אוהדי מכבי תל-אביב המפונקים שרויים בהיסטריה מוחלטת, אחרי שהודחו מאירופה. יש למכבי נסיבות מקלות: הליגה טרם התחילה בארץ, וכדורגל הוא משחק שניתן להפסיד בו מבלי לגרור כותרת המצביעות על טרגדיה לאומית. לכל ירושלמי אמיתי יש בטן מלאה על מכבי תל-אביב, וגם לי. קשה לומר שהתאבלתי השבוע, אבל גם השמחה לאיד היתה מיותרת. אני מעדיף לחגוג את ניצחונה של בני יהודה בניצוחו של המאמן הכי טוב בארץ, יוסי אבוקסיס.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
באחד העיתונים הופיעה תמונתו של מנהל בית"ר יוסי בניון. הוא נראה זקוף קומה ונחוש, כמו מפקד פלוגת טנקים ברצועת עזה, ולא התבייש באופוזיציה שלו למיטבו משה חוגג, בכל הקשור למאבק לריסון הגזענות ביציעי בית"ר. כאשר גייסות של פשיסטים מתלהמים עומדים לצדו, בניון מעז להחציף פנים. קשה לדעת על מי לסמוך בפרשה הזאת. חוגג מקורב לאלונה ברקת, שחברה לימין המטורף בבחירות לכנסת באפריל; בניון סבור שגזעני ביתו קודמים, וכדי ביזיון וקצף. אין טעם להיות "טַהרן" בכל הקשור לבית"ר. ריסון לה פמיליה (לפחות בינתיים) תורם רבות לתדמית של בית"ר ומאפשר לאנשים הגונים להתחבר אליה.
קשה להבין כיצד מתנהלת ההיררכיה של בית"ר לקראת פתיחת העונה. רוני לוי הוא מאמן טוב, וקשה להאמין שהוא יאפשר לאלי אוחנה או לבניון להכתיב לו מהלכים משמעותיים. בינתיים כולם מחצינים תחושה של הרמוניה, ואם הם יצליחו לשמר אותה, בית"ר תוכל להתנחל בצמרת הטבלה. אוחנה ממשיך להיאבק בגזענות גם דרך קשריו בממסד, וזה חשוב לו ולקבוצה. כל מלה שאני כותב, וזה נכון גם לגבי כל הכותבים האחרים, איננה אלא ספקולציה. גם בעונה המחרידה הקודמת לא היה שום הסבר לשרשרת התבוסות של בית"ר, שהיתה בהחלט קבוצה סבירה מבחינת הרכב השחקנים. לחוגג יש מזג יותר אופטימי לעומת רבים מקודמיו, וזה כבר מבטיח אווירה יותר טובה.
החור במרכז ההגנה מטריד את ראשי בית"ר והדיונים הארוכים ביכולתו של הבלם הוותיק טל בן חיים הם מיותרים לגמרי. חרף איבתי ארוכת הימים לבן חיים הוא בכל זאת בלם לוחם ודמות בולטת על כר הדשא. בגילו הוא מתקשה להתמודד עם חלוצים צעירים ומהירים, אבל יש לו עדיין תחושות בריאות של שטח ומקום ומשחק הראש שלו הוא מעולה. לא הייתי ממהר להדיח את בן חיים לפני שתימצא חלופה ברמה ממש גבוהה. אין כיום בארץ בלמים מקומיים גדולים ויש להניח שלוי יתעקש על ייבוא מאירופה. ייבוא כזה הוא תמיד הימור אבל המאמן זיהה את הבעיה ויש להניח שהוא יפעל בהתאם. הבלם המוכשר אור זהבי הוא עדיין כוח מסייע יותר מאשר דמות מרכזית בהגנה, וייתכן שהשילוב בינו לבין אנטואן קונטה יסתום את הפרצה בהגנה לפחות בשלבים הראשונים של העונה.
