דעה | לא הצלה

ההתנהלות הזו של משה חוגג, שפתאום שולף איזה פתרון – זו לא הצלה. חוגג איננו סנטה קלאוס שצץ עם מתנה, הוא יותר בדמות בבושקה: מיד עולה חשש שפתרון של צרה אחת, רק יוליד צרה אחרת. הנה כמה שאלות שאין להן כרגע תשובות: מי האיש או הגוף שהלווה השבוע כסף לבית"ר? כיצד מוחזרת ההלוואה? מהיכן משולמת?

רבים יתקשו לקנות מחוגג מכונית משומשת – קשה עוד יותר לקנות ממנו את מראית העין של השבוע הזה. הנה שלוש מכות חזקות בשלדה: ג’קי בן זקן (שהתנער מהסיפור), אביאל זרגרי, ירדן שועה. מתמטיקה פשוטה: בקיץ בית"ר עוד דרשה על זרגרי כ-8 עד 10 מיליון שקל. לפי איזה תמחיר הגיוני היו אמורות לעבור הזכויות על זרגרי, בתוספת שועה, לידי אשדוד (שכאמור התנערה מהעסקה), בסך של 5.5 מיליון שקל? שני ההסברים האפשריים: או שמישהו עושה עסקאות באופן מטופש ותמים מאוד, או שבדיוק, אבל בדיוק, להפך. בואו נגיד שכבר עדיף הראשון ביניהם.

לפעמים צריך לדעת מתי מגיעים אל הקצה. מתי אין עוד לאן להמשיך. מקום בו כבר אין מה להתעקש, זהו הקצה. בית"ר הגיעה אליו. הערפל סביב חוגג סמיך מדי, קשה לראות איך גורם רציני ייקח מידיו את בית"ר, אפילו חינם. מפני שאין חינם – יש, כאמור, מה שנקרא “חובות ידועים" בסך 30-25 מיליון שקלים. אבל בואו נאמר שמילת המפתח פה היא “ידועים".

חוגג הוא בגדר לא נודע מרתיע. אי אפשר לדעת בימים אלה אל מה כבולה בית"ר. מי נתן את הכסף ומה הוא אמור לכאורה לקבל בחזרה? זרגרי ושועה, למשל, כבר אינם שייכים לבית"ר. וזה עוד החלק הסביר בהתפתחות השבוע, מפני שזהו החלק הידוע.

מה שבטוח הוא שהשאיפה צריכה להיות להתחיל הכל מחדש – ללא חוגג, כמובן. בית"ר צריכה לחדש לא רק את דרכה הכלכלית, אלא גם את דרכה הרעיונאית. הפילוסופיה מאחורי בית"ר צריכה להתגבש מחדש. לעקור הכל, ושוב להשריש. נוער, שכונות, טיפוח כישרונות, חיזוק של בסיס האוהדים בירושלים עצמה. כל שנותר עכשיו זה רק לפלל ליום שבו המועדון שוב יסתמך על הקהילה. לא על שער הביטקוין.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון