שנה שלמה מתחננים אוהדי בית״ר מברק יצחקי להכניס את זיו בן שימול להרכב. התחרות קשה, אבל יש בו משהו, בבן שימול. כשהילד ממעלה אדומים מקבל את הכדור, האיצטדיון כולו נעמד. כולם מבינים שמשהו טוב עומד לקרות.
כל העונה יצחקי שמר על הילד הזה כמו ביצת זהב, וברגע האמת זרק אותו למערכה. בהדרגה, לא בבום. והאמת? הוא נראה בשל.
אולי היה שווה לחכות?
כיף לראות את בן שימול. באיזשהו מקום, הוא סיפור העונה הזו. צנוע, שקט, שובב ומוכשר. קצת בוסרי – אבל מאוד רעב.
והכי ירושלמי שיש.
אפשר לדבר על הרגל הקלילה, הטאצ׳ הקסום, חכמת המשחק. כל מה שמביא בסופו של דבר את המסירות היפות והשערים החשובים שלו. אבל לפני הכול, שווה לדבר דווקא על הפן המנטלי.
לבן שימול היו סיבות להוריד את הראש, להתבכיין, להתלונן על מר גורלו. שחקן ישראלי צעיר בדרך כלל נוהג כך כשהוא מוצא את עצמו במעמקי הספסל; כשהוא רואה שמות גדולים משחקים לפניו, למרות שבאימונים כולם אומרים: "הילד הזה הכי טוב על המגרש".
בן שימול חיכה בסבלנות שיא להזדמנות שלו. וחיכה. וחיכה.
ואנחנו, אוהדי בית"ר, חיכינו איתו. וכשההזדמנות הגיעה – הוא לקח אותה בשתי רגליים. בגדול.
הניצחון של בית"ר נגד מכבי חיפה לא היה רק בן שימול, כמובן. הוא רק הדובדבן. זה לא היה ניצחון מוחץ, ולא בטוח שנזכור את המשחק הזה בעוד מספר שנים. לא היו במשחק הזה ניצוצות גדולים, אבל היה בו משהו אחר – שקט. שקט שמעיד על עוצמה. שער, ועוד שער, ועוד אחד. וזהו.
בשביל האוהדים זה היה ערב של אסקפיזם במיטבו.
במחזור הבא, מול הפועל באר שבע בטרנר זה יהיה קשה יותר, אין ספק. אבל בינתיים, תענוג לראות את בית"ר כל כך שקטה, בטוחה בעצמה, סבלנית ומאומנת.
רוצים להישאר מעודכנים?
ירדן שועה כובש ומבשל גם בלי להבריק. עומר אצילי נראה חד ולוהט, וגם כששערים שלו נפסלים – הוא שם, ממשיך לאיים ולסכן את השער.
בית"ר ממשיכה לאסוף נקודות עם שחקנים שבאים להילחם על התואר. שחקנים שמבינים שאף אחד לא יגיש להם אותו על מגש – בטח לא כשיריבה עקשנית ורעבה כמו באר שבע נמצאת בפסגה. זו בית"ר שהאוהדים רוצים לראות.
מלחמה או לא מלחמה, האוהדים קיבלו כדורגל טוב לפרקים ושלושה שערים. אבל בעיקר שלוש נקודות שמשאירות את החלום חי. ובית"ר נראית כמו קבוצה שלא מתכוונת לוותר. גם לא בקרב האמיתי בטרנר.
אותו טרנר – המקום שבו בית"ר חטפה שוב ושוב (ושוב) בשנים האחרונות, חייב להפוך למקום של גאולה. אין ברירה אחרת.
רק שם, במקום שבו היא סבלה, היא תוכל לגאול את עצמה, ואיך לא? היא תעשה את זה בלי הקהל שלה. מבחן אופי – כבר אמרנו?
איך ממשיכים מכאן? בדיוק באותה דרך. עם צניעות, עבודה קשה ואמונה שאפשר סוף סוף לצאת מטרנר עם ניצחון. יאללה בית"ר.
תגובות