ביום חמישי האחרון היה נדמה שבבית"ר תחושות קשות זה אנדרסטייטמנט להרגשה בבוקר של אחרי ההפסד להפועל ת”א. מרגיש לי שמידי שבוע אני נוכח בהלוויה של עצמי, כולם מדברים על כמה טוב היה פעם, באים לנחם אחד את השני על האובדן ומתקשים לראות עתיד טוב יותר. אני מתקשה להבין מדוע יש גוף שנקרא “בקרה תקציבית” אם הוא לא בבקרה על התקציב. כל מועדון כדורגל בליגת העל אמור להיות מסוגל לכל הפחות לסיים את העונה בעזרת הבטוחות שבעל הבית מביא בתחילת העונה. אם משה חוגג הגיע למצב שהוא לא יכול לשלם לעובדים בעסק שלו – למה הוא עוד יכול להחזיק בו? אי אפשר להחזיק בחבל משני הקצוות שלו – גם לדרוש סכום אסטרונומי על המועדון וגם לא לשלם לעובדים.
למרות הכל, גורלה המקצועי של בית”ר עדיין לא נחרץ, אפשר לשרוד בליגה אפילו בלי הזרים היקרים בואצ’י, ג’אסי, יאנקוביץ’ (והשאר) והישראלים “הבכירים”. הזרים גם ככה לא תורמים וכך גם חלק נכבד מהישראלים. אם נצליח להיפטר מהחוזים של מיכאל אוחנה ואורן ביטון, מהשחקנים היקרים בקבוצה, ואפילו מאיתמר ניצן (נתנאל דלויה כבר לא פחות טוב ממנו) במקומם להביא בהשאלות שחקנים מהקבוצות הגדולות שישתתפו בשכר, בין אם זה מאינטרס שיצברו דקות משחק בליגת העל או בין אם זה מפילנתרופיות של יענקל’ה שחר הצדיק שעזר ויעזור לבית”ר יותר מכל בעל בית שלנו אי פעם. אפשר להחליף את הזרים היקרים בישראלים זולים מהליגה.
מספיק לראות את התרומה של דניאל סולומון בהפועל ירושלים מאז שהצטרף כדי להבין שלקרבות תחתית לא צריך סופרסטארים – צריך לוחמים. ולמרות שיש להם שפע של תירוצים, השחקנים האלו אשמים לא פחות מחוגג, זה שאין תבניות התקפה והסגל גרוע ולא מאוזן זה לא אשמתם, אבל זה שכל מאבק על כדור נגמר ברגלי הקבוצה היריבה זאת אשמתם הישירה. אמנם קל לזרוק הכל על אורן ביטון, אבל נגד הפועל ת”א זה היה כבר השיא. אם גרצ’קין לא כשיר אפשר לחשוב על פתרון אחר לעמדה הזאת, אם זה קאמסו מארה שישחק שם או עמית כהן עם הרגל ההפוכה, כי יותר גרוע מזה כבר לא יהיה.
אני קצת מתבייש להודות בזה, אולי מלבד בושה והפגיעה באגו, אבל ירידת ליגה זה לא דבר כזה נורא: ניפרד מכל ה”כוכבים” בסגל, אולי ננצח כמה משחקים ברצף, ילדים יגיעו ליציע, ותיקים שעזבו ישובו אליו, שנה אחת של טיולים בארץ בימי שישי שיגבשו את הקהל, סירי קובה ביציעים (חברים כורדים – אני בונה עליכם), ונוכל לשוב לליגת העל חזקים ומאוחדים יותר, בתקווה עם בעל בית חדש. כשאני מסתכל על הפועל תל אביב ומכבי נתניה, אני נזכר שירידת הליגה עשתה להם רק טוב. מאז כל שנה הם מתקדמים ואנחנו רק הולכים אחורה. אני עדיין מתפלל כל יום שזה לא יקרה, אבל זה נראה כמו סוף בלתי נמנע, אז לפחות אני מקווה שיחד איתנו תרד גם הפועל ירושלים ונוכל לנצח אותם בדרבי גם בלאומית.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
