יום אחרי המשחק הגדול בין בית״ר ירושלים להפועל תל אביב – ובמקום חג, עיר הבירה לובשת באסה. אפשר להרגיש את המתח והאכזבה ברחובות העיר. יותר מדי פעמים בשנים האחרונות שזה קורה, והנה בית״ר שוב מאכזבת את הקהל הגדול שמגיע לתמוך (ונותן תצוגת עידוד יפה ביחד עם הקהל האדום). בדרך הביתה עצרתי בקיוסק, וכמה אוהדים התווכחו בלהט מי אשם בהפסד: מיגל סילבה, ההגנה, ירדן שועה, ברק יצחקי או אלמוג כהן. הסכמה לא היתה, אבל האכזבה לגמרי משותפת. האמת שכולם צודקים.
מה שלי הכי הפריע זה הרכות והנאיביות של שחקני בית״ר השבעים והעייפים מול שחקני הפועל הרעבים והנמרצים – כשגם בפיגור 2:1 בדקה ה-88 טרפו את הדשא ובסוף גם הצליחו להפוך את התוצאה. ההוכחה הכי טובה להבדל ברצון ובנחישות זה הפער בין 25 העבירות שביצעו האדומים מול 5 בלבד של שחקני בית״ר. ב-28 באוקטובר תהיה לבית״ר הזדמנות להחזיר את הכבוד בגמר גביע הטוטו נגד אותה יריבה.
האמת – ההפסד לאדומים מתל אביב הוא המשך ישיר לפתיחת העונה האנמית משהו של הצהובים. משהו לא דופק בפתיחת העונה של בית״ר – אבל למה אנחנו באמת מופתעים מזה? מדובר בקבוצה נחמדה עם הרבה כישרון בחלק הקידמי, אבל חוסר ביטחון ואי שקט בחלק האחורי. קבוצה רכה שמובילה 0:2 על ריגה בפתיחת המשחק ולא מוצאת את השלישי, היא אותה קבוצה שתאבד יתרון נגד היריבה הגדולה בדקות הסיום.
נאיביות היא מילת המפתח. קבוצה ששוב נבנית טלאי על טלאי, כמו כל שנה, בניסיונות לחסוך גרוש ללירה, בלי יומרות אמיתיות לרוץ לאליפות, אבל עם עבודת שיווק נהדרת ו-14 אלף מנויים. כאילו שזה באמת מה שחשוב בכדורגל – במקום לנצל את המומנטום האדיר של העונה הקודמת, שהיתה יחסית מוצלחת ולעשות קפיצת מדרגה אמיתית, בית״ר דורכת במקום.
האם לפנינו עוד עונה שבה בית״ר היא קבוצת צמרת חביבה, אבל לא כזו שמהווה פקטור על האליפות?
בשבת הקרובה ב-20:00 היא תארח את עירוני קריית שמונה ותהיה חייבת לנצח כדי לקטוע את המשבר. בינתיים הלחץ מקשה על השחקנים לתפקד, והתוצאה היא יותר מדי טעויות של חוסר ריכוז או חוסר ביטחון שמובילים לאיבוד נקודות. זה בטח לא התסריט שרצו לראות בבית וגן. בסתר ליבם קיוו והאמינו שלמרות ההשקעה הדלה והעובדה שהזרים שהגיעו חסרי רזומה וזולים באופן מחשיד – "יהיה בסדר״.
רוצים להישאר מעודכנים?
בפועל, כל המערכים לא מתפקדים. סילבה שנראה לא רע בשנה שעברה – מציג יכולת גרועה מתחילת העונה. ההגנה לא מתפקדת, ירדן שועה נראה כמו הצל של עצמו כבר תקופה ארוכה ולא מצליח לשחזר את היכולת מהשנים האחרונות. גם עומר אצילי שנראה כמו נקודת אור, הולך ודועך – אמנם הוא מספק רגעי קסם, אבל גם מאבד הרבה מאוד כדורים ועיקר התרומה שלו הפכה להיות בוויכוחים עם השופט, בבעיטות מרחוק ובניצול מדהים של מצבים נייחים.
אם בית״ר רוצה להוציא מהעונה הזאת משהו היא תהיה חייבת להתעורר על עצמה – זה עדיין אפשרי, אין ספק שגם מהסגל הנוכחי אפשר להוציא הרבה יותר ממה שראינו עד עכשיו.
תגובות