ימים של אושר - יותם הלפרין וצלחת האליפות (צילום: ניר קידר)
יותם הלפרין וצלחת האליפות (צילום: ניר קידר)

הלפרין: "האליפות הזאת לא פחות חשובה ומרגשת מהראשונה"

רגעי השיא (והשפל), המספרים שנמצאים בירידה והעתיד בהפועל – יותם הלפרין בראיון אליפות מיוחד

פורסם בתאריך: 22.6.17 11:43

בקיץ 2013, קצת אחרי רכישת הקבוצה על ידי אורי אלון ושותפיו, נחת באולם במלחה רכש נוצץ בדמותו של יותם הלפרין. ההחתמה של הלפרין, שהפך במהרה לקפטן של האדומים, היתה הצהרת כוונות של ממש וכיום, אחרי שתי צלחות אליפות שהניף, הוא כבר לא פחות מסמל בהפועל.

 

"האליפות הזאת לא פחות חשובה ומרגשת מהראשונה", מצהיר הקפטן הלפרין בראיון מיוחד ל"ספורט כל העיר". "כשחתמתי קיוויתי שנזכה בתארים, אבל, עם כל ההכנות, לא חשבתי שנזכה בשתי אליפויות ונגיע להישגים יפים בזמן כל כך קצר".

הלפרין, שמחזיק בחוזה לעונה נוספת בהפועל, מספר על התחושות שאיתם התהלך בשבוע האחרון: "זכייה באליפות היא תמיד מרגשת. אמנם זה שונה מהאליפות הקודמת, שהיתה ראשונה והיסטורית עבור המועדון, הקהל והבעלים, אבל כמו שכבר אמרתי – האליפות הזו לא פחות חשובה. אבל מה שבאמת חשוב הוא שתמיד נהיה בקרב על התארים, לפעמים נזכה ולפעמים לא, אבל העיקר שנהיה שם".

לפני כל הנפה הקדשת את האליפות לאוהדים שכבר לא נמצאים בין החיים – ליאל גדעוני ז"ל באליפות הראשונה ואלון בקל ז"ל בשנייה. איך זה מרגיש שאתה נמצא שם על הפודיום ונזכר בהם?
"אלה רגשות מאוד מעורבים. לא היה לי את זה אף פעם, לא כשהייתי במכבי ולא בקבוצות אחרות באירופה. מהיום הראשון שהגעתי להפועל התחברתי בהזדהות אמיתית לכל עניין הקהילה. אני מדבר על אלה שצריכים את העזרה של המועדון. אבא של אלון בקל ייקח את הדברים שאמרתי איתו לכל החיים. מצד אחד אני אומר 'איזה חרא של מצב', מצד שני אני רוצה להגיד תודה שיש לי את האפשרות הזאת. זו הגדולה של הפועל".

בטירוף - אוהדי הפועל (צילום: ניר קידר)

בטירוף – אוהדי הפועל (צילום: ניר קידר)

 

העונה האחרונה של הפועל, וזה כמובן לא סוד, היתה רכבת הרים אמיתית של ניצחונות גדולים לצד תבוסות מחפירות, רצפים ארוכים של ניצחונות אבל גם יותר מדי רצפים של הפסדים מביכים. הלפרין, כמובן, מודע היטב לדברים והוא מדבר עליהם בכנות.

"הרגע הקשה היה אי שם במהלך העונה שהפסדנו מספר הפסדים רצופים ובהפרשים גדולים", הוא אומר. "זו היתה תקופה לא טובה, שבה לא הצלחנו לאסוף את עצמנו ושאלנו את עצמנו מה עושים? מצד שני היה את הסדרה נגד נהריה, שבה אחרי פיגור 2:0 חזרנו עם שלושה ניצחונות רצופים. זה הראה שיש לנו קבוצה עם אופי. זה לא היה הרואי או מפתיע, כי אנחנו קבוצה טובה".

במשחק השני נגד נהריה גם היו עצבים גדולים של האוהדים, עם קללות והשלכת חפצים לעבר הספסל. דבר שלא קרה שנים בהפועל?
"עד היום אני לא יודע בדיוק מה היה שם. זה היה נראה כמו כמה אוהדים בודדים והתפתח שם עימות, שבדרך כלל לא קורה. כולנו היינו באכזבה גדולה אחרי ההפסד שם ואני שמח שהצלחנו לשפר ולתקן".

