אחרי ההפסד המרגיז למכבי תל אביב בתחילת השבוע, גל של אופטימיות שטף חלקים מאוהדי בית״ר.
״אם נמשיך לשחק כך נישאר בליגה״, ספק אמרו ספק שכנעו את עצמם, אבל אני דווקא ממש לא השתכנעתי. בית״ר מפספסת משחקים בכל דרך אפשרית, בנאיביות, בחוסר מזל, בטעויות שיפוט, בהגנה רעה, בגרוש ללירה, בשפיץ של הנעל, בפרטים הקטנים.
רוצים עוד קלישאה? האם זה מעודד? בעיני זה יותר מתסכל להפסיד ביכולת כל כך טובה. הכי לוזרי שיש, הכי נורה אדומה להמשך. כמה סבלנות צריך עכשיו בבית וגן, כמה סבלנות ואורך רוח, ואמונה. וגם תמיכה מהקהל. אגב, רציתי לומר שאפו גדול על תצוגה נפלאה שבקעה מהיציעים – אבל כמה חבל שהיה מי שחירב את ההצגה עם ההדרן המכוער והמיותר בסיום.
ההפסד למכבי ת״א כאמור, מדאיג בעיקר בפשטות שלו, בסתמיות, בשלוות הנפש שבה הוא התקבל.
רוצים להישאר מעודכנים?
כאילו נכתב מראש – מהמשחק הזה לא תצאו עם נקודה. נדמה שבית״ר הפכה מומחית לז׳אנר – לשחק טוב במשחקים הגדולים, במוטיבציית שיא, על הבמה המרכזית, לקבל מחמאות, אבל לסיים בלי נקודות. יש תחוש ה שזה הסיפור של בית״ר העונה, בגביע, בליגה, החמצה, משקוף או קורה, עוד טעות קשה, מבוכה. משהו לא טוב כבר יקרה, אל תדאגו.
אדי גוטליב, אורי דהן או מיגל סילבה – מישהו יחלק מתנה, ככה בית״ר עוד עלולה לרדת ליגה. אגב, בדקתם מה שלום אוראל דגני? מה עם הניסיון שלו להמשך? רלוונטי?
אכן, בית״ר שיחקה בלי לחץ נגד מכבי תל אביב, הניעה כדור בסבלנות, התעקשה על שיטת המשחק וייחלה לגול. השחקן הכי מסוכן של בית״ר היה דווקא מירון ג׳ורג׳ שנכנס לקראת הסיום ואיים על השער. החלוץ שהשיל מספר קילוגרמים ממשקלו, היה נראה רעב מאוד. מאז שיצחקי הגיע, בית״ר גורפת מחמאות על כדורגל יפה ודרך, אבל הולכת ומידרדרת במעמקי הטבלה, כשירידת ליגה הפכה מאיזשהו חשש שמרחף באוויר, לסכנה קיומית. אף אחד לא יזכור את הכדורגל היפה אם בית״ר תרד. הדבר היחיד שחשוב עכשיו זה לנצח.
הטבלה הולכת וסוגרת על בית״ר, כשהפועל פתח תקווה המתאוששת, ואשדוד המנוסה בתחתית, A0ושפות מאחור, וגם חדרה והפועל תל אביב הגרועה להחריד של אבוקסיס, נלחמות על מקומן.
מחמש הקבוצות האלה תישארנה שלוש קבוצות, האם בית״ר שוב תצליח להישאר בליגה (שנה רביעית ברציפות בפלייאוף תחתון)? הפעם אני לא בטוח.
בנוסף למצב הקשה מבחינה מקצועית, המכות שהברנשים המעונבים מההתאחדות מנחיתים על המועדון מאיימות להיות הקש שישבור את גב הקבוצה. בשבוע שעבר ירדה לבית״ר נקודה ביום המשחק נגד באר שבע (צעד מורלי משמעותי שפוגע בהכנות למשחק). וגם נגד מכבי ת״א, ושוב שעות בודדות בלבד לפני משחק, בית הדין החליט להעניק ליריבת בית״ר נקודה שנלקחה בחזרה ולתת דחיפה גדולה למכבים, אם זו היתה בדיחה אולי הייתי צוחק. אם הייתי אברמוב, לא בטוח שהייתי שותק.
המצב בכי רע – ואם הפארסה הזו לא תיפסק, אוהדי בית״ר יעבירו את הקיץ הקרוב בוויכוח חדש-ישן – מי אשם בהתרסקות של הקבוצה? האוהדים? הבעלים? הרשויות? או אולי כולם ביחד.
הכל מתחיל בראש. יצחקי צריך להחדיר לשחקנים מבוקר ועד ליל את חשיבות הניצחון, היוזמה, החשיבות של המעמד, לא להסתפק בתיקו. בית״ר חייבת להתחיל לנצח ולצבור נקודות – והניצחון הראשון חייב להגיע במוצאי שבת, לתת פתח של תקוה מחודשת בשחקנים ובאוהדים, ולשלוח את בית״ר לפתיחת הפלייאוף במומנטום חיובי.
המשחק במוצאי שבת הוא הרבה יותר מעוד משחק עבור יצחקי ובית״ר. זה המשחק אחרון בליגה הסדירה, אבל גם זה שיקבע לאן מועדון פניה של בית״ר בפלייאוף. זה המבחן האמיתי – בהצלחה.
