ב-1 ביולי, כששלום אדרי חתם בבית"ר, זה לא עשה רעש גדול. מעטים מבין אוהדי הקבוצה ידעו במי מדובר. השם לא אמר להם הרבה, הפנים בטח לא היו מוכרות. אף אחד לא ידע לנבא את הבאות.
הקשר ששיחק במ.ס טירה מליגה א', דווקא הוא, האלמוני, חסר הניסיון, היה זה שפרץ את הסכר, שבר את המנחוס של טדי, כבש בדקה ה-89, ושיחרר המון לחץ.
אדרי עשה את זה בגדול, והגשים חלום עם שער ראשון בטדי – עם בעיטה מדויקת שהגיעה בדיוק בזמן, רגע לפני שבית"ר יוצאת למשחק חוץ קשה בסמי עופר, שנייה לפני שאורזים את העונה הזו ושוכחים סופית מהמילה אליפות, דקה לפני שחוזרים הביתה אחרי עוד משחק מאכזב ונטול שערים, דווקא במה שהיה פעם המבצר של הליגה – איצטדיון טדי.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
השחקן השני שהוחתם באותו יום קיצי בתחילת יולי היה תמיר עדי שהגיע מהפועל קטמון. התגובות ברשתות החברתיות היו על סף הציניות, בטח לא יצאו מגדרן. אוהדי בית"ר ציפו לשמות קצת יותר גדולים משני הקשרים שהגיעו מהליגות הנמוכות.
צחוק הגורל, אבל דווקא שני השחקנים הללו, הם שעושים את ההבדל.
שלום אדרי עם השער החשוב כל כך הערב, ותמיר עדי שמתחילת העונה הוא ללא ספק נקודת האור הכי גדולה, שחקן מחויב, חכם וטכני, שהגיע משום מקום, אבל מתפקד כאילו היה כאן מאז ומתמיד.
הצעד של הנהלת בית"ר – לארגן ימי אימון ומבחנים לשחקנים מליגות נמוכות, מתברר כלא פחות מגאוני. לא זר נוצץ, ולא כוכב ישראלי – דווקא שני השחקנים הללו שהגיעו מלמטה, אבל כל כך רעבים להצליח, וסוחטים רק מחמאות בינתיים.
הליגות הנמוכות מלאות בשחקנים מוכשרים, ראינו בעבר כיצד שלומי אזולאי (הקשר) מגיע לבית"ר, מככב, ונמכר למכבי לאחר מכן במיליון יורו, ראינו את עומר אצילי מגיע על תקן שחקן אלמוני מהפועל ראשל"צ והופך ללהיט של הליגה, ראינו את זה קורה גם עם אור זהבי, שצורף מהפועל ירושלים כשהיה בשל לשחק בליגה של הגדולים.
ההצלחה האדירה שלהם מחממת את הלב, אבל גם מעבירה מסר לכל שחקן שמשחק באחת מהליגות הנמוכות. לעולם אל תתייאש, תמשיך לעבוד קשה, ואולי, גם בגיל 27, תקבל את ההזדמנות לשחק בליגת העל, ואם תעשה את זה כמו עדי ואדרי, אתה תוכל לגעת באולימפוס ולהעריך את זה הרבה יותר משחקן בן 18 שעלה לבוגרים ועוד לא מבין מה קורה סביבו ואיך לאכול את ההצלחה.
מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)
היום, בחלוף מספר חודשים וקצת משחקים, תשאלו כל ילד קטן בירושלים, הוא יידע לדקלם את שמם של תמיר עדי ושלום אדרי, כי ילדים לא משקרים, הם רואים את האמת – השניים הללו משחקים כדורגל פשוט, חכם, מהיר ומלא מוטיבציה, בדיוק כמו שהאוהדים אוהבים.
בלי מניירות, בלי פוזה, טורפים את הצ'אנס, מתלהבים – כמו ילדים.
אולי השער של שלום אדרי יהיה הרבה יותר מעוד גול – אולי הוא ישחרר משהו בפקק הלחוץ והמסורבל שסוגר על בית"ר פעם אחר פעם במגרשה הביתי.
במוצאי שבת האחרון, שהתנור אותת על שלבי הסיום, סיר הלחץ בטדי געש, וככל שנקפו הדקות דמיינתי בראשי את הטור העצבני שהולך לצאת לאוויר.
שקלתי לכתוב שבית"ר צריכה לוותר על הביתיות, להסיר את הקללה, להביא איזשהו מטפל אלטרנטיבי שיוריד את מפלס הלחץ, ואז בא שלום – ומאז, כל מילה מיותרת.