דוד קלטינס היה עשוי להצליח מאוד לצדו של עלי מוחמד המבריק ולתפעל את מיכאל אוחנה ואת לוי גארסיה. מכירתו הייתה טעות אבל את הנעשה אין להשיב. אשר לדן איינבינדר קשה להתעלם מהפער העצום שבין נתוניו הגופניים המרשימים לבין כישרונותיו המוגבלים מאוד. הוא שחקן עם נוכחות, אבל כמה דקות אחרי שריקת הפתיחה בכל משחק בולטת איטיותו ומשחקו הטכני הבינוני מאוד. איינבינדר הוא שחקן מסור ומתאים מאוד למאבקי תחתית של קבוצה נחושה אבל לא מזהירה. כרגע זקוקה בית"ר להרבה יותר מזה. יש בקבוצה כישרון אבל אין בה "בית"ריות" בנוסח שמעון צ'רנוחה.
הפרשנים מתלוננים על הרכות של שחקני הקישור לעומת הכישרון הגדול של שחקני החוד. כל ההתפתחויות בכדורגל העולמי מעידות על כך שגם הקבוצות הטכניות ביותר (מנצ'סטר סיטי, ליברפול, ברצלונה) שמות את הדגש גם על כוח פיזי בקישור. מנקודת ראותי, המצב הזה איננו מרנין, אבל הוא עובדת חיים כפי שראינו בכל משחקי הפתיחה בליגה האנגלית. חשוב לקברניטי בית"ר לשלב היטב בין היכולת הטכנית לבין הכוח הפיזי של שחקניה.
קשה לדעת אם השוער איתמר ניצן יתמיד ביכולתו הגבוהה. יש לתת לו צ'אנס להוכיח שוב את עצמו, אבל כבר עכשיו ברור שעמדת השוער איננה נקודת תורפה בבית"ר. אם הקבוצה תשכיל להנחיל כמה תבוסות קשות לקבוצות אורחות בטדי, היא תתוגמל בתמיכה מוגברת של האוהדים. גם המאבק של הבוסים נגד הגזענות יצליח יותר אם הוא ילווה בהצלחות על כר הדשא.
חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)
אין טעם לכתוב על הכדורגל העירוני שלנו מבלי להתמקד בשפל המדרגה שאליו הגיעה הפועל הוותיקה. לפי שעה מלבה הבעלים יוסי סאסי את השנאה נגד "התקשורת" ונגד הפועל קטמון ואוהדיה אבל אין מי שיקשיב לו. אף אחד לא יאמין לי שמקננת בי תחושה של אבל אמיתי נוכח הידיעות על נפילת הקבוצה לליגה ג' וזה גם לא אכפת לי. אנחנו חיים כבר שנים עם תחושות קשות בכל הנוגע לקבוצת נעורינו וקטמון היא יותר מנחמה פורתא. לשמחתי ריסון הציפיות בקטמון מצליח וזה יביא להתנהלות משוחררת יותר של השחקנים במגרש. האוהדים הם בדרך כלל נחמדים ורק מיעוטם מרי נפש מקצועיים. כולם מחכים ולעונת פריצה גדולה של הניגרי ויליאם אגאדה, ולציפייה הזאת יש לפחות סיכוי ריאלי כלשהו.
על הבלם שלנו אבי מלכה משאריות הפליטה של העונה הקודמת, מוטלת חובה קשה מאוד, אולי אפילו קשה מנשוא. מלכה יצטרך לשחק היטב, לקבל עליו אחריות על מרכז ההגנה ועל הקישור האחורי ולספק מנהיגות לקבוצה כולה. הציפיות ממנו הן עצומות והוא יעמוד בהן בעזרת הצוות המקצועי והאוהדים. אני מאמין במאמן ישר הדרך זיו אריה, ויחד עם שי אהרון הוא יוכל להביא את קטמון לפלייאוף העליון.
מבית"ר נורדיה ירושלים אין ציפיות מיוחדת, ויש לקוות שהיא תשרוד. החבורה המובחרת מסביב לקבוצה עושה כמיטב יכולתה, ואין לנו אלא להעריץ את נחישותם ורצונם הטוב.