התרומה שלך השנה היתה בירידה, אתה מרגיש שיש לך עוד מה לתת מבחינה מקצועית?
"אני מאוד חזק בצד המנטאלי ותמיד התגברתי על דברים. אני אהיה בן 34 בינואר והגוף מאוטט לאט-לאט על שחיקה ועייפות, אבל אני עדיין לא במצב שבו אני חושב על פרישה. אני מקווה שהגוף יאפשר לי להמשיך, אבל אם הנזקים והסבל יהיו חזקים מדי אז זה לא שווה את זה".

וביום שאחרי הפרישה, אתה רואה את עצמך בתפקיד ניהולי או מקצועי בהפועל?
אני חושב שכן. קשה לי להצביע על מה בדיוק, אבל הראש שלי מלא בכל כך הרבה רעיונות. יש לי היסטוריה והרבה מקומות שהייתי בהם, ככה שאני חושב שאני באמת יכול לתרום למועדון. אבל קשה לי לחשוב על היום שאחרי כי אני עדיין רוצה לעזור כשחקן".

גם חברך הטוב ליאור אליהו עבר עונה לא פשוטה.
"ליאור היה מאוד דומיננטי השנה גם אם המספרים שלו היו בירידה. אני חושב שליאור הוא הישראלי הכי טוב בליגה כבר המון שנים. לא רק לו היו ירידות ותקופות פחות טובות וירידה במספרים, אלא גם לשאר הישראלים. ניסינו למצוא איך אנחנו נשארים הכי יציבים שאפשר וגם ליאור חווה את זה. הוא עשה משחקים טובים מאוד לצד כאלה שפחות. אני חושב שליאור חשוב מאוד למועדון. ורואים את החיסרון שלו בתקופות הפחות טובות שהוא עבר".

הזכרת את הירידה במספרים של הישראלים והגמר מוכיח את זה בצורה הכי טובה. אתה ליאור אליהו ובר טימור קלעתם נקודה אחת בלבד. זה לא מפריע לך?
"אני חושב שבכל מה שקורה בארבע השנים האחרונות בהפועל, הבסיס הישראלי הוא אחד מאבני הדרך. ליאור, בר, אייזיק ואני זה הבסיס. מה שקרה בגמר היה חריג. אבל זה הרבה עניין של סיטואציה. הזרים שלנו פשוט נתנו הופעה הרואית, לאו דווקא ברמת הכדורסל אלא במחויבות וברצון לזכות בתארים. הם עשו עבודה יוצאת מן הכלל והיו פשוט מדהימים. בנוסף, אני חטפתי בומבה באף, דיממתי ולא הצלחתי לחזור בחצי הראשון. בכל אופן, מה שחשוב באמת הוא שכיחידה אחת וכקבוצה הצלחנו לעשות את זה ולזכות באליפות".

סימונה פיאנג'יאני, מאמן הפועל ירושלים (צילום: אורן בן חקון)

סימונה פיאנג'יאני (צילום: אורן בן חקון)

 

אחת הסיבות לירידה במספרים של הישראלים נעוצה במאמן סימונה פיאניג'אני, שלא כל כך הסתדר עם החוק הרוסי והרבה להתלונן על עומק הסגל שלו בכלל והישראלי בפרט. במהלך העונה, כשההפסדים הלכו ונערמו, החלו גם לצוץ ידיעות שונות, גם ב"ספורט כל העיר", על יחסים לא הכי טובים בין הסגל הישראלי לבין המאמן האיטלקי, עד כדי דיבורים על כך שאליהו אפילו שוקל פרישה.

הלפרין טוען כי "לקח לנו זמן להבין את סימונה ולדעת מה תפקידנו. היינו צריכים להבין שמדובר בשיטה שונה ובסיטואציה אחרת, שבה אנחנו שחקנים משלימים. בסופו של דבר הצלחנו וניצחנו, וזה הדבר החשוב באמת".

