ההפסד בראשון האחרון להפועל באר שבע השאיר לבית״ר טעם רע. אבל שוב, זה לא הזמן לשבור את הכלים. לא מצד דגני, וגם לא מצד האוהדים. בית״ר צריכה עכשיו בעיקר שקט ושפיות. בהתחשב בפערי הרמות נדמה שההפסד היה בלתי נמנע, ובהתחשב בנסיבות, בחסרון המספרי וההתפרקות בסיום, בית״ר באמת יצאה יחסית בזול, כי אחרי מחזור אחד בלבד, עוד אפשר לארגן את הכל מחדש, ולקבל את הפצועים בחזרה.
ותודה לפגרה שבאה הכי בזמן שבעולם. לטעמי, זה לא היה הפסד של טעויות שיפוט, כושר לקוי או יכולת חלשה, זה היה הפסד של נאיביות מושרשת, חוסר משמעת ומנטליות לקויה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
מספר תובנות: נתחיל עם המנטליות – המנטליות של בית״ר לא מספיק חזקה. זה לא חדש, וזה דבר שבבית״ר צריכה לתת עליו את הדגש. לקבוצה עדיין אין אופי ובטחון בעצמה – זה בא לידי ביטוי ברבע השעה הראשונה, בה בית״ר צפתה בהלם באורחים מהדרום מניעים כדור בשבלוניות.
הנאיביות – היא זו שגרמה לשער הראשון – קחו דוגמה פשוטה שממחישה את ההבדל. כמה דקות לפני הכדור הנייח היעיל, המתוכנן והמדויק של באר שבע, שהרים רמזי ספורי (רואה בית״ר ונהיה יניב קטן), בית״ר זכתה גם היא בכדור קרן משומקום, אבל במקום לנצל את המיני הזדמנות שנפלה בחלקה, לשלוח את המרים הטוב ביותר לפינה ואת מיטב הנוגחים לרחבה, החניכים של קומאן ביצעו ״תרגיל קרן״ שהחזיר את הכדור עד ניצן ומשם בחזרה לבאר שבע.
עניין נוסף, חוסר המשמעת – הרפיון במשמעת לקראת סוף המשחק, אובדן העשתונות לאחר ההחלטה הגבולית של לירן ליאני לשרוק לפנדל, וההשתוללות חסרת הרסן של אוראל דגני, אסור שיעברו לסדר היום – וההשלכות שלהם, מעבר להרחקה שתפגע בבית״ר, ברורות.
אוראל דגני הוא מודל לחיקוי עבור נערים רבים. אסור לו לדגני להפקיר ככה את בית״ר. עם כל הניסיון שלו בליגה וגם בנבחרת, ועם האחריות הגדולה שיש לו כאיש הבכיר בהגנה, מצפים ממנו ליותר. אם ככה מתנהג המנהיג ההגנתי והמנוסה שלך, איך אפשר לבוא בטענות לירדן שועה, שרואה כי טוב ועושה כל מאמץ לקבל אדום בעצמו עם שתי עבירות מסוכנות ומיותרות על ויטור.
מקצועית, יש הרבה דברים טובים לקחת מהמשחק הזה, בעיקר משישים הדקות הראשונות. ג׳אסי נראה מעורב, יוזם ומשתדל, אבל עדיין חלוד. ניב זריהן היה מהטובים בבית״ר, החזיק בכדור, שיחרר יפה במתפרצות לקשרים שמיעטו להצטרף מאחור, נלחם, אבל מיאן לשחרר בעיטה בזמן.
מתיאוסיניו החליט להתעורר, והפגין ניצוצות של כדורגל. אבל זה עדיין היה מעט מדי, לאט מדי וחלש מדי. והחלק האחורי עשה את שלו – עד המופע של שכטר.
איתמר ניצן רק הולך ומשתבח עם הזמן, ומילה טובה מגיעה גם לקריאף ששיחק עם הרבה ניסיון. המגן הימני עמית הרמן נראה כמו חיזוק נהדר לעתיד, ותמיר עדי כבר משחק כמו שחקן אחראי וותיק.
עכשיו זמן לנוח, להחזיר את הפצועים לכושר ולנסות לייצב את השורות – יש בסיס טוב לבית״ר ואני מנסה להישאר אופטימי.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
