סדר יום טיפוסי של אוהד בית"ר במהלך הקיץ הזה: קם בבוקר, מתעניין מה חדש עם הקבוצה, מתערה בפרטים, מתלונן על המצב, כותב איזו תגובה או שתיים בפייסבוק, מצפה לשינוי, ועדיין, בתוך כל ההתעסקות הזו לא עולה בדעתו לרכוש מנוי. שום דבר, התמיכה של האוהדים היא רעיונית בלבד, תמיכה היפותטית שכזו, לא כרוכה ברכישת מנוי. זה מה שהפך להיות חלק גדול מהקהל של בית"ר: אוהדי פייסבוק.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
זה נכון שברק אברמוב הוא האיש שאמור לדאוג כעת לבית"ר, אבל איפה האוהדים? השוואות למכבי חיפה, מכבי תל אביב והפועל באר שבע, אינן מחמיאות בעליל. מול מכירה של מעל 10,000 ואף מעל 20,000 מנויים, מדשדשת בית"ר עם אלפי מנויים בודדים. הקהל שפעם היה הכי ססגוני בארץ והכי עצום והכי קולני והכי מרתיע, התיישב חזק על הכורסאות מול הטלוויזיה.
האוהדים של בית"ר הפכו לביצה ותרנגולת: קודם שתהיה קבוצה שתשביע את רצונם, ורק אחר כך הם אולי יתמכו בה. אפשר לומר על זה דבר אחד: מותר לאוהדים לא לרכוש מנוי, אך בכך למעשה נחשפת המציאות – הקהל של בית"ר הפך מפונק. האנשים שטיפסו על העצים בימק"א ואחר כך צבעו את טדי, הפכו למי שחושבים מאה פעמים לפני שהם מכניסים יד לכיס ורוכשים מנוי. בונקריסטים.
זה הופך את בית"ר לסוג של אתר היסטורי לשימור: הרגש נובע בגלל העבר המפואר, כשבו בזמן אין לה הווה. מהי בית"ר ללא אוהדיה? שאלה שמפחיד בכלל לחשוב על תשובה עבורה. אבל אוהדי הפייסבוק אוהבים להתלונן: קשה להם עם התבוסה בנתניה, עם הסגל החיוור, עם החובות שנערמו. אוקיי, אז זה כל תפקידם של אוהדים, להתלונן? אם בית"ר תפסיד העונה בדרבי, כדאי יהיה לזכור שאנשי קטמון דווקא לקחו אחריות והכריזו שלאוהדים אמור להיות תפקיד מרכזי.
אי אפשר לדרוש מאוהדי בית"ר לרכוש מנוי, אבל הגיוני שתהיה ציפייה כזו. זוהי תקופה קשה עבור המועדון, והאוהדים למעשה מביעים אדישות. כמובן, הם אינם אשמים במצב העגום, אך מנגד, הם בעצמם חלק מהמצב העגום: כך ממש לא נראה גב חזק של קהל. ולא, מנוי לערוצי הספורט לא נחשב.