איך היה לעבוד איתו?
"סימונה הוא ג'נטלמן והוא בא עם הרבה ניסיון אירופאי. הוא היה כבר בכל מעמד, בנה ולקח תארים עם קבוצות טובות. היכולת שלו לשמר ולהחזיק את כל המועדון, החל מצוות המאמנים, דרך היחסים עם התקשורת ועד הפיזיותרפיסטים היא ברמה מאוד גבוהה. הוא יורד לפרטים הקטנים. גם אם מבחינת הדרך שלו היו הרבה עליות וירידות, הוא עדיין עשה את אחת העונות הטובות בהיסטוריה של הפועל. הוא תמיד היה קשוב לנו, וזה לא מובן מאליו. הוא בנאדם פתוח שמקשיב ומשוחח איתך".

ואיך היה להתאמן עם סופרסטאר כמו אמארה סטודמאייר?
"כשאמארה חתם, התקשרתי לגיא הראל ושאלתי אותו אם זה סטודמאייר שכולם מכירים מהאן.בי.איי. כשהוא אמר לי שכן זו היתה בומבה לא נורמאלית. אמרתי לגיא 'אני מקווה שהוא יבוא חיובי ויהיה בסדר'. היום אני יכול להגיד שהוא תופעה שקשה להסביר אותה. הבנאדם הגיע והתנהל כאילו הוא שחקן נוער. הוא חושב רק איך הוא יכול לתרום לקבוצה ואיך לעשות יותר טוב לאחרים. צריך רק ללמוד מהגישה שלו, מהשמירה שלו על חיים ספורטיביים. מדהים. הוא חיפה על התקופות הקשות בגישות שאפשר ללמד".

אתה לא חושב שאפשר היה להוציא ממנו יותר בפן המקצועי?
"אני לא יודע מה היה אפשר לעשות אחרת או מה עשינו לא טוב. בתחושה שלי, את רוב הדברים עשינו טוב. מבין כל השחקנים שהגיעו, לאמארה היה הכי קשה. הוא הגיע מסגנון אחר לגמרי של משחק, הציפיות ממנו היו הכי גבוהות והוא נדרש לעשות התאמות . לקח לו זמן להסתגל, אבל הוא עזר לנו ואנחנו עזרנו לו. בשורה התחתונה, היו לו תקופות נהדרות וגם פחות, כמו לכולנו".

יותם הלפרין, אליפות (צילום: ניר קידר)

ימים של אושר – הלפרין והצלחת (צילום: ניר קידר)

 

 

אחת המטרות שסימן הבעלים אלון מהרגע הראשון שנחת בהפועל היא השתתפות ביורוליג. מאז לקחה הפועל שתי אליפויות, הגיע פעם אחת לרבע גמר היורוקאפ ובעונה שעברה לחצי הגמר, ועדיין, את הכרטיס לליגה של הגדולים היא לא קיבלה.

"אנחנו מכירים היטב את הסיטואציה", אומר הלפרין. "מהרגע הראשון ידענו שגם אם נזכה באליפות לא נהיה שם. זו החלטה של היורוליג. זה לא דבר מובן מאליו שלוקחים אליפות ולא מגיעים לשם, אבל אני מאמין באנשים שנמצאים בהפועל ובהחלט חושב שהפועל תהיה ביורוליג".

איך הפועל צריכה להראות בעונה הבאה?
"כבר דיברתי קודם על הבסיס האיתן של הישראלים ולדעתי מה שצריך זה המשכיות. צריך לנסות ולהשאיר כמה שיותר שחקנים מהסגל הנוכחי. אמנם לא הכל תלוי בהפועל, יש ענייני חוזים והצעות ממקומות אחרים, אבל חשוב שכמה שיותר שחקנים יישארו. אני מאוד מקווה שהרבה מהסגל הקיים ימשיך, כי זו היתה קבוצה מיוחדת".

מה אפשר לאחל לך?
"קודם כל בריאות, גם כשחקן וגם כבן אדם. הכי חשוב שנמשיך ליהנות, כי הקריירה קצרה ואם לא נהנה ונאסוף זיכרונות בדרך, זה לא שווה כלום".

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר