מי שגר בדירה, מי שעולה לארץ בתוך תקופה מוגדרת או מי שמשכיר אותה בחוזה ארוך טווח צריך לקבל יחס רגיל. אבל, מי שמחזיק דירת מגורים ריקה לאורך רוב השנה צריך לשלם ארנונה מוגדלת ומשמעותית, שתעלה ככל שהדירה נשארת מחוץ לשימוש. אפשר לקבוע חריגים לשיפוץ, ירושה, מצב רפואי, מעבר זמני או היערכות אמיתית לעלייה, אך אין סיבה שהחזקת בית ריק בלב אחת הערים המבוקשות בעולם תישאר כמעט נטולת מחיר.

מדיניות כזאת אינה מתקפה על יהדות התפוצות ואינה שלילת זכות הקניין. היא ביטוי לאחריות כלפי העיר. מי שאוהב את ירושלים מרחוק צריך להבין שגם לאהבה הזאת יש תוצאות מקומיות, ושדירה המוחזקת ככספת או כמחסן משפיעה על משפחות שמנסות לגדל כאן ילדים, לעבוד כאן ולהישאר בעיר.

ירושלים אינה יכולה להפוך למחסן הדירות של העולם היהודי, למקום שבו אנשים מכל העולם מחזיקים בית אך האנשים שחיים בה אינם יכולים להרשות לעצמם אחד. בית בירושלים צריך להיות חלק מחיי ירושלים, ואם בעליו בוחר להשאיר אותו ריק, עליו לשאת בעלות האמיתית של הבחירה הזאת.

• הכותב הוא ירושלמי, יזם וכותב על עירוניות, דיור ותכנון בעיר. הדברים נכתבים על דעתו האישית בלבד