בית"ר ירושלים ומפעלים אירופיים תמיד היו כמו שמן ומים. מאז ומעולם, מהרגע שהקבוצה הריחה את הטרמינל של נתב"ג, הסוף נגמר עם ראש טמון באדמה לאחר עוד אכזבה. הפעם, כשהקבוצה גברה על לרנקה הקפריסאית, היתה תחושה טובה באוויר, כזו שהרגישה כמו קמפיין אירופי אחד שאולי אכן יהיה מוצלח בסוף. ואז הגיעה אוסטריה וינה, והציפה בעיות בסגל הנוכחי ובקודקוד שאמור לנהל את הסגל הזה – אלמוג כהן.
לצד האיכות האדירה של הסגל הוורסטילי והמיוחד שמתגבש בבית וגן, ישנן בעיות מבניות שמתחילות דווקא מהמאמן על הקווים. לעיתים נדמה שאלמוג כהן לא מבין את הסגל שלו, לא יודע לנהל את המשחק ובהתאם הקבוצה קורסת במחצית השנייה. איך ייתכן שהקבוצה מאבדת יתרון כמעט בכל משחק? כיצד ייתכן שעדיין לא נחת כאן קשר אחורי בפרופיל גבוה? שום תירוץ לא מתקבל. אם בית"ר ירושלים רוצה לשמר את מקומה בליגה של הגדולים, קמפיין אירופי מוצלח הוא בלתי נמנע. כרגע זה נראה שבמועדון לא רוצים בכך.
אלמוג כהן (צילום: אתר בית"ר ירושלים הרשמי)
עם כל הביקורת על ברק יצחקי, על ההתנהלות ועל חוסר הכבוד כלפי האוהדים, הוויתור על דמותו בקווים של טדי הוא הטעות הגדולה ביותר של הקיץ האחרון. מצד אחד קיבלנו מנהל מקצועי שאין לו עדיין ניסיון של ניהול משחק, מה שמשפיע באופן ישיר על השחקנים עצמם – ומנגד, הפסדנו מאמן שהכיר את השחקנים מקרוב, הכיר את הרוח הבית"רית ומעל הכול, עם יותר ניסיון. חבל. ייתכן שעם קבלת החלטות נכונה יותר, אולי המועדון היה צולח את המכשול האירופי, והקבוצה הייתה מרוויחה גם מנהל מקצועי וגם מאמן מעולים.
למרות האכזבה והכאב, בדקות מסוימות הסגל הקיים הראה ניצוצות – אצילי עם הבלטה הידועה שלו וגולים שלא מביישים את שיא הקריירה של הפרעוש הישראלי, תומר יוספי שצריך לקבל תפקיד מפתח בקבוצה וכמובן דניאל וורקו, שמסתמן כרכש אדיר. הקמפיין הקצר הציג סגל שיכול להתמודד על אליפות, זאת לצד חיזוקים נקודתיים ומיוחלים, והסתגלות של אלמוג כהן לתפקידו החדש על הקווים.
ומעל הכול, ה"לחם והחמאה" של האוהדים – ליגת העל חוזרת. ואם יש נקודה אופטימית בודדת מהאכזבה באוסטריה, היא העובדה שהשחקנים והצוות יתעלו את כל האנרגיה שלהם לתוך המטרה העליונה של העונה הזו – אליפות.
בייחוד לאור העובדה שהפועל באר שבע כבר הבטיחה שלב בתים, לצד מכבי תל אביב והפועל תל אביב, שעדיין יכולות להעפיל. כל המשתנים האלו יכולים ליצור תמונה שבה בית"ר ירושלים, מבחינת כושר גופני, יכולה להיות הקבוצה הפייבוריטית במירוץ. כמובן, בהתאם להתפתחויות שיהיו במהלך העונה.
בסופו של דבר, נבנה כאן סגל טוב, שייתכן ולאט לאט הוא יתגבש יותר. עם עוד כמה השלמות נקודתיות, הסגל הזה יוכל להתמודד מול שאר הקבוצות הגדולות.
מעל הכול, אנו נקווה שהעונה הבאה תביא עמה בשורות חיוביות, עם יותר כדורגל ופחות מלחמות, יותר תצוגות עידוד מרשימות ופחות אלימות במגרשים.
או בקיצור, נייחל שנקבל את הכדורגל הישראלי במלוא הוד תפארתו.
תגובות